ברמכי

[Yildiz Star]

כמה נקודות למחשבה

הסיפור שהביא הסייח הרוקד העלה בי מספר נקודות למחשבה 1. "תור הזהב" העבאסי הוא ביטוי שהשתמשו בו היסטוריונים ערבים אחרי נפילת האימפריה העוסמאנית על מנת להדגיש את ההדרדרות של עולם האיסלאם עם התמוטטותה של האימפריה העבאסית שמרכזה היה בבגדאד. אנו יודעים היום שהתקופה העבאסית לא הייתה רק תקופה של גן עדן, כפי שהתקופה העוסמאנית לא הייתה תקופה של שקיעה. המטרה של ההיסטריונים הערבים (אחרי מלחמת העולם הראשונה נועדה להדגיש את מסכנות עולם האיסלאם כשהם התנועות הלאומיות יחזירו עטרה ליושנה, את תור הזהב העבאסי הם יכוננו מחדש). 2. הסיפור שמסופר יותר ממה שהוא מייצג מציאות "עבאסי" מזרחית הוא משקף דעות קדומות על "עולם האיסלאם". שפחות, ארמונות מזהב, ריקודי בטן ואפשר גם להוסיף היום חומוס, פיתה דרוזית וקפה..... 3. סיפורי אלף לילה ולילה הם אוסף של סיפורים שהובאו מפרס והודו ונכתבו כנראה בתקופה הממלוכית (לפני 800 - 900) שנים, אליהם נוספו במאה ה-18 מאות סיפורים של יוצרים במערב (צרפת בעיקר) פרי דימיונם.

 

[הסייח הרוקד]

ברמכי../images/Emo141.gif

ברמכי הרון אלרשיד, היה המלך הכי מוצלח של האמפריה העבאסית, תקופתו נחשבת לתור הזהב של העולם הערבי. עיר הבירה הייתה בגדאד, שם היו ארמונותיו הרבים. היו לו כמה אלפי שיפחות. בערבית ג´אריה. השורש ג´ארי כלומר עשה לפי הראש של האחר, עשה כרצונו של האחר, הלך עם הזרם. בבגדאד יש שכונה עתיקה שקוראים לה שוק אלג´וארי, במיוחד בגלל שזה אכן היה שוק ידוע לסחר בנשים. להרון הרשיד, היו כמה וזירים, הוזיר הראשי, וגם הבכירים, היו ממשפחה אחת, והם משפחת אלבראמכה, והם היו יהודים. ג´עפר אלברמכי היה הוזיר הגדול, איש סודו של הרון אלרשיד. עד כאן, כל זה, ניראה שיגרתי ואין פה סיפור. היו הרבה יהודים שהיו בעמדות מפתח בעיראק, אין חדש בזה. אין הפתעה. יום אחד הובאה כמתנה להרון אלרשיד, ג´אריה, מאוד מיוחדת. ידעה חמש שפות, ידעה לרקוד, ידעה לנגן על עוד, ידעה לשיר ולרגש, ידעה גם את אומנות האהבה, זאת ג´אריה שמראש גודלה וחונכה כדי להיות שיפחה למלכים. הרון אלרשיד, התאהב בה מאוד, ואני כילד קטן, התאהבתי בה גם. על התחתונים שלה, היה תפור בחוט מזהב, רכוש של נסיך המאמינים "אמיר אלמואמינין". העדיף אותה על כל שאר השפחות שלו, הפסיק טוטאלית לישון אצל האחרות, רק אותה, כל לילה, המלך נטש את שאר הג´וארי הבודדות, והלך אצל המועדפת שלו. בארוחות היא הייתה מאכילה אותו במו ידיה, לנוכח מבטיהן המקנאות רעל של שאר אלג´וארי. המלכה, אישתו של הרון אלרשיד, אלסת זינב שמה, יש הרבה מסגדים על שמה, החלה לקנא, לא היה לה איכפת משיפחות, אבל להתאהב..., כך , יום יום אצלה. הג´אריה המוכשרת שלנו, שמעה שסת זינב, מחפשת דרך, לקבור אותה. מרוב פחד, ברחה מהארמון, ויכלה לברוח, כי לה היו פריבילגיות מעבר מיוחדות בארמון בגלל שכל מה שביקשה מהמלך קיבלה. היא ברחה והסתובבה בכל בגדאד, היו לה גם סטוצים מהצד, יש גם סיפורים על כך. הרון אלרשיד, נכנס לצער עמוק עמוק, הפעיל את כל מערכת השיטור בבגדאד כדי לחפש אחריה. הפסיק לאכול, נשאר במיטה כל הזמן, ובכה הרבה. ג´עפר אלברמכי, שאהב מאוד את מלכו, נקרע לבו, והחליט לעשות מאמצים אדירים לעזור. ואז הוא שלח את מרגליו הנאמנים לכל בגדאד ופאתיה כדי לחפש את אלג´אריה הסקסית על, שלו. הוא, ג´עפר, הצליח למצוא אותה, ג´עפר היהודי, אלברמכי. פחד עליה, שידה הארוכה של סת זינב, תשיג אותה. ולכן הסתיר אותה בביתו. ויצא כדי לבשר למלך. בינתיים הוא התעקב קצת, ובינתיים השמועה הגיעה להרון אלרשיד, שהסקסית על, נמצאת אצל ג´עפר. הרון אלרשיד נתקף כעס מתוך אמונה שהיא הייתה אצל ג´עפר כל הזמן. נתן הוראה, להתיז את ראשם של כל משפחת אלבראמכה הבוגדים, לתלות אותם על ראש ביתם. כך היה, ראשם של כל האחים הוזירים נגדעו ונתקעו על מפתן ביתם. אלג´אריה סיפרה למלך את האמת מאוחר מדי, והוא נכנס לצער עמוק על אובדן ידידיו המקורבים. משפחת אלבראמכה היתה ידועה בנדיבותה. היו עורכים שולחנות ארוכים מלאים באוכל לכל עניי בגדאד, וכך מאותו יום שבו האחים נהרגו, החלו העיראקים להשתמש במילה "ברמכי" במשמעות של נדיב. תלכו תחפשו בכל המילונים לערבית המוכרים לכם, ולא תימצאו תירגום למילה הזאת, כי היא רק נמצאת בצורת הדיבור העממי העיראקי, ואנחנו היהודים העיראקים משתמשים בה הרבה, ומה שיפה פה, גם המוסלמים משתמשים בה. הופהלה, נהייתה לי פתאום ברמכי הא !!! למה מה קרה אנחנו ברמכי, ועוד. כילד קטן קראתי על הסיפור הזה, ראיתי את השחרחורת רוכנת על העוד ושרה, לבושה בבד שקוף שממנו מבצבץ בכתב זהב, רכוש של נסיך המאמינים, וכל הגברים מסביב צועקים ומהללים, ראיתי את המלך, ראיתי את הראש התלוי על מפתן הבית, נהייתי פתאום גאה בהיותי יהודי, חיפשתי תירוצים להגיד את המילה ברמכי, התחלתי לדחוף אותה סתם בשביל הכייף. סתם אני ברמכי היום. נו מה דעתכם על הברמכי שכתבתי היום, נכון שזה חתיכת ברמכי. אז יש לי בקשה, בכל פעם שאתם מרגישים את עצמכם נדיבים, תזכרו שאתם גם ברמכים, תיזכרו את אלג´אריה הסקסית העל, תיזכרו את הוזיר היהודי הנאמן, תיזכרו את סת זינב הזועמת. הסיפור הזה מופיע באלף לילה ולילה, אף פעם לא תורגם לשום שפה בגלל שזה נחשב לסיפור לא לילדים. שיהיה לכם כייף, ברמכים. באהבה ממני,

 

[rivers of babylon]

תודה! היה מעניין מאוד לקרוא

 

[שרון ר1]

נהניתי לקרוא

יש לך ידע רחב, ואני תמיד נהנה לקרוא את מה שאתה כותב