בר מיצווה

[איריס56]

בר מיצווה

בעייתי, אם אפשר לקרוא לה בעיה, אי הידיעה איך יגיב הפרח שלי לעצם העליה לתורה בגיל 13. האם מישהו נתקל בבעיה שכזו? מה עשיתם במקרה שכזה, לי אין בעיה שלא יעלה לתורה כלל ויסלח לי האלוהים, המשפחה שלל בעלי שומרי מסורת ואי עליה לתורה לא באה בחשבון ונמאס לי לריב איתם. הילד הוא פ.ד.ד. מבין מה עליו לעשות אך סירב תמיד להיכנס לבית הכנסת. מה אתם מציעים? המון תודה וחג שמח, איריס

 

[תקוות]

לפני הכל אפשר לפנות לרב המתאים

ולשאול: מה עושים במקרה כזה? ככל הידוע לי יש כאלה שפטורים, אולי ביניהם גם ילדים כמו שלנו. . המשפחה המסורתית תהיה חייבת לכבד את דברי הרב. מה שכן: בר מצווה היא סיבה לחגיגה ולכן כדאי שתנצלי אותה לשמח את עצמך ואת כל המשפחה ולקיים איזשהו אירוע, רק שצריך לדעת לבחור את הדרך שהכי מתאימה בעיקר לגברבר הקטן- אם הוא לא משתגע על המוני אנשים אפשר בחברת המשפחה המצומצמת ושלחגיגה יהיה אופי סולידי ולא כזה שמבליט את ה"כוכב", הבר מצוה. אם גם לך חשובה המסורת, אפשר לעשות טקס מסורתי. אפשר ללכת לכותל ולהניח תפילין. לא חסרות דרכים. החשוב הוא להתאים את עצמכם לאירוע ולא לוותר עליו! כבחורה דתית לכל דבר, ללא פשרות, אני אומרת לך שהכל עניין של גישה. אם תשאלי רב שמבין עניין הוא יתן לך הרגשה טובה וינחה אותך. את יכולה אפילו לפנות באינטרנט , יש רבנים שמבינים מאד בכל הנושאים של בריאות הגוף והנפש ויוכלו לעזור לך. נסי, למשל, בשאלות באתר "מורשת". WWW.MORESHET.CO.IL . מזל טוב והרבה נחת (דרך אגב- האם אנחנו מדברים על אירוע קרב או שאת סתם נכנסת למחשבות לגבי משהו רחוק....? אם העניין רחוק עוד יש זמן לטפטף ולחזק, לנסות לקרב אותו ולחבב עליו את האירוע...)

 

[איריס56]

בר מיצווה

תקוות יקירה, מדובר על אירוע של עוד 10 חודשים כאשר באמצע האירוע המשמח אני צריכה להעביר את בני הצעיר (בן 10) ניתוח אורטופדי קשה ברגליים דבר שינטרל אותי לחלוטין לתקופה של כחצי שנה כך שאני די בלחץ אצל ילד רגיל זה יכול היה להיחשב כעל מחשבות לפני אירוע רחוק מאוד אבל אצל ילד כמו הנסיך שלי זה נחשב מספיק זמן. כמו שאמרתי הוא מסרב וסירב להיכנס לבית כנסת מאז ומעולם, שונא רעש והמולה. נאמר לי על ידי מישהו שבנו הוא ילד רגיל לחלוטין שגם שנא אירוע גדול לבר מיצווה שהילד אמר רק את הברכות ובזה נגמר כל האירוע. אני חושבת שזה בדיוק מה שאני אעשה עם התייצבות מצומצמת של מחשפחה.

איריס

 

[תקוות]

אופציה לבר מצוה אורתודוקסית סולידית

אני מכירה בית כנסת קטן וצנוע בת"א (כיוון צפון דיזנגוף) ואני יכולה להפנות אותך לבחור צעיר מקסים שיעזור לכם בכל התהליך, כמובן בלי לקחת פרוטה. אם רוצים אפשר למצוא בכל מקום אנשים טובים. אפשר לפנות אלי במסר למתן פרטים

 

[איריס56]

תקוות

ידוע לי על בית כנסת זה וידוע לי שהם גם מלמדים את הדרשה ואפילו יש להם אולם קטן סמוך בו ניתן לערוך בר מיצווה עם מספר מצומצם של מוזמנים אך משום מה מאוד מתחשק לי - אל תצחקו - להיות מעט "נורמלית" וכמו כולם אפילו אם זה רק לרגע, ולערוך בר מיצווה באותו אופן שערכו בני הדודים של אלוני שלי. כנראה אני אאלץ בכל זאת לארגן מעין בר מיצווה רגילה בתחום המיגבלות של אלון. איריס

 

[תקוות]

אני לא אשכנע אותך אבל חד משמעית אני

אומרת לך שלא מדובר בכלל בבית הכנסת שעליו את מדברת. אני מדברת על מקום שיש בו בקושי מניין. בית כנסת קטנטן וצנוע שממוקם מתחת לקרקע (ולא ידוע לי שהם מלמדים את הדרשה. אלא שיכולתי להפנות אותך למישהו שיתנדב לעשות זאת) . אין לו אולם ושום דבר. אבל באמת, זה עניינך ומה שחשוב זה שאלון יתקדם ויהיה מאושר ואני מסכימה איתך שהדרך היא לעשות הכל בקטן, בסולידיות, בהרגשה שהכל תחת שליטה. גם אני הייתי נוהגת כך

 

[אמא חמימה]

האם מדובר על הבית כנסת הבוכרי ?

בית הכנסת הבוכרי של צפון תל אביב, עם בעל קורא מקסים, קטן ואינטימי מ-א-ו-ד !!! האחיין שלי עלה שם לתורה (גם ילד עם קשיים ריגשיים שלא אוהב הרבה אנשים) היה מקסים, האנשים מקסימים, הבעל קורא תומך ונהדר. בקיצור - ממליצה.

 

[תקוות]

קלעת בול

 

[vered73]

אני מאמינה שזה משהו שצריך לבוא

מהילד, במקרה והמשפחה חילונית. אצלנו ברגע שסבתי נפטרה ביסורים, אמי טענה שאין אלוהים בשמים. ואז הפסקנו גם להדליק נרות, ולבית הכנסת בכיפור/ראש השנה אחותי היתה לוקחת אותי כFUN אך לא יותר מזה. זמן קצר לאחר מכן, אחי הגיע למצוות. הוא החליט שאינו רוצה לעלות לתורה, ועשינו לו חגיגה מצומצמת בבית בקרב המשפחה. היום, אחי לקראת גיל 40. הוא עושה תואר נוסף בבר אילן, והפעם במשפטים. בערב ראש השנה, נשא ממש דרשה של דברי תורה, ודווקא קיבל מחמאות רבות מאמי. הוא מאד הוחמא וגם אנחנו למדנו רבות מדבריו. אז הנה לדוגמא לילד רגיל שבכלל לא רצה, ולבסוף מצא דברי טעם בתורה בגיל מבוגר. המסקנה שלי מכך: לא ללחוץ על הילד. לעשות משהו שטוב לטובת כל הצדדים. עם זאת כולי תקווה שמה שאני משדרת לילדיי יהיה לבוא בחדווה ואהבה למעמד זה. סתם, דברים שעלו לי כשקראתי את אחד המשפטים שרשמת.

 

[vered73]

הורים רבים כבר כתבו כאן בעבר שנאמר

להם שילד אוטיסט דינו כמפגר ואינו חייב בעליה לתורה. אישית אני חושבת שזו אטימות לב לא לאפשר גם לילד עם פיגור לעלות לתורה אם הדבר חשוב למשפחתו ולו. יש כאן אמא שהציעה (רחל אאלט) סיוע והכוונה של בית הכנסת הרפורמי ושם לא עלו קשיים וגם לא היה צריך לשכנע אף אחד שהילד שווה בין שווים. אני ממליצה בחום לא לפסול אפשרות זו. אנשים שאני מכירה סיפרו לי שהעליה לתורה שם מרגשת מאד, מה גם שהאם יכולה לשבת לצד בנה, דבר ראוי בהחלט לטעמי! (ובטח הסבא רבא שלי מתהפך עכשיו בקבר אבל מה לעשות, זהו ערך עליון בעיניי).

 

[אלי ו.]

מי אמר את זה?!

נשמע לי מאוד מוזר. יש גדרי שוטה בהלכה שפטור ממצוות אבל: 1. גם מי שנחשב הלכתית ל"שוטה" מותר לו לעלות לתורה. 2. אוטיסטים (שאינם סובלים מפיגור או פסיכוטים) אינם בגדר שוטה. שוטה הוא מי שסובל מפיגור עמוק או חולה נפש קשה. 3. הכרתי ילדים רבים בספקטרום וכל אחד מהם שונה מרעהו. המחשבה כאילו ההלכה מקבלת אבחון כ PDD אוטומטית כ"שוטה" היא מוטעית. כל מקרה לגופו.

 

[תקוות]

לא אוהבת בכלל את הגישה

הרפורמית ובטוחני שגם משפחת בעלך כבר יעדיפו שלא תעשי. הם (בתי הכנסת הרפורמים) מחכים בדיוק בדיוק לאנשים כמוך וכמוני כדי למשוך אותם לדת המעוותת שלהם. עדיף שתחגגי בסולידיות , אפילו בביתכם ורק לא תתחילי עם האלטרנטיבות הלא ראויות.

 

[אבא של סער]

../images/Emo31.gif../images/Emo31.gif

איש באמנתו . כול האלטרנטיבות ראויות. העיקר שהילד יהנה

 

[גם אמא של]

תקוות, איני חושבת שזה

המקום לדבר על מה שראוי או לא מבחינת תפישה דתית. אנחנו אורתודוכסים, אז אני מבינה אותך, אבל אם מה שהיה מאפשר לבננו האוטיסט/אספרגר לעלות לתורה ולהרגיש אחד מעם ישראל , היה רק דרך קהילה רפורמית, היינו מוצאים את הדרך לעשות זאת, תוך הסבר עבורו של איך שזה שונה ומדוע זו לא דרכנו. מה שחשוב זה שיתאפר לילד לעלות לתורה ולהרגיש שהוא בהחלט חלק מהעם הזה.

 

[vered73]

../images/Emo45.gif למשפט האחרון; זו הרגשתי גם

 

[ehud48]

תכנית בר מצווה של הקונסרבטיבים

התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) מפעילה ברחבי הארץ תכנית בר מצוה לילד המיוחד. זוהי תכנית שנתית הנותנת מענה לילדים בעלי בעיות שונות. כל ילד מתקבל בברכה. אני מצרפת לינק עם פרטים על התכנית, וכפי שאתם יכולים לראות הם גם מקבלים בברכה ילדים עם אספרגר או PDD. הערה קטנה - בתור אמא לילד מיוחד הייתי מצפה מ- תקוות - לקצת יותר סובלנות כלפי גישה יהודית אחרת. אני לא חושבת שהיא אי פעם היתה בבית כנסת רפורמי והיא בטח מבססת את דעותיה על דעות קדומות. בכל מקרה התכנית לעיל היא של התנועה הקונסרבטיבית שהינה תנועה הלכתית (שלא כדוגמת הרפורמים), וזו תכנית מדהימה! http://makom-m.cet.ac.il/pages/item.asp?s=7&id=-1&defid=-1&page=6&item=1267 מהכירותי עם התכנית אני בטוחה שכל ילד ימצא שם את מקומו, משפחת בעלך תרגיש טוב מאוד בבית כנסת קונסרבטיבי (בו נוסח התפילה זהה לנוסח האורתודוכסי הרגיל) ובא לציון גואל. מזל טוב אביטל

 

[תקוות]

אביטל.כנראה שברשותך מד סובלנות וירט

וירטואלי, שהצליח לבחון את מידת סובלנותי. אני מכירה את החברה הרפורמית והקונסרבטיבית לפני ולפנים, אני בחורה מאד מודעת ומעורה ובשל עיסוקי (לא ארצה להסגירו כי אני מאד אנונימית פה בפורום) אני מכירה את החברות הללו יותר שכפי שאת מדמיינת לך. זה לא עניין של סובלנות: אני דווקא פתוחה בקטע הזה ולא חושבת שחייבים לעשות בר מצוה במצבנו הרגיש. אני רק אומרת לא לעשות בכוח בצורה שמעוותת לנו את היהדות. אני יודעת היטב שבתי הכנסת הרפורמים משוועים למבקרים והם לא בוחלים בשום דרך (גם לא בהתנהגות מזוייפת) כדי להתפרסם ולמצוא חן בעינינו. כל כך לא בא לי להיכנס בפורום כזה לנושאים כאלה, אבל רצתי להבהיר את העניין אז מקווה שנסיים בזאת

 

[mayarel]

לתקוות

ממש לא סובלני לטעון שתנועות שלמות שמורכבות מאנשים שאמונתם שונה משל הם צבועים, מעוותים את הדת הנכונה ולא פחות מאשר אורבים ליהודים כשרים ותמימים שמזלם לא שפר עליהם על מנת להתפרסם. לא צריך בשביל זה שום מד סובלנות. כזו אימרה כוללנית לא יכולה להיות נכונה ולא משנה במה את עוסקת. לא חסרים יהודים אורטודוקסים מניפולטיבים תאבי פירסום ונצלנים. אנשים הם אנשים. גם אם את הרבה הראשי לישראל שאוהב להנאתו לכתוב כאן בפורום ומסתיר את זהותו האימרות הללו לא מבוססות על שום דבר מלבד אי קבלה וזלזול בדעה שונה משלך. אכן זו לא מטרת הפורום והויכוח על דת לא קשור לאוטיזם אבל גם לצאת בהתבטאויות מסוג זה הפורום הוא לא המקום וגם החיים לדעתי.

 

[ehud48]

תכנית בר מצוה לילד המיוחד

ברור לי שלא נכנסת לאתר שלהם לבדוק על מהות התכנית. התכנית מיועדת לכל ילד (והרבה מאוד ילדים אורתודוכסים וחילוניים כאחד נהנים ממנה). לענייננו- כדאי לכל אחד לבדוק על התכנית כי היא מדהימה. אני לא מנסה לעשות נפשות לא לרפורמים ולא לקונסרבטיבים, אבל עובדה היא שהתנועה המסורתית מציעה את השירות (ללא תשלום!!!!) וזוהי תכנית ייחודית בארץ. אף אחד לא עובד עם ילדים "מיוחדים" במשך שנה בהתנדבות על מנת "למשוך" את המשפחות לבית כנסת. הטקס כלל לא מתקיים תמיד בבית כנסת, אם המשפחה בוחרת היא יכולה לקיים את הטקס גם בחיק המשפחה בכותל או בכל מקום שתבחר. להלן תאור התכנית - לטובת כולם: קהל יעד: ילדים עם נכות פיזית, ליקויי שמיעה, ליקויי שפה, אוטיזם, PDD, אספרגר, פיגור שכלי / עיכוב התפתחותי, נכויות רב תחומיות, הפרעות רגשיות/נפשיות ( וילדים עם תסמונת דאון. ) תיאור מהות השירות תוכנית 'בר/בת מצווה לילד המיוחד ' הינה מפעל ייחודי של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בישראל, שבא לענות על רצון של ילדים בעלי צרכים מיוחדים ושל משפחותיהם לחגוג טקס בר או בת מצווה. הילד מקבל העשרה יהודית לקראת טקס עליה לתורה בגישה הולמת ליסטית לבני נוער עם צרכים מיוחדים. הפעילות מיועדת להקנות לילדים חוויה יהודית חיובית ותחושת שייכות לעם היהודי ולחברה, וכן לטפח בהם תחושת קבלה עצמית שיטות למידה: 1. באמצעות משחקים, פרוייקטים באמנות, עשיית מעשים טובים, ביקורים לבתי כנסת, מכינים כל ילד/ה עפ"י דרכו/ה. 2. משתמשים בתקשורת חליפית המתאימה. יש ילדים המברכים באמצעות פלט קול, שפת הסימנים ועוד. תכנית לימודים: המפגשים מתקיימים פעם בשבוע בקבוצות קטנות של ארבעה עד עשרה ילדים בהנחיית מורים מומחים בחינוך מיוחד וביהדות. באמצעות הפעלות יצירתיות מגוונות הילדים מתוודעים למושגים כגון: ברכות, מצוות, בית כנסת ושבת. שואפים להעניק לילדים חוויה יהודית דרך השתתפות פעילה. כך, למשל, יחוו הילדים את חווית ה'מצווה' דרך ביקור אצל קשישים, טיפול בבעלי חיים ועזרה לחבר. הערות: 1. פועלים בירושלים, תל אביב, חיפה, עכו, נהריה, כפר וורדים, עפולה, נתניה, בת ים, חולון, פתח תקווה, באר שבע, עומר, אשדוד, אשקלון, לוד, רעננה, כפר סבא, חדרה והקריות. כתובת רכזת התכנית זיוה נתיב: שד' ירושלים 72, באר שבע, 84811 טלפון: 08-6108366, 054-5980966 פקס: 153-8-6108366 שעות קבלה: א'-ה' 08:00 - 16:00 דואר אלקטרוני: [email protected] אתר אינטרנט: http://www.masorti.org

 

[גם אמא של]

קודם כל - אם הוא רוצה ואתם רוצים

אין זו אגדה

ע"פ ההלכה אולי הוא פטור (בכלל לא בטוחה בזה, אגב, שווה לשאול רב) אבל *מותר* לו!! אצל הבן שלי היה כך: הוא רצה לעלות לתורה. למד את הקריאה וההפטרה והיה ברור שזה נורא קשה ומלחיץ לו. הצענו לו שיוריד את ההפטרה והוא לא הסכים כי הוא רצה להיות כמו כולם ... אבל לא רצה בבית כנסת. הוא לא "שר" את הקריאה, לא לפי הטעמים וכו'. הוא פשוט קרא. הוא הבין שהוא לא מצליח וזה הלחיץ אותו עוד יותר. הוא ביקש שרק המשפחה תגיע. זה משהו כמו 60 איש כולל המון בני-דודים קטנים, כלומר לא המון אורחים ויחד עם זה רועש. יש לו קושי עם רעש ובעיקר המולה. לגבי המיקום:למרות שזה היה אמצע ינואר, הוא גם התעקש שזה יהיה "בחוץ". המשפחה דתית אז אם היינו עושים את זה בשבת כולם היו באים לישון אצלנו - מתכון לאסון. גם היה ברור שאנשים באים מקצווי ארץ אז אי אפשר לעשות עלייה לתורה תוך חצי שעה וללכת. צריך "תוכנית". אבל הבן מתקשה עם תוכניות ארוכות ועם כל דבר שנמשל הרבה זמן. בעייה. אז עשינו כך: הבר מצווה הייתה ברחבת הכותל - הכול אורגן ע"י הקרן למורשת הכותל http://www.thekotel.org/content.asp?Id=146 והכול עם חיוך (וללא תשלום) . גם הציעו לנו בחור שילווה אותנו בכל הטקס. הסברנו שהילד אוטיסט וביקשנו שגם אם הוא לא יקרא נכון או לפי הטעמים - שלא יעירו לו (למי שלא מכיר את בית הכנסת, כשהקורא טועה באיזה טעם אז מישהו חוזר על המילה בטעם/ניגון הנכון). לא רק שקיבלו את זה, גם התרגשו איתנו על ההישג. זה היה "בחוץ", כמו שהוא רצה. הוא ראה סביבו עוד המון משפחות חוגגות לילדים אחרים בר מצווה עם אותה פרשה כמוהו - כלומר הוא היה כמו כולם, כמו שהוא רצה ולראות את זה יותר קונקרטית בעיניים - אי אפשר .... נשאו אותו על כפיים בשירה ורקודים- הוא היה במרכז העניינים אבל במידה נסבלת מבחינתו. כיון שזה היה בחוץ, ההמולה לא הפריעה. בני הדודים ממילא הסתובבו להם כך שהוא לא הרגיש לחץ. היה קר, אבל כולנו התחממנו מההתרגשות לראות אותו לוקח ספר תורה ורוקד איתו וקורא בביטחון ולאף אחד לא היה ספק כמה זה היה חשוב כשהוא הגיע לשני הפסוקים האחרונים, שהוא ידע שהוא עומד לסיים את הקריאה והתפשט לו חיוך מליון וחצי כוכבים של מי שמכיר בהישג של עצמו. אפילו עכשיו כשאני מספרת לך אני מתרגשת ועיניי דומעות. גם כדי להתחמם וגם כדי לעשות את הקשר המורשתי עוד יותר חזק וקונקרטי לבן שלנו, גם הזמנו מראש סיור במנהרות הכותל - מומלץ ביותר. מעניין, מרגש. גם שם הסברתי מראש על אוטיזם וביקשתי שיהיו כמה שיותר קונקרטיים בהסברים והמדריך דאג כל הזמן לפקס את הבן שלי להסברים, הפך אותו לעוזר שלו ולזה שמדגים או מצביע על הדברים, ובכלל דיבר בעיקר אליו ולא כי יש לו צרכים מיוחדים אלא כי "הוא בר מצווה שלכבודו חוגגים היום". וההפטרה שכל כך הלחיצה אותו אבל הוא לא רצה לוותר עליה ? חגגנו פשוט ביום חמישי ואז לא היתה בעיה, פשוט הסברנו לו שהפטרה קוראים רק בשבת ושהבר מצווה שלו 'נופלת' בחמישי אז לא קוראים הפטרה. את בעיית השעות הארוכות פתרנו בזה שכל האירוע חולק לשלושה חלקים: תחילה העלייה לורה ברחבת הכותל. ואז עשינו הפסקונת לקידוש ופירות. המשכנו לסיור במנהרות הכותלץ ואח"כ הלכנו למסעדה לארוחת צהריים. שלא תחשבו שזה עבר חלק לגמרי. 20 דקות לפני הבר מצווה הוא החליט שהוא לא הולך!!! גם סירב ללבוש את הבגדים היפים שהוא בחר בחנות, אז בסוף הוא לבש ,סתם, מכנסי קורדרוי וסוודר ככה-ככהץ ובמסעדה אפילו הוריד את הסוודר ונשאר בגופיה, אבל אף אחד לא עשה מזה עניין. בסופו של דבר, ובדיעבד - אין ספק שזה היה יום מרגש שוהוא יזכור אותו כציון של הישג גדול. ורק בשביל זה - זה היה שוה. אז אם אתם רוצים - אין סיבה לא לחגוג לו את הבר מצווה. זה לא חייב להיות באולם או בבי"כ. זה לא חיב להיות בשבתץ אפשר גם לא לעשות בדיו ק בדיוק לפי התאריך של הלידה ולבחור פרשה קצת יותר קלה. וכוכ'. בהצלחה !!!