מאוהבת בנוש
New member
בשבילך...
אני כותבת לך ואני יודעת שלעולם לא תיראי את זה ובגלל זה אני מוציאה את מה שיש לי... היינו ביחד שנה פלוס {ועדיין אנחנו ספורות את הזמן} האהבה שלנו שונה אחרת משל "כולם" עדיין זה לא הפריע לי ולך להיפך אהבנו להסתיר את האהבה שלנו ובלילה היינו מתפרקות ביחד... היו עליות ומורדות...היו טעויות והיו פיצויים.. אני כותבת את זה ועוד יש לי המון מה להוציא כבר חודש ויותר אני מסתגרת עם עצמי ושומרת בבטן וזה עושה לי רק רע. לכל מקום שאני הולכת אני מרגישה חנוקה,מרגישה ריקנות,אני חושבת ותוהה כל היום...ובלילה קשה להירדם מרוב שאלות... אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה...ומי בכלל היה מאמין שככה יהיה... אין האהבה שלנו לא תיגמר בחיים. רשמת לי "את תמיד תהיי חלק מהחיי" אבל הבעיה פה שאני לא רוצה להיות רק חלק...את הההחיים שלי לא חלק..הלכת הכרת מישהו!!! מישהו!!! נחנקתי כשאמרת לי את זה רציתי למות באותו רגע שתקתי בטלפון ואחר כך לקחתי אויר ודיברתי איתךת כאילו כלום לא קרה ואמרתי לך תהיי מאושרת ושיהיה לך טוב...שיקרתי... אני לא רוצה שיהיה לך טוב איתו..קשה לי..אני זועקת לעזרה...אני נקרעת פה לבד... לא יכולה לדבר איתך ולשמוע איך היה לך במועדון עם חברות בזמן שאני ישנה ועובדת ולא יוצאת ואין לי בכלל חיים נורמליים. אבל אני חייבת את הסם שלי חייבת לשמוע את קולך כי את הסם... תמיד אומרים שרק כשמאבדים משהו מעריכים אותו.. אני תמיד הערכתי אותך אבל עכשיו אין לך מושג כמה אני לא מסוגלת לחיות בלעדייך..אני צריכה אותך,אני מודה עכשיו...לא יכולה יותר לשאת את זה עליי...לא האמנתי שככה יכאב לי...אבל הנה שאלת אותי "לא מפריע לך" וגם שיקרתי לך...הייתי חייבת רק אחרי הניתוק של הטלפון אני מתפרצת בבכי כמו ילדה קטנה. אני לא יודעת מה לעשות פשוט לא יודעת... כשאת צוחקת אני חיה... כשאת בוכה עצוב מידי... אני פותחת ת'ידיים לחבק אותך... זה האושר בעינייך שמקרב אותי אלייך.. זה הטעם שנשאר מלחבק אותך... מאמי...אני אוהבת אותך..ולא נראה לי לעולם שתביני עד כמה...כי אין גבול לאהבה שלי... נוש...שכבר לא שלי...אני לא מתכוונת לאחל לך בהצלחה למרות שזה מגיע לך...אבל הלב שלי לא נותן לי לעשות את זה...אולי פעם כן..עכשיו יותר מידי כאב ובלבול... אז כאן אני מסיימת את הפירוק המעצבן הזה והמגעיל ביותר שאני כרגע עוברת... הלוואי שזה יהיה האחרון...
אני כותבת לך ואני יודעת שלעולם לא תיראי את זה ובגלל זה אני מוציאה את מה שיש לי... היינו ביחד שנה פלוס {ועדיין אנחנו ספורות את הזמן} האהבה שלנו שונה אחרת משל "כולם" עדיין זה לא הפריע לי ולך להיפך אהבנו להסתיר את האהבה שלנו ובלילה היינו מתפרקות ביחד... היו עליות ומורדות...היו טעויות והיו פיצויים.. אני כותבת את זה ועוד יש לי המון מה להוציא כבר חודש ויותר אני מסתגרת עם עצמי ושומרת בבטן וזה עושה לי רק רע. לכל מקום שאני הולכת אני מרגישה חנוקה,מרגישה ריקנות,אני חושבת ותוהה כל היום...ובלילה קשה להירדם מרוב שאלות... אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה...ומי בכלל היה מאמין שככה יהיה... אין האהבה שלנו לא תיגמר בחיים. רשמת לי "את תמיד תהיי חלק מהחיי" אבל הבעיה פה שאני לא רוצה להיות רק חלק...את הההחיים שלי לא חלק..הלכת הכרת מישהו!!! מישהו!!! נחנקתי כשאמרת לי את זה רציתי למות באותו רגע שתקתי בטלפון ואחר כך לקחתי אויר ודיברתי איתךת כאילו כלום לא קרה ואמרתי לך תהיי מאושרת ושיהיה לך טוב...שיקרתי... אני לא רוצה שיהיה לך טוב איתו..קשה לי..אני זועקת לעזרה...אני נקרעת פה לבד... לא יכולה לדבר איתך ולשמוע איך היה לך במועדון עם חברות בזמן שאני ישנה ועובדת ולא יוצאת ואין לי בכלל חיים נורמליים. אבל אני חייבת את הסם שלי חייבת לשמוע את קולך כי את הסם... תמיד אומרים שרק כשמאבדים משהו מעריכים אותו.. אני תמיד הערכתי אותך אבל עכשיו אין לך מושג כמה אני לא מסוגלת לחיות בלעדייך..אני צריכה אותך,אני מודה עכשיו...לא יכולה יותר לשאת את זה עליי...לא האמנתי שככה יכאב לי...אבל הנה שאלת אותי "לא מפריע לך" וגם שיקרתי לך...הייתי חייבת רק אחרי הניתוק של הטלפון אני מתפרצת בבכי כמו ילדה קטנה. אני לא יודעת מה לעשות פשוט לא יודעת... כשאת צוחקת אני חיה... כשאת בוכה עצוב מידי... אני פותחת ת'ידיים לחבק אותך... זה האושר בעינייך שמקרב אותי אלייך.. זה הטעם שנשאר מלחבק אותך... מאמי...אני אוהבת אותך..ולא נראה לי לעולם שתביני עד כמה...כי אין גבול לאהבה שלי... נוש...שכבר לא שלי...אני לא מתכוונת לאחל לך בהצלחה למרות שזה מגיע לך...אבל הלב שלי לא נותן לי לעשות את זה...אולי פעם כן..עכשיו יותר מידי כאב ובלבול... אז כאן אני מסיימת את הפירוק המעצבן הזה והמגעיל ביותר שאני כרגע עוברת... הלוואי שזה יהיה האחרון...