כידוע,
הברזל הוא חומר כימי (ותרופה המזוקקת ממנו) שאיננו מכיל כל ועיקר - אף לא פירור (או סימן כימי זהה) של
חמשת מיני דגן (שהחמצתם במגע עם מים היא ה"חמץ" האסור בפסח מדאורייתא). גם ההנחה - כאילו היה מעורב חמץ בזיקוק הברזל (שהוא כאמור חומר כימי) לתרופה, היא הנחה הבטלה בשישים. ואם נטעה לחשוב שהברזל מחליד, ולכן סימן שהתרכב עם חמצן ("החמיץ") - הרי זאת היא טעות בלשון הדיבור, שהרי אין ולא היה קשר בין ההתקשרות הכימית (ההחמצה) בין הברזל לחמצן, לבין החמץ בפסח. ואפילו לחומרא דחומרא, אילו היינו חוששים מחמץ (ואנו לא), הרי שלפי ההלכה,
חמץ (כלומר מגע של אוכל המכיל אחד מ"
חמשת מיני דגן" עם מים למשך יותר מ- 18 דקות) לא ייחשב במאכל אם
איננו ראוי למאכל כלב. כך שברזל - וגם ברזל בתרופה - עם כל הכבוד - אינו כלול בכך. חג שמח, ואל תזניחי את בריאות תינוקך בגלל גדר לגדר לגדר לגדר. לא נראה לי שזאת היתה כוונת הראשונים.
