שישמים
שלום לך,
כשקראתי שאת לוקחת פנרגן זה הזכיר לי משהו...אני יכולתי לקחת שניים וזה ממש לא הזיז לי, פשוט לא השפיע, לעומת זאת בזמנו השותפה שלי לקחה כדור אחד ו...ישנה ממנו 36 שעות!!!...אני זוכרת שבאתי לראות אם היא בסדר....חחח. כך שתרופות זה דבר מאוד סובייקטיבי. זו בדיוק הסיבה שכותבים בפתק שמצורף לתרופות לא לתת אותן לאנשים אחרים, גם אם נראה שיש להם אותו סוג של בעיה. זו הסיבה שכשמטופלות באו אלי, לא שלחתי אותן לקנות איזו פורמולה מוכנה (שזה היה יכול לחסוך לי זמן ומחשבה) אלא השקעתי זמן להתאים באופן אישי את הצמחים ואת ההמלצות התזונתיות...
לגבי קבוצות לעזרה עצמית: בקבוצות שאני הייתי בהן (הן כמשתתפת, והן כמנחה) היו משתתפים קבועים, והיה זמן מוגדר לפגישה. ההבדל היחיד הוא שאף אחד לא אומר לך שזה לדוגמה 'לשלושה חודשים', כמו שבזמנו דרשו בקבוצת התמיכה במרכז הסיוע. למה בעצם לחשוב שלילי על להיפגע בקבוצה? גם מטפל מקצועי יכול לעשות טעויות חמורות, ולגרום למישהו אפילו נזק...
גם הפורום פה הוא סוג של 'קבוצה לעזרה עצמית'...הרי גם אותו מנהלות נשים שהיו בעבר עם הפרעת אכילה והחלימו, אז מה בעצם בעינייך ההבדל? רק זה שאת נמצאת מאחורי אנונימיות?...שאת בוחרת אם את רוצה שמישהי תהיה בקשר אתך ב'חיים האמתיים'? ...
אני רוצה להגיד לך שכיום יש כבר הכרה אקדמית בנושא הזה, ואני אפילו נרשמתי לקורס דרך ה'משלימים' שלי בעבודה סוציאלית, שעוסק בקבוצות תמיכה ובקבוצות לעזרה עצמית. אנשים שמנחים קבוצה באים עם ניסיון חיים וידע מסוים, שאותו הם יכולים לחלוק עם אחרים...לדוגמה ידיד שלי מנחה קבוצה לעזרה עצמית על בעיה רפואית מסוימת, והוא מצויד בכול הידע לגבי הצורות השונות של המחלה, דרכי הטיפול שקיימות, עזרה שאפשר לקבל וכו'...
תראי, אני אולי לא אובייקטיבית, כי בכול אופן למדתי רפואה משלימה, ועסקנו בכול הנושאים של יחסי מטפל מטופל, 'חוזה טיפולי' וכו...גם לקבוצה שלי היו כללים, וחילקתי דף עם הכללים הכתובים ווידאתי שלנשים היה ברור כול אחד מהם...היו לי גם קריטריונים מסוימים לגבי מי מתאימה לקבוצה, ואת הסינון הראשוני עשתה העובדת הסוציאלית...חוץ מזה שגם עשיתי 'שיעורי בית' וחפרתי ספרות מקצועית בנושא של הנחיית קבוצות, כך שהגעתי כבר עם הבנה של מה כן כדאי לעשות עם קבוצה, ומה לא...
נראה לי שלא כדאי להיכנס לנקודה הזאת של 'לא הייתי ממליצה' כי יש אנשים שזה כן טוב להם, ושכן מפיקים תועלת מקבוצות כאלה, אלא יותר נכון (בעיניי) להגיד 'לי אישית זה לא מתאים, אבל לאחרות אולי כן'...זה כמו עם התרופות, מה שטוב לי לא טוב לך, ולהפך, מה שעוזר לך ממש לא יעיל עבורי...
תראי, גם אני לא נכנסת להמלצה גורפת, לדוגמה אני לא קיבלתי לקבוצה נשים שזו להן ההתמודדות הראשונה עם הפגיעה, כי זה לא מתאים לאופי הקבוצה. גם לא קיבלתי נערות מתחת לגיל 18...אז בהחלט שיש גבולות, קבוצה צריכה להעניק מקום בטוח...
אני רוצה לציין שהמרכז בירושלים מקבל תקצוב מהעירייה, דווקא כי רואים שיש בזה תועלת. המרכז קיים כבר הרבה שנים (אני יודעת שלפחות העובדת הסוציאלית שהייתה שם כשאני הייתי בהנחיה של הקבוצה, ניהלה את המרכז במשך 10 שנים (ולדעתי הוא היה קיים כבר לפני זה...) כך שלדעתי 'כול מקרה לגופו' וחבל להרתיע קוראות שאולי יכולות להפיק תועלת מקבוצה כזו...אני כבר לא מדברת על זה שיש נשים שזו אולי ההזדמנות היחידה שלהן, כי הן חיות בתנאים של עוני, ואין להן אפשרות כלכלית לממן טיפולים קבוצתיים יקרים...
תנסי לחשוב, למה בעצם יש לך את ה(עוד)אנטי? למה זה קורה?
לבשה.
