ברוגז במשפחה. מי ומדוע?
אפתח ואומר שלא הייתי ולעולם לא אהיה ברוגז עם מישהו מבני משפחתי הקרובים (עד כמה שהדבר תלוי בי), אבל, במשפחתי המורחבת כמה סיפורים ארוכי שנים של ברוגז. אחות אמי, שגרה עד לא מזמן גדר אל גדר איתה, כבר לא מדברת איתה ששים שנה, וכתוצאה מכך גם כל בני משפחתה מתעלמים מאיתנו (כולל בני זוגינו עד דור שלישי כי בינתיים אין יותר). גם במשפחות אחרות של קרובי משפחה יש ניתוקים ארוכי שנים, בין ילדים להורים ובין אחים לאחיהם/אחיותיהם. מעבר לברוגז עצמו מהווה מערכת יחסים כזאת טרדה מתמשכת לכולם. אם הזמנת אחד, לא תוכל להזמין את השני. בארועים רבי משתתפים כמו חתונות, צריך לדאוג שכל אחד ישב בשולחן אחר, ובהכרח לפגוע באחד הצדדים. במקרים רבים אחד הצדדים מחרים ארועים שהשני ישתתף בהם, ואפילו מציב תנאים. השאלה שלי היא באלו מקרים הייתם, אתם, מנתקים קשר עם בן משפחה כל כך קרוב, והאם בעת הניתוק אתם חושבים על ההשלכות שתהיינה לכך על בני המשפחה שלכם ועל עצמכם? האם, בעת הניתוק אתם סבורים שזה "לתמיד" או מקווים שתלמדו את הצד השני לקח ובעתיד היחסים יחזרו לקדמותם, ומה תעשו אם הברוגז יהפוך, מתוך אינרציה, למשהו נצחי? וכיצד הייתם נוהגים אם ברוגז כזה היה נכפה עליכם?