בשבוע שעבר

בשבוע שעבר

נדרשתי לחשוב על הקמת קבוצת הרפייה ודמיון מודרך. פעם - מזמן מזמן - העברתי קבוצות שכאלו בסגנון מאוד מסויים, אבל מאז עברו כמה שנים וגם האוכלוסייה עמה אני עובדת שונה מעט. רציתי לשאול אם יש מי שקורא בפורום שעבר קבוצות הרפייה ו/או דמיון מודרך והיה מוכן לספר לי על הניסיון שלו? מאוד חשוב לי לשמוע מעבר ל"היה כיף" או "היה לא-משו" דברים כמו: האם הצלחתם להגיע להרפייה? (ואם לא, האם אתם יודעים למה?) האם הצלחתם לדמיין? (ואם לא, האם אתם יודעים למה?) האם הבקשה לדמיין דווקא הפריעה? האם איבדתם ריכוז? האם נרדמתם? האם כל תהליך ההרפייה דווקא עשה את ההיפך ועיצבן? האם השתמשו במוסיקה? האם שינה לכם איזו מוסיקה היתה שם? האם היה עדיף בלי מוסיקה? והכי הכי חשוב - האם היה טקסט קבוע או שמא כל פעם השתמש המדריך בטקסט אחר? המון המון תודה - זה מאוד יעזור לי
 
היי אני חדשה פה

לא כול כך יוצא לי להיכנס לפורומים מכול מיני סיבות בקיצור לפני חצי שנה בערך עברתי דמיון מודרך וזה לא עשה לי כלום אני לא יודעת מה זה אמור לעשות הבנות שהיו איתי בקבוצה אמרו שהם דמינו מה שהמדריכה אמרה לדמין ותארו מה היה בדמיון פחות או יותר כך שיש כאלו שזה משפיע עליהם ויש כאלו שלא (כמוני) מקוה שנתתי לך תשובה פחות או יותר
 
ברור לי שיש...

כאלה שכן וכאלה שלא. אני מנסה להבין מה קורה אצל אלה שלא. האם הצלחת לדמיין? אם לא - מה עבר עלייך בשכיבה הזו עם המלל מסביב? חשבת מחשבות? נרדמת? התעצבנת?
 

sharpantie

New member
השתתפתי פעם מזמן בקבוצה של דמיון

מודרך והרפיה. הקבוצה לא היתה טיפולית אלא במסגרת קבוצת תיאטרון ןלימוד משחק.לי קל מאוד להשתחרר במסגרת כזו. הצלחתי להגיע להרפיה ולדמיין מה שנתבקשנו, הארוע היה מלווה במוסיקה שקטה ומרגיעה , מה שמכונה "מוסיקת מעליות". המוסיקה תרמה מאוד לדעתי לאוירה הכללית וליכולת להשתחרר. לא היה טקסט קבוע שבו נעזר המנחה אלא פשוט הנחייה מילולית איך להשתחרר ולהתרפות (לדמיין את אברי הגוף השונים ברפיון, החל בכפות הרגליים ועד לראש.).התהליך בוצע בחדר שכובו בו האורות אך לא היה חושך מוחלט.
 
הזכרת לי, sharpantie

שבימים אלו אנשים טובים עובדים על הקמת תיאטרון-שיקומי, כלומר שהעבודה בו תחשב לעבודה כלגיטימית בעיני 'סל שיקום'. הם ממש בחיתוליהם ובמסע בירוקרטי - אבל בדרך הנכונה. נכון שזה רעיון מדליק?
 
למעלה