בריחה מהתמודדות

[צללית לבנה]

בריחה מהתמודדות

שלום לכולם בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי משנה תחומי לימוד בקצב מסחרר ולא מצליחה להתקבע... לפני שנתיים סיימתי תואר ראשון בחינוך לגיל הרך ובחרתי לא לעסוק בו כי הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם קבוצה גדולה של ילדים ובנוסף, לקחתי באופן אישי כל מילה שנאמרה עליי וזה שבר אותי לגמרי. בעקבות הקשיים שנתקלתי בהם החלטתי שאני עוזבת את התחום והתחלתי לימודי השלמה לתואר שני באוניברסיטה. בסיום לימודי השלמה גיליתי שנפתח מסלול אחר בתחום שיותר עניין אותי אז עזבתי ועברתי למסלול שרציתי. התחלתי את השנה עם המון התלהבות ומוטיבציה אך לא האמנתי בעצמי ולצד כל מה שעשיתי קינן בי החשש לא אצליח. כל כישלון שחוויתי מוטט אותי, ההתלהבות ירדה ולבסוף הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם העומס והלחץ ועזבתי באמצע. השנה החלטתי לחזור לחינוך אך הפעם לכיוון של חינוך מיוחד ואולי אף להמשיך למאבחנת דידקטית אך חוששת שאגלה שוב פעם שזה לא זה. לכל צעד שעשיתי הייתה סיבה שנראתה לי מאוד ברורה והגיונית אך מאחר ושמתי לב שמדובר באיזשהו דפוס שחוזר על עצמו אני חוששת שאולי אני בורחת מהתמודדות ולכן משנה כל הזמן תחומי לימוד ועוזבת בכל פעם שקצת קשה לי. אני כל כך רוצה למצוא את עצמי מבחינה מקצועית אבל משהו מתפקשש לי בדרך אשמח לשמוע את דעתכם תודה רבה

 

[ענבל כהן חמו]

לא מאמינה בעצמי

שלום לך יקירה, נדמה לי שהמשפט בכותרת הוא משפט המפתח עבורך. עקב החוויות שעברת, כל דבר שאת מנסה את מרגישה שהוא לא באמת מתאים, או שלא באמת תצליחי. האם את מוכנה לשתף אותנו? מדוע חינוך מיוחד הוא התחום בשבילך? מה טוב בתחום הזה בעינייך? מדוע את אוהבת אותו? מדוע כדאי לך ללמוד אותו? מדוע הוא נכון עבורך יותר מתחומים אחרים?

 

[צללית לבנה]

תודה על התגובה

האמת היא שאני לא ממש יודעת אם אני אוהבת אותו או לא כי עדיין לא ממש התנסיתי בו... אבל הוא נראה לי מתאים יותר כי כשלמדתי בגיל הרך היה לי קשה לעבוד עם קבוצות גדולות ובחינוך המיוחד העבודה היא יותר פרטנית ובקבוצות קטנות ומבחינת האופי שלי אני חושבת הרבה יותר מתאים לי לעבוד "אחד על אחד". בנוסף, הוא נותן לי פתח ללימודי המשך ולתחום הטיפולי ויאפשר לי לעבוד עם קבוצות גיל שונות.

 

[ענבל כהן חמו]

איך תדעי

יקירה, את כותבת שאת לא ממש יודעת אם את אוהבת את העיסוק שבחרת. זה המקום לשאול - האם יש דרך לדעת יותר? הדרכים שאני חושבת עליהן - לקרוא על זה, ללכת לצפות באנשים שעוסקים בזה, לבקש להתנסות במידת האפשר, לשוחח עם אנשים שעוסקים בזה. אילו עוד דרכים יש? האם לדעת יותר יסייע לך להרגיש בטוחה שזה העיסוק המתאים לך?

 

[צללית לבנה]

כן, זה יסייע לי

האמת שיצא לי לשוחח עם אנשים שעוסקים בזה אבל אני חושבת שבשורה תחתונה מה שקובע זאת ההתנסות...

 

[יעל נועם]

בריחה מהתמודדות?

האם זו בריחה מהתמודדות עם עבודה? כל למידה דוחה את היציאה לחיי עבודה. את לומדת עוד ועוד וכל עוד את לומדת, את לא צריכה להתחיל לעבוד. אני לא מדברת על עבודה תוך כדי לימודים, כמובן. האם משהו מפחיד אותך ביציאה לעבודה? מה יקרה אם תתחילי לעבוד במשהו שלמדת, תתני לעצמך הזדמנות להתנסות בעבודה לאיזו תקופה ורק לאחר מכן להחליט אם מקצוע זה מתאים לך? תמיד אפשר לחזור ללימודים ולאחר התנסות הבחירה יכולה להיות יותר מושכלת. האם עבדת במשהו, אפילו כעבודות זמניות, בשירות הצבאי/לאומי? אם כן - מה הדברים בעבודות אלו אהבת? מה לא אהבת? מה הלך לך טוב והצלחת ובמה - לא? תשובות לשאלות אלו יכולות לתת לך מושג על מאפייני עבודה שמתאימים לך יותר. ציינת שיותר מתאים לך עבודה אחד על אחד מאשר מול קבוצות גדולות - האם ניסית? אולי בכלל מתאים לך עבודה לבד, מול מחשב ולא מקצועות טיפוליים / הדרכתיים? ואני שוב מדגישה - תמיד אפשר לחזור ללימודים, גם לאחר תקופת עבודה.

 

[צללית לבנה]

זו גם בריחה מהתמודדות

עם קשיים וגם בריחה מהתמודדות עם עבודה. לגבי עבודה - עבדתי בעבודות זמניות וגם כיום אני עובדת במשרה חלקית (3 פעמים בשבוע, 4 שעות ביום). אבל כן - יש לי איזשהו פחד מהיציאה לעבודה. הסיבה שהתחלתי לעבוד בעבודה הנוכחית היא בגלל שההורים שלי לחצו עלי ולא בגלל שרציתי. אמנם עכשיו אחרי שהתרגלתי אני מרוצה ושמחה שאני עובדת, אבל יש לי בעייה עם ההתחלה. לוקח לי המון זמן עד שאני מתרגלת ועד שאני לומדת את העבודה, אני ממש סובלת בהתחלה וזאת התקופה הקריטית... בתחילתה של העבודה הנוכחית ממש החזקתי את עצמי כדי לא לקום ולעזוב.. העבודות הזמניות שעבדתי בהן וגם העבודה הנוכחית הן בעיקר עבודות משרדיות. לא אהבתי את ההתחלות, את ההרגשה הזאת שאני לא יודעת כלום וצריך להסביר לי כל דבר ולפעמים יותר מפעם אחת.... אני מרגישה נורא בתקופות האלה. אחרי שהתרגלתי ולמדתי את העבודה לא הייתה לי איזשהי בעייה. כיום אני עובדת מול מחשב יחסית לבד. מצד אחד אני מרוצה אבל מצד שני אני רוצה משהו טיפה יותר מאתגר. לא ניסיתי לעבוד אחד על אחד אבל ניסיתי לעבוד עם קבוצות גדולות, במסגרת הסטאז' שלי ולא הסתדרתי.

 

[יעל נועם]

יפה, את מודעת שקשה לך עם

חיפוש עבודה והתחלה של עבודה. את מודעת שקשה לך עם המצב שאת במעמד של "לא יודעת וצריך להסביר לי". המודעות זהו השלב הראשון. את ידועת במה את צריכה לטפל, מה את צריכה לשנות. ציינת שאת רוצה משהו מאתגר, אז הנה לך משהו מאתגר - להתגבר על הקשיים האלו! במקום ללכת ללמוד עם תחום ועוד תחום - טפלי בכך. אפשרי בטיפול פסיכולוגי, אפשרי בעזרת N.L.P. ואפשרי באימון. בהצלחה.

 

[סאלי תדמור]

להגיע לגרעין

שלום לך צללית, יש משהו בסיסי שמפחיד אותך, ואת בורחת ממנו. זה לא בהכרח הדבר הגלוי ביותר שאת אומרת לעצמך. כל בריחה רק עושה לך סיבוב - ובסופו של דבר את חוזרת לאותה היתקלות. רק הפעם, יותר מאוחר, וקצת יותר מתוסכלת, והדפוס מתחזק. היה מעניין לבדוק, מהי התשוקה האמיתית שלך בחיים? יתכן שאת בכוון התשוקה שלך, אבל יש מעצורים שמפריעים לך, ויתכן שאת לא בכוון כלל. בספר "עקרון 80/20", ריצ'רד קוק מציע לחשוב, מה אהבנו בילדות? מה עשינו הכי טוב? מה אנחנו בעצם עושים הכי טוב כיום? אני לא חושבת שאין תחום בחיים שלא יכול לצאת נשכר מאימון, בטכניקות אלו ואחרות. מדובר בהשקעת זמן, כסף ואנרגיה - אבל נשמע לי שכבר הספיק לך מהדפוס הזה.

 

[צללית לבנה]

עד לפני שנתיים

הייתי בטוחה מה התשוקה האמיתית שלי אבל כל מה שעברתי בשנתיים האחרונות שהובילו לעזיבת התואר השני דיי עירערו את הכל... עכשיו, אני מנסה למצוא את עצמי מחדש, בתחום קצת אחר

 

[סאלי תדמור]

מה שיכול לעמעם את התשוקה

הם פחדים.... לפעמים אין ברירה אלא לעבוד איתם! במקום לברוח.

 

[צללית לבנה]

אני עובדת איתם

כבר המון שנים ואני יודעת שגם השינוי שאני עושה עכשיו יאלץ אותי להתמודד איתם... אבל אולי בדרך קצת פחות קשה מהדרך שאני רציתי ללכת בה.

 

[סאלי תדמור]

לפעמים אנחנו עושים משהו שנים

אבל לא בכוון הנכון... זה קרה לי אישית. עבודה שעשיתי בתחומים מסוימים לא עבדה היטב. ועבודה בכוון אחר, עבדה מצוין. עבודה - אני מתכוונת: התפתחות.