נוטפת תשוקה
New member
ברכבת לצפון
נוסעת לפגישת עבודה בצפון. עליתי על הרכבת. מלאה מפה לפה, צפופה. עברתי קרון אחר קרון, באחרון, בספסל האחורי נשאר מקום אחד. התיישבתי.
ארבעה נוסעים אקראיים. שני גברים מבוגרים מולי, רדומים משהו. לידי אישה בת גילי, קוראת עיתון.
פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא. הטלפון מצלצל.
הוא על הקו. קבענו שיחה של בוקר, כשאני רחוקה מהמולת היומיום הרגילה שלי.
כהרגלינו השיחה גולשת ועוברת למחוזותינו האישיים והכמוסים. מדברת בשקט, בקודים הידועים שלי. נזכרים בפגישה, מתענגים על מה שהיה. מתכננים אחת נוספת ותוהים על תוספת. שתהיה מעניינת, מגרה, משלימה, מענגת, מושלמת. אני מצחקקת, מתחרמנת, מאדימה, מתרגשת, הקול הופך לחרישי כמעט לוחש. מעבירה רגל על רגל, מחליפה רגליים, מלטפת את שיערי, נכנסת לאווירה, כבר בתוך הפנטזיה שלו ושלי. השיחה מסתיימת, אני יושבת וחולמת. מבט חולמני בעיניים, הראש בעולמות אחרים, הספר נסגר, עוצמת את עיניי.
לפתע מרגישה את ראשה של האישה צונח על כתפיי. היא נרדמה. בשנייה הראשונה רציתי לנער את הכתף שתתעורר, שתרים את ראשה. אך המגע היה נעים, חמים, עדין. הבטתי בה. אישה בת גילי, נעימת מראה, נמה וראשה מוטל על כתפי, מתנועע בקצב תנועת הרכבת. החלטתי לתת לה לנוח עליי, לא הפריעה לי. המשכתי במנוחתי שלי, ראשי נצמד אל ראשה. תחנה אחר תחנה, החלו אנשים לרדת מהרכבת ונשארנו שתינו על הספסל האחרון.
לפתע יד מושטת אל רגלי. מלטפת בעדינות. אט אט מפסקת את רגליי, מכניסה אותה אל מתחת לחצאית שלי ומפלסת את דרכה בין ירכיי. המגע כל כך נעים ומשכר. אינני נרתעת, נהפוך הוא, מפסקת את רגליי מעט יותר, מפנה מקום לליטוף, לנגיעות, לגישושים. נשימתה נעשית כבדה, גם שלי. מחכה שהיא תכניס את ידה מתחת לתחתוניי וזה קורה הפלא ופלא מהר מן הצפוי.
אני רטובה ואצבעה מרגישה היטב את המתרחש. פניה מביטות בשלי. בודקת את נכונותי, את הרגשתי. אני סמוקה, מחייכת במבוכה, אך נהנית מכל רגע. ידי שלי, עוברת ללטף את רגלה הקרובה אליי, היא נעה מתחתיי ומכוונת אותי לירכיה, לגעת במפשעתה. המכנס קצת מפריע, אך אני מרגישה את החום הבוקע. בינתיים אצבעותיה מפליאות לנגן על הדגדגן הזקור כבר מזמן. ראשי מוטה לאחור, מתמכרת לריגוש המופלא, הבלתי מוכר, הבלתי ידוע. אצבע כה עדינה שיודעת לגעת. לנוע בסבוב הנכון, ללחוץ בשנייה הנכונה ולהרפות.
בבת אחת היא קמה ממקום מושבה וצעדה לעבר תא השרותים הממוקם לידינו. התמהמתי לרגע, ללכת או לא ללכת? הלכתי אחריה. הדלת נשארה פתוחה, נכנסתי. היא ישבה על מכסה האסלה, חלקה העליון חשוף ללא חזיה. היא הרימה את החצאית שלי, הסיטה את התחתון ונכנסה עם ראשה והחלה ללקק את הכוס הבוער במיומנות מדהימה. מפעם לפעם מוציאה את ראשה, מביטה אל פניי, מחייכת, נאנחת וחוזרת. אני מעט מתכופפת ובידיי מעסה את שדיה הרכים והנעימים. מגע של אישה לאישה, לא ידוע, לא ברור, אך כה נעים ובעצם כה מוכר. היא מלקקת את הדגדגן בקצב הולך ומתגבר ואני מתענגת על הרגע, לא רוצה שייגמר, אך זה בא בלי שום הודעה מוקדמת, רועדת על פניה, גומרת על שפתיה, כשידיי מעסות את שדיה.
היא קמה, מביטה בתוך עיניי ואומרת: רשמתי את היום והשעה, נותר רק המיקום. אני התוספת שחיפשת. השאירה אותי המומה.
ממזרה, היא הקשיבה לכל השיחה.
התארגנו וחזרנו אל הקרון. הרכבת נעצרה ירדנו בתחנה. נעמדנו זו מול זו, מחייכות, לוחצות ידיים, כשהיא מעבירה אליי פתק עם מס' טלפון, נפרדנו להתראות ולא לשלום.
נוסעת לפגישת עבודה בצפון. עליתי על הרכבת. מלאה מפה לפה, צפופה. עברתי קרון אחר קרון, באחרון, בספסל האחורי נשאר מקום אחד. התיישבתי.
ארבעה נוסעים אקראיים. שני גברים מבוגרים מולי, רדומים משהו. לידי אישה בת גילי, קוראת עיתון.
פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא. הטלפון מצלצל.
הוא על הקו. קבענו שיחה של בוקר, כשאני רחוקה מהמולת היומיום הרגילה שלי.
כהרגלינו השיחה גולשת ועוברת למחוזותינו האישיים והכמוסים. מדברת בשקט, בקודים הידועים שלי. נזכרים בפגישה, מתענגים על מה שהיה. מתכננים אחת נוספת ותוהים על תוספת. שתהיה מעניינת, מגרה, משלימה, מענגת, מושלמת. אני מצחקקת, מתחרמנת, מאדימה, מתרגשת, הקול הופך לחרישי כמעט לוחש. מעבירה רגל על רגל, מחליפה רגליים, מלטפת את שיערי, נכנסת לאווירה, כבר בתוך הפנטזיה שלו ושלי. השיחה מסתיימת, אני יושבת וחולמת. מבט חולמני בעיניים, הראש בעולמות אחרים, הספר נסגר, עוצמת את עיניי.
לפתע מרגישה את ראשה של האישה צונח על כתפיי. היא נרדמה. בשנייה הראשונה רציתי לנער את הכתף שתתעורר, שתרים את ראשה. אך המגע היה נעים, חמים, עדין. הבטתי בה. אישה בת גילי, נעימת מראה, נמה וראשה מוטל על כתפי, מתנועע בקצב תנועת הרכבת. החלטתי לתת לה לנוח עליי, לא הפריעה לי. המשכתי במנוחתי שלי, ראשי נצמד אל ראשה. תחנה אחר תחנה, החלו אנשים לרדת מהרכבת ונשארנו שתינו על הספסל האחרון.
לפתע יד מושטת אל רגלי. מלטפת בעדינות. אט אט מפסקת את רגליי, מכניסה אותה אל מתחת לחצאית שלי ומפלסת את דרכה בין ירכיי. המגע כל כך נעים ומשכר. אינני נרתעת, נהפוך הוא, מפסקת את רגליי מעט יותר, מפנה מקום לליטוף, לנגיעות, לגישושים. נשימתה נעשית כבדה, גם שלי. מחכה שהיא תכניס את ידה מתחת לתחתוניי וזה קורה הפלא ופלא מהר מן הצפוי.
אני רטובה ואצבעה מרגישה היטב את המתרחש. פניה מביטות בשלי. בודקת את נכונותי, את הרגשתי. אני סמוקה, מחייכת במבוכה, אך נהנית מכל רגע. ידי שלי, עוברת ללטף את רגלה הקרובה אליי, היא נעה מתחתיי ומכוונת אותי לירכיה, לגעת במפשעתה. המכנס קצת מפריע, אך אני מרגישה את החום הבוקע. בינתיים אצבעותיה מפליאות לנגן על הדגדגן הזקור כבר מזמן. ראשי מוטה לאחור, מתמכרת לריגוש המופלא, הבלתי מוכר, הבלתי ידוע. אצבע כה עדינה שיודעת לגעת. לנוע בסבוב הנכון, ללחוץ בשנייה הנכונה ולהרפות.
בבת אחת היא קמה ממקום מושבה וצעדה לעבר תא השרותים הממוקם לידינו. התמהמתי לרגע, ללכת או לא ללכת? הלכתי אחריה. הדלת נשארה פתוחה, נכנסתי. היא ישבה על מכסה האסלה, חלקה העליון חשוף ללא חזיה. היא הרימה את החצאית שלי, הסיטה את התחתון ונכנסה עם ראשה והחלה ללקק את הכוס הבוער במיומנות מדהימה. מפעם לפעם מוציאה את ראשה, מביטה אל פניי, מחייכת, נאנחת וחוזרת. אני מעט מתכופפת ובידיי מעסה את שדיה הרכים והנעימים. מגע של אישה לאישה, לא ידוע, לא ברור, אך כה נעים ובעצם כה מוכר. היא מלקקת את הדגדגן בקצב הולך ומתגבר ואני מתענגת על הרגע, לא רוצה שייגמר, אך זה בא בלי שום הודעה מוקדמת, רועדת על פניה, גומרת על שפתיה, כשידיי מעסות את שדיה.
היא קמה, מביטה בתוך עיניי ואומרת: רשמתי את היום והשעה, נותר רק המיקום. אני התוספת שחיפשת. השאירה אותי המומה.
ממזרה, היא הקשיבה לכל השיחה.
התארגנו וחזרנו אל הקרון. הרכבת נעצרה ירדנו בתחנה. נעמדנו זו מול זו, מחייכות, לוחצות ידיים, כשהיא מעבירה אליי פתק עם מס' טלפון, נפרדנו להתראות ולא לשלום.
