האזרח דרור
New member
בקשר למיתוסים
בדיוק קרתי פרק מספר משנת 1985 שנקרא ה"מיתוס של הסחר החופשי" המחבר מראה כיצד כולם כבכיול תומכים בסחר חופשי, אבל כיצד מדינות המערב - ארה"ב ואירופה , מבצעות פרוטקציוניזם. הפרק שקראתי דן בשוק הפלדה העולמי, בשנות ה 70 , לאור תחזיות "מדעיות" של כלכלנים על המשך השגשוג לאחר המשבר של 1973, פותחה יכולת הייצור של פלדה באירופה ובמדינות העולם השלישי. כמה השפעות: 1. כשל שוק של השפעה חיצונית, מדינות רבות (כמו ברזיל או הודו) לקחו הלוואת כדי לפתח את מפעלי הפלדה, היות והתחזיות היו אופטמימות כולם שמחו לתת להן הלוואות כאלו - בנקים פרטיים , ספקים וכו' הנקודה היא שבהעדר התאוששות , ועם זה שכולם הגדילו את יכולת הייצור שלהם, נפלו מחירי הפלדה, והמדינות (כמו ברזיל) לא יכלו להחזיר החובות, כך שנלאצו למכור גם כמשחירים ירדו, רק כדי שהחוב לא יגדל. 2. פרוטקציוניזם - מדינות אירופה ניסו להגביל הייצור על ידי מכסות ייצור לכל מדינה בשוק האירופאי המשותף. מה שעבד בצורה חלקית מאוד. ארה"ב מצדה נקטה טריק אחר - כדי לא להגיד שהיא מסבסדת מוצרים או מקיימות מדיניות של חסימת סחר, היא עשתה מערכים של הסכמים דו צדדים עם מדינות וגופים שרצו לייצא לארה"ב. ארה"ב איימה שהיא תתבע אותם על מדיניות היצף ותמנע גישה לשוק שלה, לאחר זה, היצואנים הסכימו למכור רק מעל מחיר מסויים או שהם ירדו בכלל מהנושא. למרות יעילות נמוכה וציוד מיושן של תעשיית הפלדה האמירקנית (מחירים מעל 30 אחוזים מבמוקמות אחרים בעולם), ולמרות עודף כושר ייצור עולמי, גדל היבוא משנות ה70 לשנות ה80 רק מ 13 אחוז מהשוק האמירקני , ל 17 אחוזים מהשוק האמירקני. ככה עושים פרוטקציונים, וגם מטיפים לסחר חופשי ולליברליזציה לאחרים. הכותב גם תוקף את הנטיה של כלכלנים להתסכל על הנתונים שקל להם למדוד, ולייחס את כל החשיבות להם. לדגומא, לטעון שלאחר מלחמת העולם השניה המערב הקטין את המחסומים לסחר, היות ומכסות ומכסים בוטלו, אבל להתעלם מזה שבענפים רבים מחסומי הסחר נשארו או חוזקו - על ידי מחירי מינימום, סבסוד, מחקר ציבורי, קרנות לאשראי ביטוח, ועוד כלים אחרים. רלבנטיות להיום - לדוגמא הסבדסוד של חקלאים באירופה וארה"ב , (בעיקר לגדולים - 10 אאחוזים של המשקים הגדולים מקבלים 90 אחוז מהסבסוד - על פי נתוני וולד ווטש) - גורמת להתקרששות חקלאים בדרום חקלאים ממקסיקו לדומגא, שבאופן מסורתי מייצרים תירס, אינם יכולים להתחרות בסבסוד האמירקני לתירס, ויש מעבר של חקלאים לייצור מריחואנה.
בדיוק קרתי פרק מספר משנת 1985 שנקרא ה"מיתוס של הסחר החופשי" המחבר מראה כיצד כולם כבכיול תומכים בסחר חופשי, אבל כיצד מדינות המערב - ארה"ב ואירופה , מבצעות פרוטקציוניזם. הפרק שקראתי דן בשוק הפלדה העולמי, בשנות ה 70 , לאור תחזיות "מדעיות" של כלכלנים על המשך השגשוג לאחר המשבר של 1973, פותחה יכולת הייצור של פלדה באירופה ובמדינות העולם השלישי. כמה השפעות: 1. כשל שוק של השפעה חיצונית, מדינות רבות (כמו ברזיל או הודו) לקחו הלוואת כדי לפתח את מפעלי הפלדה, היות והתחזיות היו אופטמימות כולם שמחו לתת להן הלוואות כאלו - בנקים פרטיים , ספקים וכו' הנקודה היא שבהעדר התאוששות , ועם זה שכולם הגדילו את יכולת הייצור שלהם, נפלו מחירי הפלדה, והמדינות (כמו ברזיל) לא יכלו להחזיר החובות, כך שנלאצו למכור גם כמשחירים ירדו, רק כדי שהחוב לא יגדל. 2. פרוטקציוניזם - מדינות אירופה ניסו להגביל הייצור על ידי מכסות ייצור לכל מדינה בשוק האירופאי המשותף. מה שעבד בצורה חלקית מאוד. ארה"ב מצדה נקטה טריק אחר - כדי לא להגיד שהיא מסבסדת מוצרים או מקיימות מדיניות של חסימת סחר, היא עשתה מערכים של הסכמים דו צדדים עם מדינות וגופים שרצו לייצא לארה"ב. ארה"ב איימה שהיא תתבע אותם על מדיניות היצף ותמנע גישה לשוק שלה, לאחר זה, היצואנים הסכימו למכור רק מעל מחיר מסויים או שהם ירדו בכלל מהנושא. למרות יעילות נמוכה וציוד מיושן של תעשיית הפלדה האמירקנית (מחירים מעל 30 אחוזים מבמוקמות אחרים בעולם), ולמרות עודף כושר ייצור עולמי, גדל היבוא משנות ה70 לשנות ה80 רק מ 13 אחוז מהשוק האמירקני , ל 17 אחוזים מהשוק האמירקני. ככה עושים פרוטקציונים, וגם מטיפים לסחר חופשי ולליברליזציה לאחרים. הכותב גם תוקף את הנטיה של כלכלנים להתסכל על הנתונים שקל להם למדוד, ולייחס את כל החשיבות להם. לדגומא, לטעון שלאחר מלחמת העולם השניה המערב הקטין את המחסומים לסחר, היות ומכסות ומכסים בוטלו, אבל להתעלם מזה שבענפים רבים מחסומי הסחר נשארו או חוזקו - על ידי מחירי מינימום, סבסוד, מחקר ציבורי, קרנות לאשראי ביטוח, ועוד כלים אחרים. רלבנטיות להיום - לדוגמא הסבדסוד של חקלאים באירופה וארה"ב , (בעיקר לגדולים - 10 אאחוזים של המשקים הגדולים מקבלים 90 אחוז מהסבסוד - על פי נתוני וולד ווטש) - גורמת להתקרששות חקלאים בדרום חקלאים ממקסיקו לדומגא, שבאופן מסורתי מייצרים תירס, אינם יכולים להתחרות בסבסוד האמירקני לתירס, ויש מעבר של חקלאים לייצור מריחואנה.
