בקשת עזרה (עצות)

[m Cris]

בקשת עזרה (עצות)

שלום לכולם, אני בן 20, הגעתי לשפל המדרגה ואני לא יודע איך "להתחיל מחדש" ואיך לצאת מהבור אליו נכנסתי. אני יספר לכם את קורות חיי בפרקים קטנים ומתומצתים בתקווה לקבל עצות ותמיכה... אני שנים לבד... בלי חברים, בלי אף אחד, הכל התחיל מאותו יום ארור שגיליתי שאני שונה. שונה בנטיות המיניות שלי. שאני נמשך לבני מיני. מאז נכנסתי לדיכאונות שלאט לאט התגברו. אני לא זוכר שום חום ואהבה מצד ההורים שלי. (אני יציין שאני עדיין בארון). אין לי לאן לפנות... אני רוצה להאמין שקיים אור בקצה המנהרה, אני רוצה להאמין שיום אחד אני יהיה מאושר. אני אומלל בבית. אף אחד לא מבין אותי, ההורים תמיד יורדים עלי וקוראים לי בשמות. את האמונה שלי באלוהים איבדתי מזמן. הוא אף פעם לא היה לצידי ולא הראה לי שום תקווה בעולם. היום אני מבין שאני לא יכול להישאר ככה. עם ההרגשה הזו, בבית הזה, עם הדיכאונות האלו, עם הכל !!! אני רוצה לפתוח דף חדש ולהתחיל מאפס. אני רוצה לעזוב את הבית, אבל אין לי כסף בשביל זה! לפני שנה וחצי ההורים שלי נכנסו למצב כלכלי קשה. "שברתי" את החיסכון שהם פתחו לי, והבאתי להם 20 אלף שקל כדי לעזור להם - את הכסף הבאתי להם בידיעה שאני ידרוש אותו חזרה. כיום כשאני מבקש את הכסף בחזרה, הם לא מוכנים אפילו לשמוע על זה. הם אומרים לי שאין לי שום זכות לדרוש את הכסף הזה. ואני שוקל לתבוע אותם - אבל שוב, אין לי כסף לעו"ד. אני לעולם לא אסלח להם על שאימללו את חיי! אני רוצה לברוח מהם ולא לראות אותם יותר לעולם. אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל. אין לי כסף לשכור מקום מגורים ואין לי חברים בשביל שיעזרו לי להתמודד עם המצב. מה עושים ???

 

[מחשבות ורגשות]

קשה לתקן חיים שלמים בעצה אחת.

תמיד כדאי לתהחיל בצעד קטן וקל לביצוע. יש לך אחד כזה? תניח בינתיים למלחמות הגדולות.

 

[noa128]

בוקר טוב לך ../images/Emo96.gif

עצוב לקרוא אותך, אבל טוב שבאת וסיפרת. מציעה ככה: ראשית כדאי אולי להפנות את האנרגיות לכיוון של בנייה וצמיחה, ולהניח בשלב זה לעניין התביעה מההורים, הרי זה לא שיש להם מהיכן להחזיר לך את הכסף. מעשה יפה עשית כשעזרת להם עם הכסף הזה, ובינתיים כדאי אולי להניח לעניין הזה ולהתרכז בהתחלה שעליה דיברת - תחילת חייך העצמאיים. אפשר להחליט שמתחילים לעבוד, בכל עבודה, ותוך מס' חודשים יוצאים מבית ההורים. משם (וגם היום למען האמת) פתוחה בפניך הדרך לבנות את חייך לפי הבנתך, הרחק ממריבות ומתחים. הם יהיו הוריך תמיד, ואולי יום אחד יהיו חייך שלוים ויימצא בליבך מקום להגיע לשלום איתם - אחרי שתגיע לשלום ואהבה עם עצמך ומי שאתה. ממליצה מאד לפנות לפורום 571 גאווה צעירה, בפורום ההוא נמצאים בני גילך ואולי משם יבואו כיוונים מעשיים להתחלה חדשה - עבודה, מגורים בשותפות וכד'. מילה אחרונה - חבל שאתה מרגיש שהגעת לשפל המדרגה, ברור לי למה בתחושותיך זה העניין - מהצד זה בפירוש נראה כמו בסיס טוב להתקדם למעלה. כל טוב לך ובהצלחה,

 

[אסקורט]

אני הייתי מתחילה מהבעיה של חברים

קודם כל סיפורך נוגע ללב. וכן, יש אור בקצה המנהרה לאלה שלא מוותרים. גם אני בגיל 20 כבר סבלתי מדיכאון (קליני) ובאתי מבית שאולי ההורים לא עויינים אבל גם אינם חמים ואוהבים והיום טוב לי ומשתפר מרגע לרגע. האמת שאת השינוי הראשוני שבלעדיו לא היו קורים כל שאר השינויים איפשרו לי תרופות נגד דיכאון (ואולי משם אתה צריך להתחיל. אני לא יודעת עד כמה יש רקע קליני לדכאון שלך. אבל אם תרצה אוכל לשלוח לך פרטים של פסיכיאטר שמוצלח בעיני. לכל הפחות הוא יוכל להמליץ לך על איש מקצוע באזור מגוריך). מניסיוני (אחרי תרופות נגד דיכאון), הדבר הכי עוזר וחשוב בחיים (בהעדר משפחה תומכת) זה חברים שאוהבים ומעריכים אותך. יש דברים שהם בכלל לא פשוטים לאדם שסובל מדיכאון (ובדרך כלל גם בטחון עצמי נמוך הוא חלק מהחבילה) כמו לחפש עבודה, או דירה או לשפר את מצבך הכלכלי, אבל אם יהיו לך חברים שכשתסתכל להם בעיניים תראה אהבה והערכה כלפיך אז המון דברים שעכשיו נראים קשים או בלתי אפשריים, יעשו קלים בהרבה ובהחלט אפשריים... כך מניסיוני בכל אופן. אז לדעתי דבר ראשון בנה לעצמך רשת חברתית תומכת ומעריכה. בכל מקרה, המון בהצלחה... מי שמתעקש מוצא אהבה... אסקורט

 

[m Cris]

אוסקורט,

תודה רבה על התשובה. אני מטופל מזה כחודשיים בתרופה נגד דיכאון (ציפראמיל), אבל כנראה שהתרופה לא התחילה להשפיע בצורה משמעותית... לגבי חברים, אני לא יודע מאיכן להתחיל. לצאת למקומות בילוי ולהכיר - אני מתבייש ללכת לבד, אני לא יודע מאיפה להתחיל לדבר, איך להתנהג וכו'... באינטרנט - לעולם אין לדעת מי הדמות שעומדת מאחורי המחשב... בכל מקרה, תודה הדברים שאמרת חיזקו אותי קצת

 

[אסקורט]

שמחתי לחזק..

מזכרוני גם לי לקח זמן עד שהרגשתי שיפור משמעותי כתוצאה בלעדית של לקיחת התרופות בפעם הראשונה שהתחלתי לקחת אותם. יכול להיות שזכרוני מטעה אותי אבל נדמה שזה לקח קרוב לחצי שנה. עם זאת התרופות האלה זה מאוד עניין של התאמה אישית ולפעמים צריך לנסות מספר סוגים לפני שמוצאים את הסוג המתאים. אז תהיה עם אצבע על הדופק. כשלא הייתי מטופלת לכל פתרון לבעיה שלי היתה לי תשובה למה הפתרון לא ישים או לא רלוונטי. הרגשתי כמו בחדר חשוך וסגור מכל הכיוונים ללא דלת או חלון. המון דברים קלים לכאורה היו פשוט בלתי אפשריים. כאילו שאתה צריך להתכופף ולהרים עט נניח, שזה משהו שכל אחד יכול בעקרון אבל למישהו שכבר מונחת על כתפיו משקולת של 200 קילו זה משימה בלתי אפשרית. התרופות פשוט הסירו ממני את המשקולת הזאת. נשארתי עם הבעיות אבל עכשיו יכולתי להתחיל לטפל בהם באופן ענייני ולכן גם הצלחתי לפתור אותם (לא בן לילה ואני עדיין עובדת על חלק מהבעיות אבל היום החיים פשוט יפים!). כך שלדעתי יש לך למה לחכות... כמובן שעזרה פסיכולוגית טובה היא גם די הכרחית, אבל בפסיכולוגים טובים נתקלתי בשלב יותר מאוחר בחיי... המון בהצלחה, אחזיק לך אצבעות אסקורט

 

[resputin]

ובכן,

מגילך, עשרים, אני אניח שאו שאתה בצבא (בין עתודה לבין שירות רגיל) או שבשירות לאומי. לפי המצב, אני אניח שלא מדובר בשירות לאומי, שכן יכולת לעבור לדירה של שירות לאומי- מה שמשאיר אותנו עם הצבא. למה שלא תבקש מהת"שניקית שתעזור לך לקבל אישור לעבוד, אם אתה יכול? תגיד שהמצב הכלכלי בבית שלכם קשה (מה שנכון) ושאתה זקוק לעזור להורים לעלות בחזרה על הרגליים (וגם להשאיר כסף לעצמך). כך או כך אני נוטה לאט לאט לכיוון ה"אם אתה יכול להשיג עבודה בשביל לשמור לעצמך כסף בצד- עשה זאת!", מכיוון ואת העשרים אלף שנתת להורים שלך, לא נראה לי שתקבל בחזרה (שאגב, הם לא חייבים להחזיר לך מכיוון וזה כסף שהם נתנו לך מראש. אומנם, הוא הועבר לחשבון על שמך, שנשבר כשהגעת לגיל בוגר והחלטת אתה לתת להם את הכסף ללא חוזה שיאפשר לך לתבוע אותו חזרה, כך שאני לא יודע עד כמה בדיוק עו"ד יעזור). כמובן שעם העבודה יגיעו מכרים מהעבודה ואולי תפתח קשרים עמם. הייתי מציע לך גם לחפש אנשים דרך האינטרנט, לדוגמא, ליצור כלמיני קשרים לכאן ולכן, לצאת למקומות ולהכיר אנשים.. ישנן הרבה אופציות, השאלה היא מה מתאים לך. אתה יכול לנסות להכיר אנשים במסגרת בה אתה כיום, או להרחיב מסגרות ולחפש אנשים אחרים. תמיכה, אפשר להשיג בפורומים השונים, אפילו סה"ר, שם אולי יוכלו לטפל גם בדכאונות אליהם אתה נקלע (על סה"ר שמעתי המון דברים טובים, והם גם בעלי מקצוע) אליהם. עם הכסף שתרוויח, כשתרוויח, תוכל אט אט לעבור דירה. וגם אם זה יקח עוד שנה, תדע שיום אחד זה יקרה. בתור חייל, אם אתה בבסיס סגור, אתה יכול לבקש לסגור ואז לא תצטרך לחזור הבייתה. That's about what I've got. הממ. בהצלחה

 

[m Cris]

תודה... אבל...

אני לא חייל. בגלל הדיכאונות לא יכלתי לתפקד בצבא, והחלטתי להפסיק את שירותי הצבאי כדי שמצבי לא יחמיר... לגבי הכסף, הם הבטיחו לי שתוך שנה הם יחזירו אותו (מה שנקרא חוזה בעל-פה), וכמובן שהם לא עמדו בהבטחה שלהם... בכל מקרה, תודה