בקשת עזרה.../images/Emo53.gif
אני קוראת את הפורום כבר כמה זמן, והיום גם יש לי משהו להוסיף, לשתף. יש לי חבר כבר כמעט 4 שנים, והחל משלשום אנחנו בהפסקה. ההפסקה ביוזמתי לאחר שכבר לא ידעתי מה לעשות. אני בת 25. ומגיל 17 בערך, כל הזמן הייתי במערכות יחסים, שלכולן היה דבר אחד משותף- בן הזוג נזקק לתמיכה נפשית מאוד אינטנסיבית. הייתי על תקן פסיכולוגית ויועצת כל הזמן, בנוסף לתפקיד החברה האוהבת. מערכת היחסים הראשונה שלי שבה התעלמתי מתפקידי כיועצת הסתיימה בבום גדול וכואב מאוד, שלאחריו פחדתי כנראה להיות לבד, מה שגרר אותי כל הזמן להיות עם מישהו, ולנסות להציל את אותו אחד. בן זוגי הנוכחי (שגם איתו אני על אותו תקן) הוא אדם נפלא. הוא מבין ותומך ועוזר ונותן לי כל מה שאני רוצה- העיקר שאהיה מאושרת, אבל אני לא. הייתי קצרת רוח לכל דבר ומדוכאת. עד כמה שאני אוהבת אותו- שיוועתי להיות לבד. לדאוג לעצמי בלבד, לקחת מנוחה לרגע ממישהו אחר, להציג את עצמי בתור אני, ולא בתור אחת מצמד. האם אני אנוכית? האם בחיים "האמיתיים" שמצפים לי (בתקווה עם אותו בן זוג) יש לי את הזכות להגיד- בא לי להיות לגמרי לבד? עכשיו אני לבד. לכמה שבועות הקרובים, עזבתי את הקן המשותף. סיכמנו לא להיות בקשר אלא במקרה חירום, ואני תוהה- האם עשיתי משהו אדיוטי רק בגלל גחמה?
אני קוראת את הפורום כבר כמה זמן, והיום גם יש לי משהו להוסיף, לשתף. יש לי חבר כבר כמעט 4 שנים, והחל משלשום אנחנו בהפסקה. ההפסקה ביוזמתי לאחר שכבר לא ידעתי מה לעשות. אני בת 25. ומגיל 17 בערך, כל הזמן הייתי במערכות יחסים, שלכולן היה דבר אחד משותף- בן הזוג נזקק לתמיכה נפשית מאוד אינטנסיבית. הייתי על תקן פסיכולוגית ויועצת כל הזמן, בנוסף לתפקיד החברה האוהבת. מערכת היחסים הראשונה שלי שבה התעלמתי מתפקידי כיועצת הסתיימה בבום גדול וכואב מאוד, שלאחריו פחדתי כנראה להיות לבד, מה שגרר אותי כל הזמן להיות עם מישהו, ולנסות להציל את אותו אחד. בן זוגי הנוכחי (שגם איתו אני על אותו תקן) הוא אדם נפלא. הוא מבין ותומך ועוזר ונותן לי כל מה שאני רוצה- העיקר שאהיה מאושרת, אבל אני לא. הייתי קצרת רוח לכל דבר ומדוכאת. עד כמה שאני אוהבת אותו- שיוועתי להיות לבד. לדאוג לעצמי בלבד, לקחת מנוחה לרגע ממישהו אחר, להציג את עצמי בתור אני, ולא בתור אחת מצמד. האם אני אנוכית? האם בחיים "האמיתיים" שמצפים לי (בתקווה עם אותו בן זוג) יש לי את הזכות להגיד- בא לי להיות לגמרי לבד? עכשיו אני לבד. לכמה שבועות הקרובים, עזבתי את הקן המשותף. סיכמנו לא להיות בקשר אלא במקרה חירום, ואני תוהה- האם עשיתי משהו אדיוטי רק בגלל גחמה?