een ogenblik
New member
ברוכים הנמצאים
כפי ששמת לב (מי ששם לב) ששתי מן הביקור בארץ. הייתי מלאת כוונות טובות לקרוא כל אשר פיספסתי, והלכתי לדף יום עזיבתי, אבל התברר לי שנושא ווינט סרב לעזוב את סדר היום הציבורי, כך שאני התעלמתי מהעמודים שחלפו, והתחלתי לקרוא רק מתאריך חזרתי לבלגיה. אי לכך ובהתאם לזאת, אני מרגישה מעט מנותקת, מעט לא מעודכנת, וכמעט חדשה מחדש, אז נמנעתי מלכתוב הודעות על כל דבר שחלף במוחי. לאור התגובות הנרגשות להודעתי הראשונה מאז החזרה, אני מרגישה שאולי שתיקה זו לא הייתה במקום. חוויות הרבה אין לי לחלוק עמכם (אני מניחה שאין לכם עניין רב בהתפרצויות הבכי הספורות של אמי, ביום ההזכרה היבש שעבר עלינו, בנבירה בתמונות ומסמכים ישנים, בפרצי צחוק תוך העלאת זכרונות, וכד'). מה יש לי לומר? אכלתי פאלפל, אכלתי קוטג', קניתי ספרים. כל תקופת השהיה שלי בארץ לא הפסקתי לקטר על כך שהיו לי רק שני ימי שמש באמת, אבל קיטורים אלו נמוגו כאשר המטוס ירד לעבר שדה התעופה זבנטם. הכל היה לבן, ובעודי תוהה עד כמה הלבן הזה חמור, החלו להתעופף באוויר מפיות שולחן לבנות, שהתבררו כפתיתי שלג. אני לא אוהבת שלג. הנוף חזרה הביתה היה מרהיב,ף אבל זה לא תירוץ לכבישי המעברה שהיו בכל מקום, מרובדים בשכבות של חומר שחור חצי מוצק חצי נוזלי (כמובן שאמי סיפרה לי שהחל מזג אוויר נפלא יום לאחר שעזבתי). זהו, שמחה להיות שוב אתכם, ולא מתכוונת להעלם בזמן הקרוב שוב.
כפי ששמת לב (מי ששם לב) ששתי מן הביקור בארץ. הייתי מלאת כוונות טובות לקרוא כל אשר פיספסתי, והלכתי לדף יום עזיבתי, אבל התברר לי שנושא ווינט סרב לעזוב את סדר היום הציבורי, כך שאני התעלמתי מהעמודים שחלפו, והתחלתי לקרוא רק מתאריך חזרתי לבלגיה. אי לכך ובהתאם לזאת, אני מרגישה מעט מנותקת, מעט לא מעודכנת, וכמעט חדשה מחדש, אז נמנעתי מלכתוב הודעות על כל דבר שחלף במוחי. לאור התגובות הנרגשות להודעתי הראשונה מאז החזרה, אני מרגישה שאולי שתיקה זו לא הייתה במקום. חוויות הרבה אין לי לחלוק עמכם (אני מניחה שאין לכם עניין רב בהתפרצויות הבכי הספורות של אמי, ביום ההזכרה היבש שעבר עלינו, בנבירה בתמונות ומסמכים ישנים, בפרצי צחוק תוך העלאת זכרונות, וכד'). מה יש לי לומר? אכלתי פאלפל, אכלתי קוטג', קניתי ספרים. כל תקופת השהיה שלי בארץ לא הפסקתי לקטר על כך שהיו לי רק שני ימי שמש באמת, אבל קיטורים אלו נמוגו כאשר המטוס ירד לעבר שדה התעופה זבנטם. הכל היה לבן, ובעודי תוהה עד כמה הלבן הזה חמור, החלו להתעופף באוויר מפיות שולחן לבנות, שהתבררו כפתיתי שלג. אני לא אוהבת שלג. הנוף חזרה הביתה היה מרהיב,ף אבל זה לא תירוץ לכבישי המעברה שהיו בכל מקום, מרובדים בשכבות של חומר שחור חצי מוצק חצי נוזלי (כמובן שאמי סיפרה לי שהחל מזג אוויר נפלא יום לאחר שעזבתי). זהו, שמחה להיות שוב אתכם, ולא מתכוונת להעלם בזמן הקרוב שוב.
