בשם החילוניות

בשם החילוניות

ישראל של 2007 מאבדת את נפשה החילונית,רבת הפנים,ההומיניסטית.הרהורים בעקבות הספר "הדתות הרצחניות" של פרופ' אלי בר נביא- לעיתים נדירות מזדמן לך מאמר או ראיון שחיכית לו מזמן.מתנה כזו זימן לי מוסף הארץ(9.2)בראיון עם אלי בר נביא,לשעבר שגריר ישראל בצרפת וכיום מנהל הוועדה המדעית של מוזיאון אירופה בבריסל.עם צאת ספרו "הדתות הרצחניות" בצרפת,הניח בר נביא ברחובה של אירופה מטען נפץ תבוני,שהשימוש בו יכול לנטרל כל חגורת נפץ דתית,ולא רק אסלאמית."עצם העובדה שאנשים הורגים בשם דת,זה מפחיד.החברה המערבית אינה מסוגלת להבין את התופעה,להפנים אותה וממילה להיאבק בה".כך באירופה ובישראל? כאן כבר רצחו יהודים בשליחות אלוהית או רבנית,אך כאן ניצח הישראלי(היהודי)גם מול שתי חזיתות נוספות,והאזרח החופשי מדת מול שלוש:החזית הראשונה,החיצונית,היא האיום מאיראן,אל-קעידה,וחיזבללה ומתנועות החמאס והג'יהאד האיסלאמי,שמטרתן המוצהרת היא השמדת מדינת היהודים.החזית השנייה,הפנימית,היא התנועה האיסלאמית הישראלית שמזדהה איתן בגלוי ובסתר. והחזית השלישית,אף היא פנימית,היא אולי הקשה מכל,וניצב בפניה האזרח היהודי החופשי,וזו החזית הפונדמנטליזם היהודי הדתי. אנו עדים היום להשתלטות גוברת של הקנאות הדתית על המרחב הציבורי בישראל.בקבוקי יין "שומרי שבת",ומונית עם השלט "לא נוסעת בשבת",וכל קיר מבשר על המלך המשיח שתיכף בא.על כל גשר מרקד הנ-נח-נחמן-מאומן,בשכונות נפתח עוד "תלמוד תורה" ועוד "ערב התעוררות",וכל הארץ מלאה "בעזרת השם".ונציגי הציבור שלנו?אין השעה אצה להם.אבל הקנאות הדתית אינה נחה,והיא מרחיבה את אחיזתה באין מפריע.הן כבר היום שליש מתלמידי כיתה א בישראל הם חרדים.קצב הגידול השנתי של המגזר החרדי עומד על כ7% יותר מפי ארבעה משיעור הצמיחה השנתי בכלל האוכלוסייה. אצילנו תמיד היו מוכנים להקריב את ערכי הציונות החילונית על מזבח היהודית הדתית,בתמורה להרחבת הבסיס הקואליציוני.נציגינו לא חשבו שיש לחסום את התביעות להשלטת "אופי יהודי" על מדינתנו החילונית,ועל כך כותב,בהקשר האירופי אלי בר נביא:"סוד האושר של המערב זה החילוניות...זו האפשרות להפריד בין ההסדרים הארציים לשמימיים,ולתת אוטונומיה מלאה לרוח האנושית...המבנה החילוני הוא היחיד שמאפשר לכל אחד להאמין במה שהוא רוצה,או לא להאמין,בלי לתקוע סכין בחזהו של השכן". ההתבטלות הנמשכת בפני הקנאות הדתית כבר ערערה את יסודותיה הציוניים של המדינה.כמעט שישה עשורים לאחר עצמאותה נהפכה ישראל לבירת עולם הישיבות.עשרות אלפי הילדים לומדים בחיידר ושפת דיבורם יידיש,ומדי שנה מתווספים אליהם עשרות אלפים.מול עינינו נוצרת ישראל החלופית. יהדות עטויית שחורים זו מאיימת לא רק על דמותה של מדינת היהודים,אלא מבשרת גם את מותה הטראגי של היהדות שוחרת הטוב,ההומניסטית ורבת הפנים שעל ברכיה גדלנו.אולי היא מבשרת גם את מותה של היהודית בכלל.מדינת ישראל הולכת ומאבדת את נפשה.השעה דוחקת ושעון החול אוזל.הציבור החופשי בארץ נקרא להתעורר. הכותב הוא העורך הראשי במרכז המחקר יד טבנקין (מוגש בחסות הארץ ומעריב) יעקב סתר
 

gershon17

New member
לא שאני רוצה להטריד בזוטות

אבל אנשים הורגים אחד בשני לא רק בשם הדת, אלא לעיתים בשמות אחרים לגמרי. אנשים נלחמו לפני שהיו הדתות המוסדרות, הם נלחמו גם לפני היו דתות אליליות מוסדרות. מלחמות העולם של המאה ה-20 לא היו בעלות רקע דתי כלל. כל המלחמות באירופה מאז ימי האימפריה הרומאית ועד המלחמה האחרונה ביגוסלביה לא היו בגלל דת (מסעי הצלב כן, אבל הם לא היו באירופה...).
 

טשאפק

New member
היו מלחמות דת

אחרי הרפורמציה היו מלחמות קשות בין פרוטסטנטים לקתולים, בין מדינות ובתוך מדינות.
 

gershon17

New member
היו גם מאבקים בין אפיפיורים לקיסרים

היו מלחמות של אנשים דתיים, אבל הנצרות הפרוטסנטית היא עדיין נצרות, וכך גם הנצרות הקתולית. היו מלחמות על שליטה, על אינטרסים, על כסף, כמעט ולא היו מקרים של "מלחמה בכופרים" כמו מסעי הצלב או כמו הג'יהאד המוסלמי.
 

טשאפק

New member
הנקודה, שיצאו למלחמה מטעמי דת

זה לא כל כך משנה אם הנימוק הוא שצריך להילחם בבני דת אחרת, או בפירוש אחר של דתך שלך. ואלה היו מלחמות קשות מאד. מובן שתמיד היו למלחמות (כולל הצלבנים) גם סיבות אחרות, אבל הדת היתה מניע חזק וסיבה רשמית. היבט דתי כלשהו, שמשקלו משתנה, היה גם למאבקים בעלי אופי לאומי, בקפריסין, בישראל, באירלנד ועוד.
 

EverMan

New member
לא מדויק ולא נכון.

הרבה מהמלחמות בין ספרד ושאר אירופה היו על רקע דתי. שלא לדבר על האינקוויזיציה. מלחמות ממשיות היו ועדיין לא בדיוק נגמרו בתוך אירלנד על רקע דת. לא ניכנס אפילו לשואה ולכל התקופה ההיסטורית ההיא. רוסיה עם המסע האנטי-דתי שלה וכו'. ומה עם צ'כוסלובקיה עם כל מה שהלך עם הארמנים ? אני חושב שמתעלמים טיפה מהדת בכל המקרים הללו, בעיקר משום שהיא "מתגמדת", היא לא הסיבה העיקרית. ה"לאום" או ה"גזע" תפס פה חלק יותר עיקרי, ואולי יותר פורמלי. אבל לרוב היו "חילוקי דת", בין הצדדים.
 

gershon17

New member
"חילוקי דת" יש בהרבה מקומות

גם בין בית כנסת ספרדי לאשכנזי. כשהכנסיה נלחמת עם נסיכויות על שליטה (גם באמצעות האינקוויזיציה) זו לא מלחמת דת, זו מלחמה של אנשים דתיים. מסעי הצלב היו מלחמות דת. ההתפשטות הערבית במאות הראשונות לאיסלם היו מלחמות דת. פוגרומים ביהודים היו כל הזמן, אבל הם לא באמת היו מלחמות. דת בהחלט גורמת לאלימות, אבל להגיד שבלי דת לא תהיה אלימות זה תמים לגמרי. אפשר להגיד שבלי הדת המוסלמית מפלס האלימות ירד פלאים - זה כן.
 

EverMan

New member
לא נכנסתי לכלל הויכוח

אלא רק לסעיף הזה. שנית, אני חושב שהדת בכלליות, היא מאיץ לסכסוכים.
 

eman70

New member
ממך לא ציפיתי לכזו בורות 0-:

קודם כל, לפני שמסעי הצלב הגיעו לאסיה, הם חיסלו את האימפריה הביזנטית ובירתה קונסטנטינופול - בחלק האירופי של טורקיה. וחסרות לך מלחמות ממש בין פרוטסטנטים לקתולים, או אפילו בין קתולים לקתולים יותר? החל מהמלחמה בין קארל החמישי, לנסיכים הפרוטנסטנטיים בגרמניה, דרך הארמאדה הספרדית, ומלחמת האזרחים האנגלית (שהיה לה רקע דתי חזק, אם כי זה לא הכל), המלחמה בין הקתולים להוגנוטים בצרפת. ובכלל, אני חושב שעדיין בשם הנצרות נהרגו הרבה יותר אנשים מאשר בשם האיסלאם. רק מה? הנצרות היא דת יותר ותיקה, וגם כבר עברה תא השלב הזה, וגם ארצות נוצריות רבות עברו תהליכי חילון. ואם נחשיב גם את הקומוניזם כדת (ויש סיבות טובות מאוד לעשות את זה), אז אפשר להוסיף עוד כמה מלחמות לכאן.
 

משקיף25

New member
ואם נחשיב את האימפריאליזם לדת

אז אפשר להוסיף כמעט את כל המלחמות והכיבושים למניין.
 
למעלה