במשנה מסכת ברכות
חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה הרי על הטובה האדם מברך. אם על פרי שהוא ניגש לאכול בורא פרי העץ. ואם על כל מאכל ברכה לפני, וברכה לאחרי. ואם על דבר חדש שזכה לזה ברכת שבחיינו וקיימנו והגיענו. ואלו הברכות שהאדם מברך על הטובה שה' גמל איתו. והוא הדין לעת צרה חייב האדם לברך. ברכת דיין האמת לא שרים ולא מנגנים. אותה אומר רח"ל אדם שמת לו מת. מברך את הברכה [בד"כ בשעת הקריעה]. תשעה באב זה אכן יום אבל. אבל לא ידוע לי שמוזכרת הברכה הזו בתשעה באב. שהרי האבל אינו אבל לצרה פרטית לאדם. אלא אבל לכלל האומה על חורבן בית מקדשינו. והנה סיפור על הההלכה
שחייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. סיפור בעין חסידית. ויתן ה' שנברכו על הטוב מאד הרבה, עשרת מונים במקום לברך חלילה על הרע.
