../images/Emo58.gifללידה
אז ככה, בגדול לא אומרים לך בפירוש אם הוא באמת שון או לא, וזה נתון לפרשנות. כשראיתי את הסרט פעם ראשונה, יצאתי ופשוט הנחתי שמה שאמרו זה נכון- הוא קרא את המכתבים, לא היה לו קשר לשון ההוא, סתם החליטו לעשות עריכה מקבילה בין המוות והלידה בכתוביות בהתחלה... ואז חשבתי "רגע, אבל איך הוא ידע אז איפה בדיוק שון מת?! הרי הוא לא כתב את זה במכתבים" ו"איך הוא זיהה את אותה אישה, הרי לא הגיוני שהוא סרק תמונות ושם במכתבים..". אני זוכרת איך התעצבנתי על החורים בעלילה האלה.למזלי, בדיוק כשחזרתי הביתה מהסרט ראיתי 2 דברים: הראשון היה
דיון של ליאת ולירון, שראו את הסרט ימים ספורים לפניי, וביחד הצליחו להבין אותו יותר טוב. הדבר השני היה הודעה מלירון שהיא זכתה בזוג כרטיסים לסרט לעוד יומיים, והציעה לי ללכת איתה. ככה שלאט לאט הבנתי את הסרט יותר טוב ככל שדיברתי וקראתי עליו, ואז בצפייה שנייה בכלל שמתי לב לפרטים. המסקנה שלי? הוא אכן היה גלגול נשמות של שון המת. זה שהוא מצא את המכתבים, זה כנראה מן כוח גורל כזה, או שזה היה הטריגר שגרם לו לכל תחושות הדה ז'ה וו (הרי אין לך מושג מתי תחווה את זה, עד שאתה שומע את המשפט שאתה כבר בטוח ששמעת פעם...). כשהכל התחיל להסתבך יותר, הוא נבהל. הוא הבין חלק מההשלכות של כל הסיפור (לא הכל- אחרת הוא לא היה אומר שאף אחד לא נפגע בזמן שהיא עוברת התמוטטות ביום החתונה ליד הים), ואז היה לו קל לברוח לנקודת מוצא של "בסך הכל מצאתי את המכתבים", ולא לחשוב מעבר על איך הוא ידע איפה הוא מת וכאלה.. ואנה לדעתי, גם כשהיא שמעה על המכתבים, יכול מאוד להיות שהיא לא האמינה. וגם אם באותה שניה היא האמינה, היא הבינה אח"כ גם את אותן חורים. אבל בו בזמן היא גם הבינה שמולה פשוט עומד ילד בן עשר. ילד שלא מסנה אם הוא גלגול של בעלה האהוב או לא- הוא ילד. כל המצב הזה היה מטורף לגמרי, והיא לא באמת יכולה עכשיו לחכות עד שהוא יהיה בגיר ולברוח מהכל. זה לא עובד ככה והחיים חייבים להמשך ולא להיות על הולד במשך כל הזמן.. זאת אבל הפרשנות שלי, איך שאני הבנתי את הסרט. יכול להיות שזה לא נכון ויכול להיות שהכוונה הייתה שונה.
