בריחה

[כלנית כחולה1]

בריחה

אל תוך אפלת הנשייה - לקבור הברורים,
כעץ המשיר עלעליו - להשיר זיכרונות מעיקים.
ללחום עד חורמה - עד יחשכו אתמולים,
אין מוצא - אין המשך - זיכרונות ארורים...

להתחפר - להסתתר - אין כל הקלות,
כצל מלווים - מסרבים להרפות.
כבמסדר מסודרים - שנים, שעות, דקות,
כבבואה משתקפים מתוך אלף מראות...

גדלים - מתפשטים - מעבר ניזונים,
אוחזים בחוזקה - להרפות מסרבים.
כעשבי בר ודרדר שורש מכים,
יונקים הנשמה - הצלול מעכירים...

חרוטים על צחורים - כל כאב וסטייה,
ממעמקים דוחקים את כל שקרה.
בחירוף לוחמים על דקה על שנייה,
לך שייכים הם - האיש הזה הוא אתה.

ראשל"צ יולי 1993

 

[סף40]

אהבתי

 

[תמר דגן 1]

הלנצח ירדפונו זכרונות עבר?

וואו!!!
מצוקה קשה כל כך, המבוטאת יפה כל כך !!
מקווה שדברים השתנו מאז נכתב השיר,
שנעשתה עבודה טובה ונכונה,
ושהזכרונות כבר אינם רודפים.
זכרונות מרים, טעויות, חטאים - אינם חייבים לרדוף כל החיים.
הם ניתנים לעיבוד, ומתוך כך הכאב הנלווה אליהם הולך לאיבוד.
או לפחות מתכהה ומפסיק לרדוף.
נשאר רק הזכרון.

 

[אני הוא האני]

Woooow

מתחברת כל כך
מייצג את מה שעוברת
מקווה שיהפוך רק לזיכרון
ללא הכאב
ללא האשמה
ללא הגועל

ללא כל הנלווים.....