בשולי שבוע המודיז
צר לי שנזכרתי מאוחר מדי, אבל הקדשתי את רוב שבוע המודי בלוז להאזנה חוזרת ונשנית של הקלאסיקות שלהם (מ Days ועד ל Sujorn) ולכן לא התפנתי להגיב יתר על המידה. הייתי רוצה להעלות כאן נקודה שנדונה בהרחבה (שורשי הפרוג והמודי בלוז) ולהאירה מזווית שלא דובר בה כאן. לזוית הזו קוראים Mick Pinder והוא ידוע כקלידן של הלהקה שבדרך כלל עמד (או ישב...) בצילם של לודג' והיוורד. לדעתי, פינדר הוא היוצר המוכשר ביותר בלהקה הזו, וכשהוא עזב (אחרי האלבום הכושל Octav), למרות שהצטרף ללהקה קלידן שנחשב כבר אז לאחד המוכשרים בעולם הרוק - Patrick Moraz (לשעבר Yes), הצליל של הלהקה לא חזר להיות אף פעם כשם שהיה בימי פינדר. מעבר לכשרון ההלחנה הנפלא שלו ומעבר להשפעות הקלאסיות שהביא ללהקה, ומעבר לקול המרטיט שלו - הוא האבא של כל המלוטרונים. האיש פשוט הפך את הכלי הזה להרבה יותר ממה שהוא נועד עבורו, ומפתחי המלוטרון ראו בפינדר את צוות הפיתוח העיקרי שלהם, שכן היה זה הקליד בו השתמש פינדר יותר מכל קליד אחר. בלהקות הרוק המתקדם שהשתמשו במלוטרון, השתמשו בו בד"כ כדי ליצור אימיטציה לכלי קשת, ולעיתים רחוקות (בעיקר טוני בנקס בג'נסיס) אף קול של שורת מקהלה. פינדר, הפיק מהמלוטרון את כל הצלילים האפשריים: מיתרים, מקהלה, כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת וכל אלה תוך ניצול היכולות של הכלי עד קצה גבולותיו (ואלה היו, למען האמת, קצרים למדי) ועד קצה מגבלותיו הטכניות (10 שניות לכל קליד וכמה שניות המתנה). פינדר ליווה את כל הקלאסיקות עם המלוטרון שלו והוא זה שהעניק למודיז את הצליל הכל-כך ייחודי, שמעטות הלהקות שהצליחו להפיק (אולי Barcley James Harvest וקצת גם הStrawbs ו Beggars opera) ולמעשה, חיפה במידה רבה על הנטייה של הייורד לכיוון השמאלצי (שגם הוא לא היה רע בכלל) ומנע מהמודיז להשמע כגירסא מוקדמת לכריס דה ברג. יקי
צר לי שנזכרתי מאוחר מדי, אבל הקדשתי את רוב שבוע המודי בלוז להאזנה חוזרת ונשנית של הקלאסיקות שלהם (מ Days ועד ל Sujorn) ולכן לא התפנתי להגיב יתר על המידה. הייתי רוצה להעלות כאן נקודה שנדונה בהרחבה (שורשי הפרוג והמודי בלוז) ולהאירה מזווית שלא דובר בה כאן. לזוית הזו קוראים Mick Pinder והוא ידוע כקלידן של הלהקה שבדרך כלל עמד (או ישב...) בצילם של לודג' והיוורד. לדעתי, פינדר הוא היוצר המוכשר ביותר בלהקה הזו, וכשהוא עזב (אחרי האלבום הכושל Octav), למרות שהצטרף ללהקה קלידן שנחשב כבר אז לאחד המוכשרים בעולם הרוק - Patrick Moraz (לשעבר Yes), הצליל של הלהקה לא חזר להיות אף פעם כשם שהיה בימי פינדר. מעבר לכשרון ההלחנה הנפלא שלו ומעבר להשפעות הקלאסיות שהביא ללהקה, ומעבר לקול המרטיט שלו - הוא האבא של כל המלוטרונים. האיש פשוט הפך את הכלי הזה להרבה יותר ממה שהוא נועד עבורו, ומפתחי המלוטרון ראו בפינדר את צוות הפיתוח העיקרי שלהם, שכן היה זה הקליד בו השתמש פינדר יותר מכל קליד אחר. בלהקות הרוק המתקדם שהשתמשו במלוטרון, השתמשו בו בד"כ כדי ליצור אימיטציה לכלי קשת, ולעיתים רחוקות (בעיקר טוני בנקס בג'נסיס) אף קול של שורת מקהלה. פינדר, הפיק מהמלוטרון את כל הצלילים האפשריים: מיתרים, מקהלה, כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת וכל אלה תוך ניצול היכולות של הכלי עד קצה גבולותיו (ואלה היו, למען האמת, קצרים למדי) ועד קצה מגבלותיו הטכניות (10 שניות לכל קליד וכמה שניות המתנה). פינדר ליווה את כל הקלאסיקות עם המלוטרון שלו והוא זה שהעניק למודיז את הצליל הכל-כך ייחודי, שמעטות הלהקות שהצליחו להפיק (אולי Barcley James Harvest וקצת גם הStrawbs ו Beggars opera) ולמעשה, חיפה במידה רבה על הנטייה של הייורד לכיוון השמאלצי (שגם הוא לא היה רע בכלל) ומנע מהמודיז להשמע כגירסא מוקדמת לכריס דה ברג. יקי