תשמעי
אצלי הבררנות רק הלכה ו"החמירה" עם השנים, אבל בסוף יצאתי מורווחת מיזה, כי ככה הבאתי את עצמי להימצא בקשר שאני לא מרגישה שמהווה פשרה בשבילי, שאני מרגישה שהשגתי את ההכי טוב עבורי כי זה מה שמגיע לי (לא בקטע של שחצנות כמובן). הבררנות אצלי עבדה בקטע הדרגתי: קודם כל להימשך חיצונית, ובאותה מכה הייתי גם מוודאת חוסר עישון .. אח"כ הגיע השלב של בדיקת האינטיליגנציה וההשכלה. אחרי שהייתי מקבלת "אוקיי" על כל זה, אז הייתי מרגישה גם מספיק טוב כדי להיפתח לקשר עד הסוף ולראות אם תצא מיזה אהבה או לא. מאז שעלה לי הבטחון העצמי והבנתי שאני בחורה ששווה הרבה ולא סתם זבל'ה מהרחוב, לא הסכמתי להתפשר על הדברים הללו, ואני לא מתחרטת על זה לרגע כי בסופו של דבר מצאתי את מי שבאמת מתאים לי ועושה אותי מאושרת. [למרות שמזל שטאקט לא היה אצלי קריטריון חשוב אחרת הייתי נשארת גם בלי החמודון שלי
].
