בקשר לשואה

בקשר לשואה

הרבה פעמים ניסיתי לברר על זה,ואפעם עם כל התשובות שנתנו לי דתיים לא הגעתי לתשובה ששכנעה אותי.אני כל הזמן חושבת על השואה,איך אלוקים נתן ל6 מליון יהודים למות הרי הוא אמר שהוא יהיה איתנו,אני נזכרת בסיפור של לוט ואברהם,בסדום,אברהם כל הזמן ביקש מה' ואם יהיו לדוג' 100 צדיקים וכל פעם המספר ירד וה' אמר שגם אם יהיו 10 צדיקים הוא לא יחריב את סדום,אני לא מאמינה ששם באירופה לא היו 10 צדיקים.מה שאני מנסה להגיד שאחת ההתלבטויות הכי גדולות שלי היא למה ה' לא עוזר לנו?למה אני מרגישה שהוא לא לידי הרבה פעמים דווקא כשאני צריכה אותו? אז יכול להיות שהוא בוחן אותי,ויכול להיות שזה עונש אבל כאן אני חוזרת לנקודה של השואה האם לכולם היה מגיע עונש???ואני אישית מכירה אנשים עם סיפורים זועתיים כבר מעל גיל מצוות שקרו להם דברים נוראים ואני בטוחה ב100 אחוז שלא עשו שום דבר שעליו מגיע להם עונש. פעם משהו {חכם לדעתי} אמר לי שעד שאדם לא מגיע למצוות הוא לא אחראי למעשיו ולכן הוא מושפע ממה שהוריו עשו,שאלה נוספת היא למה זה ככה? לסיכום כל ההתלבטויות:אני מאמינה באלוקים באמת,לפעמים קשה לי כי זה נורא חדש,אבל אני חושבת לדוג' אם חס וחלילה יקרה למשפחה שלי משהו אני בטוח אפסיק להאמין בהכרה של עצמי,אני צריכה חיזוק מאיפשהוא שיוכיח לי שאלוקים כן מתערב במה שקורא לנו ולא משאיר אותנו ככה,ברא אותנו והלך. תודה לכל מי שיכול לעזור=] אביטל
 

אופירA

New member
מנהל
הרגשה ומציאות

עניין השואה ושאלת האמונה הוא אחד המחקרים הפנימיים הגדולים שלי. אבל אינני יודעת אם דעת מנהלי הפורום נוחה מדיון בנושא אמונה והשקפה בפורום זה, ועל כן אני מציעה שבכל זאת אענה, ואם הם מתנגדים לדיון - אבקש שיעירו לי, ונעביר את הדיון למסרים אישיים או לפורום "חוזרים בתשובה - תמיכה". כעיקרון, חשבונות שמים אנו לא יכולים להבין משום שבשכל אנוש אי אפשר לתפוס את תבונת האלוק. ומשולים הדברים לילד קטן שמנסה באמת לתפוס בשכלו ובתפיסתו את שיקוליו של הוריו המונעים ממנו את רצונו, ובאמת אינו מצליח להבין מדוע הם מתאכזרים אליו כל כך... אבל הם, המכירים את הוויות העולם, רוצים לחנכו לטובתו, ולכן עליו להאמין שהם רוצים את טובתו ולא להרהר אחרי מעשיהם וכוונותיהם. איש אינו מבין מה קרה שם. מסופר על הרב חנניה צ'ולק, מנהל "עזר מציון", שכשהחל את פעילותו בעזרה לחולים, קיבל חלישות הדעת מהמקרים הנוראים של מחלות ואסונות אצל משפחות חרדיות יראות ושלמות, והלך לסטייפלר כדי "להתפרק" קצת ולנסות להבין - למה? והסטייפלר ענה לו: ואת השואה אתה כבר מבין? אנחנו לא מבינים חשבונות שמים. מדוע לא הציל הקב"ה את העם בעבור הצדיקים, ומדוע ילדים ומי שלא חטא נענשו - בפרשת התוכחה (דברים כ"ח) ובפרשת הקללה והברכה (ויקרא כ"ו) מתוארים אירועים נוראים שהקב"ה מזהיר את עם ישראל שעלולים לקרות להם, אם לא ישמרו את חוקותיו ומצוותיו (ולא התנה זאת במציאותם או היעדרם של כמות מסויימת של צדיקים, אלא מדובר על הדרדרות רוחנית באופן כללי בעם ישראל). בפירוש הדברים, מוסבר העיקרון של הערבות ההדדית בעם ישראל, לפיו כל בני העם, מנער ועד זקן, אחראים זה בעד זה ונענשים כולם על חטאי הכלל, כשם שהם נהנים משכר מצוות הכלל. כך שכאשר היה דין על כל עם ישראל, הוא פגע בכל הקהל כולו, צדיקים עם חטאים, זקנים עם תינוקות. הזיכוך שהיה עם ישראל צריך לעבור חל על כל בני העם במקום ההוא בתקופה ההיא, והחשבון הפרטי עמוק מכדי להסבירו אחד לאחד, ונוגע לגלגולים קודמים ולנושאים שאינם מובנים לשכלנו. מדוע הקב"ה עזב אותנו, למה לא עזר לעמו - בדברים ל"א כתוב: "... ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו; וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה; ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים". הקב"ה אינו נוטש את עמו, אלא מתנהג עימו בהסתר פנים, כלומר שהרחמים והחסד מסתתרים. אבל הם אינם מתבטלים, אלא קיימים בחשבון עמוק, אלא שנסתרים מהבנתנו ומראות עינינו. בעצם, כל מה שעשה הקב"ה לעמו היה חסד ולטובתו, אבל תפיסתנו האנושית אינה יכולה לראות את הדברים באופן כזה, וכל מה שראינו בשכל הבשר שלנו, היה זוועות אלוקים והגיהינום שעלי אדמות. והרי גם הגיהינום, שהוא קשה מנשוא, הוא חסד עם הנשמה, כי מנקה אותה מזוהמתה... וכאן מגיעים לשאלה - למה אנו מרגישים שהוא לא איתנו דווקא כשזקוקים לו כל כך? וצריך להבין שהרגשה אינה עובדות ומציאות. ידוע המשל שמסביר שכאשר האדם אינו רואה את אלוקיו בצידו, זה מפני שכרגע הוא נושא אותו על כפיו, ורק האדם חושב שהוא לבדו בדרך. זה טיבו של הסתר הפנים, שהאדם אינו רואה את האלוקים, אבל חייב לדעת שהאלוקים איתו - כפי שכתב דוד המלך בתהלים: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני" - כלומר גם מקל המשענת וגם מקל החובלים הם נחמתו של היהודי המאמין, משום ששניהם כאחד מעידים שהקב"ה "מטפל" באדם - אם לטוב ואם למוטב. ואם הקב"ה מאחורי הדברים, סמוך היהודי המאמין ובטוח שהכל לטובה, כי אבא אינו מביא רע לילדיו. מי שאינו טמון עמוק עמוק באמונה (ורוב האנשים כך), אינו יכול להרגיש בעומק הרגש את קרבתו של הקב"ה בזמן הסתר הפנים, ולכן עליו להסתפק בידיעה השכלית בלבד, ולהתחזק באמונת אמת, כמו שנאמר: "להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות". ופירושו - בבוקר, כאשר הארת הפנים מאירה, רואים את החסד האלוקי, אבל בלילות, בחשיכה הרוחנית, בזמן הסתר הפנים - נאחזים באמונה שהקב"ה לא נטש, אע"פ שאין רואים או מרגישים. ולסיום, בזמנו היתה לי שאלה קשה לגבי הפסוק בברכת המזון: "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". והלא אני בהחלט יודעת על צדיקים שסבלו קשות. צדיקים שאיבדו את צאצאיהם במוות ברעב. איך זה מסתדר עם אמונת הפסוק הזה? ויום אחד הבריקה בי הארה - התשובה טמונה בתחילת הפסוק: נער הייתי, גם זקנתי - משמע, שאם אני מסתכלת על הדברים בעיני נער, במבט שטחי, בהחלט אינני יכולה להבין את הסתירה. אבל המבט הזקן והמעמיק ילמד אותי שהצדיק אינו חש נעזב גם בסבלו, אלא מרגיש את הקב"ה בכל רגע ורגע איתו. זרעו של הצדיק שלם כאביו, ואינו מבקש לחם גם אם הוא גווע ברעב, אלא מבקש רק את רצונו של הקב"ה, ואם רצונו שיגווע ברעב - ניחא לו בכך! כאשר רבי עקיבא הובל אל מותו סרוק במסרקות של ברזל, היה עסוק בקבלת עול מלכות שמים, מתוך שמחה על שהגיע לקיים "בכל נפשך" כראוי. כאשר רבי חנינא בן תרדיון, גם הוא מעשרת הרוגי מלכות, עמד עולה בלהבות כשספר התורה כרוך סביב גופו, סירב להאיץ את מותו על מנת לקצר את סבלו, באומרו שמי שלוקח את נשמתו ייקח אותה בזמן שייקח. כאשר המלאכים בשמים שאלו: זו תורה וזו שכרה? הסביר להם הקב"ה שחשבונותיו מורכבים ומגיעים עד קודם לבריאת העולם, ואין אפשרות להבין את המהלך כאשר רואים רק חלק ממנו, רק תמונה בודדת. לרבי חנינא עצמו - לא היתה שאלה על כך, והיה שלם לחלוטין עם רצון בוראו. ולוואי שנזכה להעמיק את המבט עד שנהיה שלמים לחלוטין עם רצון הבורא, גם בלי להבינו כלל.
 
=/

אני פשוט לא מצליחה להבין אני קוראת וקוראת וקשה לימאוד מאודלקבל את זה והדרך של התורה נראית יל הכי נכונה אני מאוד רוצה ללכת בדרכה אבל לא סתם,אני רוצה להבין באמת מה טיב הדברים ואני פשוט לא מבינה
 

אופירA

New member
מנהל
הקושי לקבל נובע מסיבות שונות

להבין - את צריכה להבין שאינך יכולה. אבל קשה לך להסכים עם זה שאינך יכולה להבין, כי אינך שלמה עם הידיעה שהקב"ה עושה את הדברים הנוראים הללו לטובה. הקושי שלך/שלנו לקבל שהכל לטובה נובע מכמה סיבות: 1. חוסר היכרות מספקת עם רוחב התבונה האלוקית בבריאה ובתכלית העולם. 2. חוסר היכרות מספקת עם משמעות בריאת העולם ותכליתו. 3. חוסר הבנה בתפקידו של האדם בעולם וביחסו אל בורא העולם. 4. כאב אישי שמפריע להבין את הדברים מנקודת ההשקפה הנכונה שלהם. הדרך לפתור מניעות אלו היא תהליך, ולכן אורכת זמן, ויש לפרקה לפרטים. מצד אחד צריך להמשיך ללמוד השקפה יהודית. מצד שני צריך לזהות את השאלות הפנימיות ולשאול אותן אחת לאחת, להתעקש ולברר, ועם הזמן תתבהר תמונה יותר ברורה ע"י שיצטרפו כל הפרטים של התשובות שניתנו על כל שאלה, ותיבנה היכולת לקבל שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, ואז יש מנוחת הנפש להבין בשלווה שאי אפשר להבין את מהלכיו. לפעמים, כשהשאלה מאוד מחוברת לכאב פנימי, התשובה לא תספק בגלל המחסום של הכאב. אבל צריך לשמוע את התשובה, ולחכות זמן מסויים, ובינתיים להמשיך ללמוד. ברגע שהכאב מתפוגג קצת - פתאום התשובה שחיכתה לא ברורה, צפה במלוא בהירותה בהכרה, ונהיית מובנת ומספקת. את מוזמנת לשאול את כל השאלות לפרטיהן בפורומים המתאימים (נראה לי - "חוזרים בתשובה תמיכה"), וכן במסר אישי.
 

בובה 141

New member
אמרת נכון. אבל..

את טועה בזה שאת אומרת שהוא לא עוזר לנו, הוא עוזר לנו ובגדול כל פעם שהוא מקים אותך מחדש ומחייה אותך יום יום ואת בריאה ברוך ה', זה כבר עזרה הכי גדולה שיכולה להיות. תחשבי שיש כאלה שסובלים מכל מיני מחלות, עומדים למות לא עלינו , ויש הרבה דברים שלא נבין בחיים אף אחד לא יודע מדוע אלוקים עושה את מה שהוא עושה. את התשובה הזאת? לא תמצאי לעולם ככה אני חושבת. ובזה שהוא בוחן אותך את צודקת לגמרי , הרבה פעמים הוא בוחן כל אדם ואדם. ותינסי להיזכר בכל מיני דברים שקרו לך בחיים הללו, והקב"ה עזר לך וכן היה לצידך. רויטל.. :)
 
תשובה קצרה לשאלה גדולה ...

רבי יהודה הלוי כותב ב"כוזרי" משפט חכם : "לו ידעתיו - הייתיו". פירוש, לא ידעתי את הקב"ה במלואו, הבנתי אותו לאשורו בכל דרכיו ומעשיו, וכו' וכו' - אז הייתי "הקדוש ברוך הוא" בעצמו. מה שאומר שא"א להבין את כל דרכיו. אנחנו נותנים לעצמינו תשובות בשביל להשקיט את עצמינו, אבל א"א לדעת את דרכיו. אנחנו רואים תמונה חלקית מאד, רק מערכה אחת ממערכות החיים, ואנו מצפים לפי מערכה אחת, לדעת ולהבין את הכל. המקום שנשאר לנו לא מובן ולא ברור, הוא המקום בו מתחילה האמונה בקב"ה, ש"כל דרכיו משפט " . אני לא יכול לומר על דבר ברור שאני מאמין בו. א"א לומר "אני מאמין שזה שולחן". לא צריך להאמין, מסתכלים ורואים. רק בדבר שלא ברור לי עד תומו - אפשר להאמין.
 
"כי לא מחשבותי מחשבותיכם

ולא דרככם דרכי" כך זועק הנביא אז נכון שיש רצון טוב לברר סיבות וזה לא מתיישב טוב אבל בכל זאת מי אנחנו שלא נאמין שהכל קרה רק לטובה ואם לא לטובה אז לפחות הגיע לעם היהודי.
 

אופירA

New member
מנהל
רצון שהוא חובה

הרצון הוא לא רק להבין מתוך סקרנות היסטורית מה פה קרה פה. למה קרה להם מה שקרה (להם, ולא לי...). הרצון הוא להבין לעומק את חובתו של האדם בעולמו כלפי הקב"ה לאור התמונה הלא ברורה שמתהווה כאשר שואלים את שאלת השואה. לברר לפרטיה את חובת האמונה של היהודי, שהרי בדור משיח הניסיון הוא ניסיון האמונה, וחובתו של היהודי להבינה כראוי, כדי לצלוח את חבליו. למדתי הרבה את עדויות ניצולי השואה המאמינים, עדויות היסטוריות, חווייתיות ובנושאי הלכה. והתקבלו אצלי תובנות רחבות הרבה יותר על חובתו של היהודי כלפי בוראו, על תפקידו, על רצונו של הקב"ה מבניו ועל תכלית הייסורים והסבל בעולם.
 
למעלה