תשובה לשאלתך
שלום וברוכים הבאים. קודם כל תודה על הברכות. ועכשיו לעניין השאלה: -------------------- כיום ישנם הרבה חוזרים בתשובה שהם משנים את דרכי אבותם במהלך הקליטה שלהם בעולם המושגים הדתי. אם נבחן את דרכי ההתקדמות של אחיך בעולם זה נגלה שהוא במצב "מתקדם" של הטמעת תהליך התשובה. בתהליך זה השינויים החלים באדם הם רבים,חלקם נובעים מלחצים חברתיים וחלקם נובעים מתוך הזדהות הלכתית עם החומר הנלמד בין כתלי הישיבות. לפי אופי תיאורך אני מבין שאחיך לומד בישיבה חרדית. ובכן-ישנם כמה פנים לדבר זה וארחיב את הכתוב על שניים מהם: האחד-הפן ההלכתי והשני-הפן החברתי-סיוציולוגי. הפן ההלכתי קובע שאסור לאדם לשנות ממנהגי אבותיו וזה מעוגן בפסוק: "אל תיטוש תורת אימך",והרחיבו על כך את היריעה פוסקים חשובים מהדורות האחרונים כגון הרב בן ציון אבא שאול ז"ל,הרב רוטר ז"ל והרב עובדיה יוסף. לכולם מכנה משותף המכריע שאסור לשנות ולו במקצת. (ישנה סוגיה מעניינת שאולי נביא אותה בהמשך בקובץ שאלות ותשובות "אור לציון" המדברת בדיוק לעניין בעל תשובה ששינה ממנהג אבותיו). אולם אם נבין לנפשו של אחיך, שהוא רוצה להתקדם בעולם החרדי-ובעיקר בישיבות אשכנזיות נבין שעליו להתנהג "כמנהג המקום",שגם כאן ישנו דיון הלכתי ענף בנושא. ובכן הייתי מציע דרך שלישית שתפשר בין השניים, הריחוק שאתה מצביע עליו נובע מהתהליך שהוא זר לך ולמשפחתך, שגורם לבדלנות מסויימת בינו לבין סביבתו הקרובה. צריך להאיר את עיניו בצורה כזו שהוא יבין שגם מבחינת ההלכה הכל ניתן לבחירתו ולשפיטתו,והכל מעוגן בספרות ההלכתית. הלחצים המיותרים שישיבתו מניבה (ובצדק-הם בסך הכל רוצים לחנך לפי שיטתם) גורמים לו לראות דברים באופן חד צדדי. הפן השני הוא-שהוא בסך הכל "צעיר במערכת" אינו מכיר אותה ודומה למגשש באפילה. יתכן והוא נתון ללחצים מצד הרבנים שמלמדים אותו שאכן עליו להיות אשכנזי "לפי גדולי הדור" ולמעשה אין הדבר כך כלל ועיקר. (מעטים הפוסקים שפוסקים לשנות ממנהג אבותיהם). אפרופו- לפני כשנה טיפלתי בבחור שחזר בתשובה,למד בישיבה ליטאית ופשוט צורת הלמידה שם גרמה לו לריחוק רב ממשפחתו,לשינוי קיצוני בזהותו עד כדי שבירה נפשית קשה. הצעתי אליו היתה-ללמוד מתוך פתיחות הדעת,ומתוך רצון להעמיק. ולא מתוך רצון לסולידריות (שאגב-הרבה בעלי תשובה לא שמים לב שבאיזה שהוא שלב של תהליך "ההתחרדות" הם פשוט נטמעים במערכת ללא הבנה מעשית לתפקידם) אין שום צורך שאחיך יגיע למצבים קיצוניים בהתנהגותו. כלומר-הוא יכול לבחור בדרך שנראית לו הטובה ביותר לקיים מצוות, ועדיין להמנע מפגיעה באחרים,ולוותר על הריחוק שנוצר. אם תרצה ארחיב על כך בעתיד. לדעתי עליכם "לרכך" את המצב,לנסות לקבלו כפי שהוא עם ראיה אופטימית לעתיד. בברכת כל טוב.
