בקשת עיצה

השואלת 1

New member
בקשת עיצה

שלום לכולם אני בחורה בת 30 נשואה מזה 8 שנים, יש לנו שני ילדים קטנים שכמובן אנחנו מאוד אוהבים אבל גם הרבה חילוקי דיעות וכעסים נובעים מהם. מה שרציתי לשאול הוא ככה: כשאנחנו רבים אנחנו תמיד נכנסים לברוגז, דממת אלחוט בית. וכל אחד מתבצר בעמדה שלו ולא מוכן לוותר. וזה יכול לקחת שבוע ויכול לקחת גם חודש. פשוט לא מוותרים. והתקשורת ביננו קטסטרופה. אנחנו לא משתפים אחד את השני, ברגשות שלנו במה טוב לנו, מה לא טוב לנו. פשוט לא מדברים כמו חברים. אלא רק ען הכביסות,כלים,אוטו, ילדים וכו'. הייתי רוצה לדעת אם לדעתכם זה ניתן ללמוד להיות בתקשורת טובה, ואם יש לכם עיצות כיצד לעשות את זה. איך לדבר בלי לפחד. כי אנחנו כל כל רחוקים אחד מהשניה שזה פשוט מפחיד אותי. המון תודה
 

adam33

New member
אלימות מילולית

מה שאתם עושים זו אלימות מילולית אתם פוגעים בדבר הכי חשוב לכם כזוג וזה הדיבור בנכם מותר לכם לכעוס ולהוציא את מה שמעיק עליכם אבל זכרו במצב של ברוגז כל אחד מכם רוצה " לחנך" את השני עד כמה שהשני אינו צודק התוצאה עלולה להביא אותכם לידי בגידה ולפרוק את מה שמעיק עלכם בפני אדם אחר ושהאינטימיות שלכם תלך לאיבוד ברגע שתעשו כן כשאדם עצוב בגלל מה שקורה לו בבית הוא מחפש היכן לפרוק את זה אם הוא לא מתכופף כל פעם בפני בן זוגו אז הוא שותק אבל בעצם הוא ידבר בסוף על זה בפני מישהו אחר ואז תהיה בגידה באינטימיות שלכם כזוג זוגיות היא חלוקת האינטימיות וכשזו נפגעה תמיד פתאום ימצאו גברים שיהוו לך " משענת" תמימה לצרות שלך מבית והדרך לפרוק הזוגיות היא מאוד קצרה. ולכן קחי אותו יד ביד תגרמי לו לדבר על אף כל המחלוקות ואני ממש מקוה שהוא לא ישחק אותה " היודע" המחנך" ובפועל הוא יוריד מהכבוד שלו לשם איחוד ולא פירוד בנכם תזהרו אתם משחקים באש...
 

8534

New member
אדם 33...תגיד...אתה גבר אמיתי?

מעורר תקוה לקרוא פה דברים מפיהם של גברים אשר נשמע כי למדו שפה שונה מזו שרב הזכרים חונכו על פיה. שפה מעט יותר ריגשית, כזו שמוכנה לעמוד ולבדוק את הרגשות של עצמך ושל הזולת מבלי להבהל ולנסות ישר להפוך את הדברים לטכניים, פרקטיים, ובעלי הגיון צרוף של מכניקה. יישר כח. מירב.
 
ברכות

ברכות על הדברים שלך, הנתון הראשון שרציתי לבחון אצלך זה מרכיב הגיל, ולפי שהבינותי אתה בשליש הראשון של שנות השלושים, וזה לכשעצמו מביא אותי למסקנה כי אתה חדור הכרה בריאה באשר למרכיבי הזוגיות, אפשר שמניסיון הנך מדבר אך גם אפשר כי משום היותך רגיש כפי שאחת ציינה כאן. הדברים שלך קולעים ומדוייקים, בכל מערכת אינטראקטיבית, האלמנט הראשון להתקיימותה זוהי התקשורת, בלעדי זאת, שום תוכן לא עובר מן האחד את הזולת השותף. אני הייתי מוחק מן הלקסיקון את המונח שעשית בו שימוש היינו- "משחק באש" אינני רואה כאן שום "אש" וכל המשתמע מכך, מחד גיסא חילוקי הדיעות הם חלק אינטגראלי בכל גומלין, מאידך גיסא- האנשים שאינם חיים בזוגיות אינם חיים בתוך "אש", ועל אף שהכוונה היא כנראה להיבט המטאפורי אני חושב שהמונח לא מתאים, הזוגיות מעצם מהותה איננה תוצר של הטבע, אלא היא עוד צורת חיים שאנו בני האדם יצרנו לעצמנו במחשבה שיש בזה "טוב", אך עלינו להיות פלורליסטים ולחשוב כי מושגי "הטוב" הם לא קבועים מאדם לאדם. ולסיום- ככל שהדבר נוגע לזוגיות, מסכים הסכמה מלאה עם דבריך. אפילו להכריח את בן הזוג להיכנס לתקשורת, יהא תוכנה אשר יהא בתחילה ובלבד שתתקיים. כה לחי
 
את כותבת עד חודש לא מדברים...

ממש קטסטרופה לדעתי. אצלינו, עוד בזמן שהייתי במריבות עם אשתי, לא היינו יכולים לגמור את הלילה ללא סקס טוב שהיה מפשר על כל המריבות שלנו. ואז היינו נרדמים.
 

רגע 1

New member
שואלת יקרה ../images/Emo39.gif

אני אענה לך מנקודת המבט שלי, כי גם לבעלי ולי היתה תקופה ארוכה של ברוגזים כאלה כמו שאת מתארת: מתחילים ריב ואז במקום לפתור את הבעיה פשוט מענישים אחד את השני בברוגז, ביחס קר, בשתיקה רועמת. לדעתי זה נבע אצלי מהרצון להעניש את בעלי, לנסות לחנך אותו ולשנות אותו והברוגז היה גם אמצעי להראות לו שאני חזקה, שאני לא צריכה אותו, זה מין מאבק כוח כזה. אבל האמת שזה היה שובר אותי. כל עוד אני זו שהיתה עוברת לידו בלי להסתכל עליו ובלי להגיד לו כלום, או אומרת לו משפטים קרים זה היה בסדר, אבל כשהוא היה עושה לי את זה בחזרה, הייתי קרועה מבפנים. אני מאמינה שזה היה קורע גם אותו מבפנים ושזה המצב גם אצלך ואצל בעלך. איפשהו זה גם נובע מהאמונה שבמילים לא נצליח לפתור דברים ולשנות. אולי עכשיו אם תקראי ותראי את זה מהצד, איך זה היה אצלנו, תראי כמה זה ילדותי ופוגע במערכת היחסים ותביני שמי שחזק הוא זה שמדבר על הבעיות, שלא מתייאש מלפתור אותן, ש"מוחל" על הגאווה שלו ומנסה להשלים עם בן הזוג. אני לא אומרת שהזוגיות שלנו מושלמת היום, אבל למדתי בתקופה האחרונה להתפשר יותר, פשוט החלטתי שאני אוותר לפעמים. שאני אודה שלפעמים בעלי צודק ואני טועה, שלפעמים הדרך שהוא עושה בה דברים טובה יותר מהדרך שלי (למרות שקשה להודות בדברים האלה). דווקא אחרי שהראיתי לבעלי שאני מקשיבה לו ולא שוללת אותו ושאני מוכנה לוותר ולשנות בי דברים, הרגשתי שגם הוא מתחיל ללכת לקראתי בכל מיני דברים, מקשיב לי יותר ומוכן גם לוותר והריבים שלנו מאד פחתו. ברוגזים כבר לא היו לנו המון זמן. אני אשמח לשמוע מה דעתך ועוד יותר לשמוע שהדברים עזרו.
 

השואלת 1

New member
קודם כל תודה

דבר שני אני יודעת שזה ילדותי, ולא מועיל ורק הורס ואוכל. המחשבה שלי עוברת בראש ברגע שאני מפסיקה לדבר היא ככה: קודם כל אם אני אדבר אני אתקוף אותו כל כך חזק, שאני אעשה נזק לזוגיות. דבר שני אני כל כך נפגעת שזו חומת ההגנה שלי. אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא ענין של כבוד אבל זה כן קצת. כי אני לא רוצה להרגיש מושפלת או נחותה. וכל כך צדקת כשאמרת שקשה להודות שהדרך שלהם נכונה, אני כל הזמן מזלזלת בו (במחשבה שלי בלבד) וחושבת שהוא לא מבין כלום. אבל כמה שאני מנסה כאילו הגרון שלי משותק. כאילו תפוח אדמה גדול תקוע באמצע שלו ולא רוצה לזוז. מישהו פה דיבר על התפייסות עם סקס, אני סקס עם בעלי לא עשיתי כבר שנה וחצי (אבל מי סופר).... אני משתגעת כבר ולא יודעת מה לעשות. אני צריכה כאילו לשנן משפטים כדי להתחיל שיחה , למשל עכשיו כבר שבועיים לא דיברנו ואני לא מצליחה למצוא איך לפתוח את השיחה. אןדה לכם על רעיונות.
 
חרב פיפיות

על אף שראיתי דברים שהשיבו אחרים, אוסיף גם אני את דברי, ובקלילות את מתארת למעשה מצב שאותו אני מכנה "חרב פיפיות" כלומר שבו האוחז בחרב אף הוא נפגע. מניסיוני, צורה זו של "נקמה" כלומר השתיקה, איננה יעילה כלל וכלל, בת זוגתי עשתה בה שימוש משום שראתה כי שתיקותיה העיקו עלי, והציפו את מצפוני כלפיה, אך, משהלכו ותכפו האירועים שבהם עשתה שימוש בכלי זה, הלכה והתכהתה יעילותו, ולפי דבריך, אוכל לומר, נהגתי בדיוק כפי שנהג אביר-חלומותיך, כלומר- שתקתי אף אני,,,,,, חרב פיפיות.... אני סבור שעליך בכל פעם של חילוקי דיעות, דווקא לגלגל לשונך במילים שבהם יבין בן זוגך וילמד על תחושותיך, שפת הגוף של שתיקות מעוררות את ההיפך. הכניסי את החרב הזו לנדנה, לכי על צוק הר וזירקי אותה לעולמים. צורה זו של תגובה מעייפת ואיננה תורמת מאומה. חבל. שיהיה לך בהצלחה
 

רגע 1

New member
שנה וחצי בלי סקס עם בעלך?

תסלחי לי שאני מתערבת בחייך הפרטיים, אבל נראה לי שזאת בעיה רצינית בפני עצמה. את חייבת לבדוק היטב מה הסיבה לכך שאת ובעלך לא שכבתם במשך שנה וחצי.
 

22סלים

New member
לא כל כך תשובה אבל...

- ממש בלי קשר למשפחה ולכותבת אלא פשוט הרהור פילוסופי שלי על החיים שהחלטתי להעלות על הכתב. ואנחנו מתפלאים לראות עליה כל כך גדולה באלימות. הגענו משום מה למצב שאנשים לא מאמינים בדיבור, ולא חושבים שאפשר לפתור בעיות על ידי הדברות. זו אחת הסיבות לאלימות הגוברת בכל תחומי חיינו. כי אנשים בכל הרמות ובכל התחומים לא מנסים להדבר אלא מתבצרים בעמדתם. וכאשר לא פותרים בעיות בהדברות מנסים לפתור אותן בדרכים אחרות והדרך הכי "פשוטה" זו דרך האלימות.
 
אלימות וביטוייה

האלימות היא הביטוי הנמוך ביותר של היצר החייתי שיש בנו כבעלי חיים, בבואנו להשיג את מטרותינו. אנו נבדלים משאר בעלי החיים בתבונה שנתנה לנו, ואני מסכים עם דבריך שהעדר היכולת לעשות שימוש בתבונה גורר בהיכרח לצורה הנמוכה ביותר של הווייתנו. אך יש דבר שעליך גם בזאת לזכור- ישנם מצבים של כעס הפוגעים ביכולת השיפוט השכלתני, ובהירות אותה תבונה לא קיימת, או-אז באה האלימות לביטוי. מה שאני מנסה לומר הוא זה- על אף שאין הצדקה מן ההיבט השכלתני לאלימות, צריכים אנו כבני אדם לבחון היטב אם הנוהג באלימות עושה זאת מתוך איבוד שליטה או לא, כך ניתן ערך למעשיו, ולא באופן גורף. ישנם אנשים הנוהגים אלימות ומתחרטים כאשר הם נרגעים, עם כל הדחייה שלי מן האלימות, צריכה להיות נטייה לסלחנות לטיפוס זה של אלימות, על אף שגם סלחנות זו אסור לה שתהיה סוחפת, ובעיקרון אופייה יהיה מעין "חד פעמי" צדקת. ואני מחזק דעתך. כל טוב
 

omizu

New member
סליחה על החוצפה

אבל שנה וחצי בלי סקס?! (או איתו לפחות...) וגם לא מדברים את חלק ב' אני מכירה טוב מדי לצערי אבל מה את עושה שם?!
 
למעלה