הילדה רובין הוד
New member
בררנות באוכל וההתנהלות איתה
בן ה-5 שלנו הפך לבררן. זה התחיל בקטנה לפני כשנה- שנה וחצי, ומאז הפחית בהדרגה את מגוון המזונות שהוא מוכן לאכול, והגיע לאחרונה למצב עגום שבו מגוון הדברים שהוא אוכל מצומצם ביותר.
כתינוק וכפעוט קטן הוא היה אוכל כל. תמיד טועם מהכל, מוכן להתנסות, ולרוב אף יוזם וטועם במפגשים עם מאכלים חדשים. המצב בשבועות האחרונים הוא של חוסר סובלנות לכל אוכל חדש, וסירוב עיקש לטעמים ומרקמים חדשים. גם מאכלים מוכרים, בעיקר ירקות מבושלים, אבל גם קטניות שונות, ודגנים שאינם אורז לבן/צהוב, הפכו להיות מוקצים.
מבחינת "מה קרה בבית" - נולדה לו אחות קטנה לפני כ-7 חוד', אחרי הריון לא פשוט. זוהי תקופה שבהחלט היינו בוחרים בה הרבה בפתרונות הפשוטים, חסרי ההתמודדויות, כך שאני מניחה שתרמנו למגמת הצמצום שכבר החלה, עד מאוד.
מבחינת דוגמא אישית, אנחנו אוכלים יחד באופן קבוע ארוחת ערב משפחתית, והוא אוכל בבית גם את ארוחת הצהריים איתי (וגם אחיו בן ה-3 מצטרף כמעט תמיד לארוחה שניה). בארוחות המשותפות הוא אכן רואה אותנו אוכלים יותר מגוון, אך תמיד מסרב להצעותינו, ונשאר עם המגוון המצומצם. אחיו הקטן כן טועם ואוכל מגוון גדול יותר והתפריט שלו יותר דומה ואף כמעט זהה לשלנו. מעבר להצעות של האוכל אנחנו מסבירים לו על תזונה ומדברים בבית על החשיבות של המגוון ומהו אוכל מזין.
בזמן האחרון אני מתקשה להתנהל סביב העניין הזה. אני לא אוהבת להכין לו אוכל מיוחד, אבל הוא ילד שמגיב מאוד קשה לרעב. אם הוא לא יאהב את מה שנציע הוא ימנע מלאכול ואז הוא מאוד מאוד עצבני. מודה שאני די חוששת להגיע למצב הזה ונכנעת לפתרונות הקלים, כך שתמיד יש על השולחן דברים שהוא אוהב. תמיד יש לו לאן לברוח.
אני מחפשת עצות להתנהלות במצב הזה. אני חוששת שאנחנו נכנסים לפינה ושעצם הדיאלוג על האוכל מחמיר את המצב. אבל להרפות כבר ניסינו, כאמור, ומרגישה שזה בעוכרינו, ושבבריחה מההתמודדות רק העמקנו את הבעיה.
רעיונות? תובנות?
בן ה-5 שלנו הפך לבררן. זה התחיל בקטנה לפני כשנה- שנה וחצי, ומאז הפחית בהדרגה את מגוון המזונות שהוא מוכן לאכול, והגיע לאחרונה למצב עגום שבו מגוון הדברים שהוא אוכל מצומצם ביותר.
כתינוק וכפעוט קטן הוא היה אוכל כל. תמיד טועם מהכל, מוכן להתנסות, ולרוב אף יוזם וטועם במפגשים עם מאכלים חדשים. המצב בשבועות האחרונים הוא של חוסר סובלנות לכל אוכל חדש, וסירוב עיקש לטעמים ומרקמים חדשים. גם מאכלים מוכרים, בעיקר ירקות מבושלים, אבל גם קטניות שונות, ודגנים שאינם אורז לבן/צהוב, הפכו להיות מוקצים.
מבחינת "מה קרה בבית" - נולדה לו אחות קטנה לפני כ-7 חוד', אחרי הריון לא פשוט. זוהי תקופה שבהחלט היינו בוחרים בה הרבה בפתרונות הפשוטים, חסרי ההתמודדויות, כך שאני מניחה שתרמנו למגמת הצמצום שכבר החלה, עד מאוד.
מבחינת דוגמא אישית, אנחנו אוכלים יחד באופן קבוע ארוחת ערב משפחתית, והוא אוכל בבית גם את ארוחת הצהריים איתי (וגם אחיו בן ה-3 מצטרף כמעט תמיד לארוחה שניה). בארוחות המשותפות הוא אכן רואה אותנו אוכלים יותר מגוון, אך תמיד מסרב להצעותינו, ונשאר עם המגוון המצומצם. אחיו הקטן כן טועם ואוכל מגוון גדול יותר והתפריט שלו יותר דומה ואף כמעט זהה לשלנו. מעבר להצעות של האוכל אנחנו מסבירים לו על תזונה ומדברים בבית על החשיבות של המגוון ומהו אוכל מזין.
בזמן האחרון אני מתקשה להתנהל סביב העניין הזה. אני לא אוהבת להכין לו אוכל מיוחד, אבל הוא ילד שמגיב מאוד קשה לרעב. אם הוא לא יאהב את מה שנציע הוא ימנע מלאכול ואז הוא מאוד מאוד עצבני. מודה שאני די חוששת להגיע למצב הזה ונכנעת לפתרונות הקלים, כך שתמיד יש על השולחן דברים שהוא אוהב. תמיד יש לו לאן לברוח.
אני מחפשת עצות להתנהלות במצב הזה. אני חוששת שאנחנו נכנסים לפינה ושעצם הדיאלוג על האוכל מחמיר את המצב. אבל להרפות כבר ניסינו, כאמור, ומרגישה שזה בעוכרינו, ושבבריחה מההתמודדות רק העמקנו את הבעיה.
רעיונות? תובנות?