אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
ברגעים הכי שמחים
- פותח הנושא מאיה ה
- פורסם בתאריך
ואולי זו התשובה...
מי שלא ידע מי שלא ידע מהו צער לעולם לא יבין מהי השימחה מי שלא ידע כאב לעולם לא יבין מהי הרווחה מי שלא חש בבדידות לעולם לא ידע פרושה של ידידות מי שלא ידע בכי לעולם לא יבין מהיכן בא החיוך מי שלא הרגיש מהו כעס לעולם לא ידע פרושה של מחילה מי שלא טעה בחייו לעולם לא ידע מהי הדרך האחרת מי שלא ראה מול עיניו את המוות לעולם לא ידע מה מציעים לו החיים ומי שלא ידע מהו חלום לעולם לא יבין מעיין בא החלום. ואולי, כדי להרגיש את יום האהבה, קודם עלי למצוא את התקווה?
מי שלא ידע מי שלא ידע מהו צער לעולם לא יבין מהי השימחה מי שלא ידע כאב לעולם לא יבין מהי הרווחה מי שלא חש בבדידות לעולם לא ידע פרושה של ידידות מי שלא ידע בכי לעולם לא יבין מהיכן בא החיוך מי שלא הרגיש מהו כעס לעולם לא ידע פרושה של מחילה מי שלא טעה בחייו לעולם לא ידע מהי הדרך האחרת מי שלא ראה מול עיניו את המוות לעולם לא ידע מה מציעים לו החיים ומי שלא ידע מהו חלום לעולם לא יבין מעיין בא החלום. ואולי, כדי להרגיש את יום האהבה, קודם עלי למצוא את התקווה?
מטבעי אני פסימית
כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי העצב הוא חלק בלתי נפרד ממני. ישנם דברים רעים שטבועים בתוכי ללא יכולת לצאת... או כך לפחות חשבתי. מאיה - זה בא משום מקום, זה בא כך פתאום. את יכולה לדפדף קצת אחורה בפורום ולראות הודעות שלי של עצב וצער וכאב וסוף העולם. ופתאום הכל השתנה. לאט לאט אני מתחילה לחייך, והכי כייף שזהו לא חיוך מזוייף. לאט לאט אני מתחילה להבין, שאולי הדברים לא טבועים בי כ``כ עמוק וחזק כמו שחשבתי, והכי כייף זה שאני מאמינה בזה בכל ליבי ולא עונה כלאחר יד ``כן כן נכון אתם צודקים, השמש מאירה ויופי לי בחיים``... מאיה - זה יגיע מתישהו, איכשהו, אין לי הסבר אבל תחכי, תחזיקי מעמד כי זה ממש שם בפינה את רק צריכה לפתוח את זרועותייך ולקבל את זה.
כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי העצב הוא חלק בלתי נפרד ממני. ישנם דברים רעים שטבועים בתוכי ללא יכולת לצאת... או כך לפחות חשבתי. מאיה - זה בא משום מקום, זה בא כך פתאום. את יכולה לדפדף קצת אחורה בפורום ולראות הודעות שלי של עצב וצער וכאב וסוף העולם. ופתאום הכל השתנה. לאט לאט אני מתחילה לחייך, והכי כייף שזהו לא חיוך מזוייף. לאט לאט אני מתחילה להבין, שאולי הדברים לא טבועים בי כ``כ עמוק וחזק כמו שחשבתי, והכי כייף זה שאני מאמינה בזה בכל ליבי ולא עונה כלאחר יד ``כן כן נכון אתם צודקים, השמש מאירה ויופי לי בחיים``... מאיה - זה יגיע מתישהו, איכשהו, אין לי הסבר אבל תחכי, תחזיקי מעמד כי זה ממש שם בפינה את רק צריכה לפתוח את זרועותייך ולקבל את זה.
יבוא מה?
אני לא יודעת מה אני מטיבעי. אני רק יודעת שיש שם הרבה רגעים של כאב ושל יאוש. אני מכירה את תגל מפורום אחר, אבל אני ניפעמת כל פעם לקרוא את מה שהיא כותבת כאן. איך שהיא (כן - את, תגל!) מצליחה לשפוך הכל, את כל הקושי החוצה במילים כל כך יפות. כל השנים אני אגרתי בפנים המון כאב, ורק עכשיו התחלתי להוציא אותו. אבל ההרגל הזה-לדחוף הכל פנימה עד שכבר לא רואים את האור, עדין קיים בי. הכי קל לי לפנות למישהו אחר שקשה לו, ולנסות לעזור לו. ככה הכל נידחס עוד יותר פנימה ואני יכולה להתעלם ממנו כאילו הכל בסדר. ואני מפחדת לפתוח קצת יותר מידי, כי מי יודע מה יצא משם. מעיין ``תיבת פנדורה`` שעטופה כולה במאות חבלים סבוכים וקשורים. אז אני יכולה לחייך, ולהגיד שהכל בסדר. אבל אני יודעת שמתישהו זה יתפוצץ לי בפנים. ולא במינונים קטנים כמו בדרך כלל, איתם אני יכולה עוד איכשהו להתמודד, אלא בבום גדול שיהרוס ויחריב הרבה אותי, והכי מפחיד - את הקרובים לי. אני כל כך לא רוצה לפגוע בהם. ואני ממשיכה להחזיק מעמד, כי איזו ברירה אחרת יש לי? זה לא בא מתוך רצון. זו מה שניקרא ``ברירת מחדל``.
אני לא יודעת מה אני מטיבעי. אני רק יודעת שיש שם הרבה רגעים של כאב ושל יאוש. אני מכירה את תגל מפורום אחר, אבל אני ניפעמת כל פעם לקרוא את מה שהיא כותבת כאן. איך שהיא (כן - את, תגל!) מצליחה לשפוך הכל, את כל הקושי החוצה במילים כל כך יפות. כל השנים אני אגרתי בפנים המון כאב, ורק עכשיו התחלתי להוציא אותו. אבל ההרגל הזה-לדחוף הכל פנימה עד שכבר לא רואים את האור, עדין קיים בי. הכי קל לי לפנות למישהו אחר שקשה לו, ולנסות לעזור לו. ככה הכל נידחס עוד יותר פנימה ואני יכולה להתעלם ממנו כאילו הכל בסדר. ואני מפחדת לפתוח קצת יותר מידי, כי מי יודע מה יצא משם. מעיין ``תיבת פנדורה`` שעטופה כולה במאות חבלים סבוכים וקשורים. אז אני יכולה לחייך, ולהגיד שהכל בסדר. אבל אני יודעת שמתישהו זה יתפוצץ לי בפנים. ולא במינונים קטנים כמו בדרך כלל, איתם אני יכולה עוד איכשהו להתמודד, אלא בבום גדול שיהרוס ויחריב הרבה אותי, והכי מפחיד - את הקרובים לי. אני כל כך לא רוצה לפגוע בהם. ואני ממשיכה להחזיק מעמד, כי איזו ברירה אחרת יש לי? זה לא בא מתוך רצון. זו מה שניקרא ``ברירת מחדל``.
מאיה
הדברים שעשיתי מתוך יאוש, הרמות שהגעתי אליהן מתוך כאב הן אכזריות ונוראיות וחבל לי שיש עוד אנשים שעוברים וחיים את אותם מצבים. אין לי דרך, אין לי רפואה - הלוואי והייתה הייתי מושיטה לך אותה בשנייה. שנים על גבי שנים שומרת הכל בפנים. כמו שאמרת הכי קל ללכת ולשמוע ולעזור למישהו אחר ולהתעלם מעצמי. זה הורס ופוגע וזה ארסי. מאיה - לקח לי המון זמן, ותראי גם את זה אני לא עושה במלואו. כאן אני נפתחת בתוך חומות העולם הוירטואלי אבל לא תמיד בעולם המציאותי. זה קשה להדהים אני יודעת. אבל זה מגיע, ההקלה מגיעה, לא הייתי אומרת לך זאת שוב ושוב מבלי להיות בטוחה. ואני בטוחה מאיה כי זה מה שאני חווה עכשיו מיום ליום קצת יותר.
הדברים שעשיתי מתוך יאוש, הרמות שהגעתי אליהן מתוך כאב הן אכזריות ונוראיות וחבל לי שיש עוד אנשים שעוברים וחיים את אותם מצבים. אין לי דרך, אין לי רפואה - הלוואי והייתה הייתי מושיטה לך אותה בשנייה. שנים על גבי שנים שומרת הכל בפנים. כמו שאמרת הכי קל ללכת ולשמוע ולעזור למישהו אחר ולהתעלם מעצמי. זה הורס ופוגע וזה ארסי. מאיה - לקח לי המון זמן, ותראי גם את זה אני לא עושה במלואו. כאן אני נפתחת בתוך חומות העולם הוירטואלי אבל לא תמיד בעולם המציאותי. זה קשה להדהים אני יודעת. אבל זה מגיע, ההקלה מגיעה, לא הייתי אומרת לך זאת שוב ושוב מבלי להיות בטוחה. ואני בטוחה מאיה כי זה מה שאני חווה עכשיו מיום ליום קצת יותר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.