אם תינוק מגיע
לגיל שנה, נניח, ועוד לא היתה לו אף דלקת בדרכי השתן, נשמע לי סביר, שאו שאין מום מבני, או שהמום הוא קל, או שהמערכת החיסונית של התינוק מספיק חזקה, בשביל למנוע דלקות על אף המום. במצב כזה, נראה לי (שוב, לא מקצועית, אבל מנסיון וקצת חקירה בנושא) סביר, לא לבצע בדיקה, על סמך אירוע דלקת חד פעמי. אם הדלקות חוזרות על עצמן, יש טעם בביצוע הבדיקה, כדי להתאים טיפול מתאים - יתכן שהמערכת החיסונית שהיתה חזקה, נחלשה, ולכן המום מראה את פניו. ככל שהתינוק צעיר יותר, גם הסיכונים רבים יותר (מעצם כך שהוא פגיע יותר), וגם הסבירות שהדלקת היא כן תוצאה של מום מבני (כי דלקות בדרכי השתן הן לא תופעה נפוצה מאד בתינוקות זכרים) גדולה יותר - ובמקרה כזה, ישנה חשיבות לטיפול מונע, (שיכול להיות אלטרטיבי, לאו דווקא אנטיביוטי) מכיוון שחלק מהדלקות לא מזוהות בזמן, ועלולות לגרום לנזקים בכליות. ומצד שני - לא כדאי לתת טיפול מונע, אם אין בעיה מבנית, והסיכון לאירוע חוזר, הוא נמוך. (כן חשוב שמי שהיתה לו דלקת, אפילו אחת, יעשה בדיקת שתן בכל עליית חום, לפחות במשך תקופה מסוימת - גם אם נראה שיש לעליית החום סיבות אחרות, מכיוון שזו בדיקה לא פולשנית/כואבת, וחשוב לוודא שאכן זה היה אירוע יחידני ולא דלקת שמסתתרת מאחרי הצטננות - למרות שגם לזה יש חסרונות, בדמות כניסת חיידקים חיצוניים לשתן ואיתור דלקת מדומה, בבחינת - מי שמחפש - מוצא (וגם אירוע כזה היה לנו, אבל מתוך הנתונים, סירבתי להתייחס אליו כאל דלקת, והתייחסתי אליו כאבחנת יתר)).
