בקשר לבני הזוג.

[S u n n y 1]

בטח, זה הטריק

 

[אושה המתוק]

גברים

מעניין מאוד שאת מעלה את הנושא, גם יחסי עם הגברים היו בעייתים, לאחר מותה של אימא שלי הרגשתי יתמות והרגשתי שאין מי שישגיח על יותר ואני יכולה לעשות מה שאני רוצה, במילא אין מי שידאג לי. למרות היותי נשואה, הורדתי מחיצות ולא "ראיתי" את בעלי יותר ובגדתי בו על ימין ועל שמאל ממש ללא הפסקה, עד שהגעתי למסקנה שעדיף להתגרש אי אפשר לחיות כך יותר, והגיע הזמן לעבוד על החיים שלי ולשקם אותם. זו היתה תקופה שחורה, אבל החלטתי שאם יהיה לי בן זוג חדש, לעולם לא אבגוד בו. לגבי הגברים, הם לא מבינים כלום מהחיים שלהם, לדוגמא בן זוגי איבד את אבא שלו בגיל תשע וחשבתי שאולי הוא יבין אותי אך נהפוך הוא היותו יתום בגיל כל כך צעיר, גרם לו לומר לי "מה את רוצה גם אני יתום כמוך, את לא מיוחדת", הוא בכלל לא אמפתי.

 

[tdr1]

אופס...

נראה לי שהבנת אותי לא נכון.... קודם כל אני גדלתי עם אבא נהדר ואנחנו חברים טובים. בן הזוג שלי הוא אדם טוב ומקסים ויש לנו זוגיות טובה. אבל... כמה שהם אמפתיים אלי הם לא יכולים להוות תחליף למה שאמורה לתת אמא... וזה ימשיך להיות לי חסר. אני ממש מצטערת לשמוע על החוויות הלא נעימות שעברת. אני לא מסכימה איתך שרק אמא יכולה לדאוג לך וכל השאר לא. הכי חשוב זה שאת בראש ובראשונה תדעי לדאוג לעצמך. לא כל הגברים הם כאלה... אולי פשוט נתקלת בלא-נכונים...? מה דעתך?

 

[אושה המתוק]

תודה

אולי באמת נתקלתי בגברים הלא נכונים, וזה נכון שאי אפשר להכליל ואסור לשפוט, אבל החיים חזקים נורא ואנחנו נופלים לכל מני דברים כאלה ואחרים אבדתי את אמא שלי בגיל שמונה עשרה שבועיים אחרי שסמתי תיכון, הייתי נוא מפונקת וכל עולמי חרב עלי, נאלצתי לטפל בעצמי ובאחים שלי כי אבא היה עדין בבית חולים בחיפה, אנו גרנו בבארשבע, אבא נפצע בתאונה בה אמא נהרגה תודה

 

[Storm131]

אושה המתוק

את חושבת שדרך הבגידות האלה בעצם חיפשת את הבלתי מושג?את האהבה הטוטאלית שבעצם אף בן זוג לא יכול להעניק?

 

[אושה המתוק]

תשובה

לסטורם דרך הגברים חיפשתי את האהבה הכי גדולה בחיים שאבדתי את האהבה של אמא שלי. אושה

 

[אושה המתוק]

הי

דרך הבגידות חפשתי את האהבה אבודה של אמא שלי רק היום אני יודעת שטעיתי בגדול אושה

 

[איחוד האחת]

לאושה המתוק

אל תייסרי עצמך על טעות כזו או אחרת, מטעויות לומדים. ואם הסקת מסקנות ולמדת משהו מכך הרי שהרווחת.

 

[סְקָאלִי]

גם אני תהיתי

לגבי הקשר בין המוות והבגידות. לא באופן שיפוטי. פשוט מעניין אותי הדרך שבה ראית בזה פיצוי. לגבי גברים ואובדן - אני לא חושבת שאפשר לעשות כזו הכללה. אני מצטערת לשמוע שנתקלת ביחס לא אמפטי מצד בן זוגך לשעבר. יחד עם זאת, גם לטובת קשרייך העתידיים, אני חושבת שכדאי להבין שזה היה הוא, וזה לא משהו שמיצג את כל המין הגברי. גברים יכולים לסבול מאוד מאובדן, כמו נשים, וגברים יכולים להיות גם אמפטיים [למרות שבד"כ בזה הנשים מצטיינות יותר]- נראה לי שזה יותר תלוי אופי מאשר תלוי מין.

 

[איחוד האחת]

היי לך

רוצה להציע לך שלא לשפוט את כל הגברים לפי הניסיון הכואב שהיה לך - עם בן זוגך לשעבר - את יכולה להתייחס לזאת כאל התנסות ממנה למדת מה את לא רוצה בקשר...בחני כל אדם באשר הוא. ככלל לא כדאי לעשות הכללות, כי הרי לא כולם מתנהגים או חושבים כמו האחר והרי גם אצל נשים זה כך... (גם אם אנחנו רוצות להאמין שלא כך הוא ושאנחנו שונות....) אז כן...כולנו מיוחדים, לכל אחד הייחוד שלו... מקווה עבורך שתתקלי גם בצד אחר של גבר ותצליחי למצוא את האחד עבורך, זה שיהיה שם עבורך כשתזדקקי לו....והאמיני לי ישנם רבים כאלו. שיהיה לך יום נפלא

 

[אושה המתוק]

תודה

טוב צריך להסתכל על הצד היפה של החיים יש לי שני ילדים מדהימים כלה מקסימה ובסך הכל חיים יפים פחות או יותר, אבל למה אמא הייתה צריכה למות בתאונת דרכים, טוב אלה הם החיים לצערי האמא הזו שמתה שלי נתנה לי 18 שנים נפלאות ואוהבות ביותר, על זה אני מודה לה אושה

 

[gitta]

שלום לך אושה המתוק../images/Emo42.gif

אין רע בלי טוב וגם החיים הכי רעים מביאים איתם משהו טוב בשבילנו. כל כך הצטערתי לעקוב אחרי הודעותייך הכאובות, המוכיחות שאת עדיין נמצאת בשלב האבל הראשוני, כמו אותה אושה צעירה של אז. זאת הבעייה של כולנו, החיים בהווה עם הפצעים של העבר, אפילו אם זה עבר די רחוק. ממש טוב שאת מאווררת פה את הרגשות שלך, כי נראה לי שטרם עשית זאת בשום מקום, עד היום. עכשיו את כבר או טו טו סבתא, לכן הגיע הזמן לצאת מהאזור האפלולי והמדכא של העבר, אל האור הבוהק של העתיד. אני מאחלת לך שתמצאי את דרכך החוצה מהמקום החשוך ההוא, ותבני לעצמך ולמשפחתך חיים יותר מאושרים. מחבקת אותך

, גיטה.

 

[אושה המתוק]

תודה

גיטה שמחתי לקבל ולקרוא את דבריך, שעדדו אותי מאוד, לא משמנה כמה פעמים ספרתי את סיפור חיי עדיין הפצע כפי הנראה מסרב להגליד, תודה רבה לכל המעודדות זה מחמם את הלב אושה

 

[2hila2]

מצטרפת בהסכמה ובהבנה להרבה

מהדברים שנאמרו כאן. אכן אנחנו הופכות למלאות ציפיות מהסביבה שתמלא עבורינו חוסר כלשהו. בסופו של דבר כשמתמסדים אז הכל מתנקז אל בן הזוג. אין סיכוי שהוא יוכל לעמוד במשימתו לגמרי בהצלחה. מה שחשוב הוא , שבן הזוג הנבחר יהיה מסוגל לדבר ולהקשיב. אז בשיחות פתוחות אפשר למלא חללים, מהם לשאוב אנרגיה ולהמשיך- עד הפעם הבאה. אהבה זוגית לעולם אינה אהבת אם, והיא גם לא צריכה להיות כזו, אחרת לאן הגענו... חשוב להיות מודע, לנסות לקחת דברים בפרופורציה ולהיות מסוגל לשתף בצורה אמיתית ופתוחה את בן הזוג!

 

[שושן פרא]

מכיוון אחר ../images/Emo141.gif

יצא לי לשוחח עם סקאלי על חוסרים וצרכים ועל האופן שבו התיאוריה של ייעוץ הדדי רואה אותם (אני מורה לייעוץ הדדי), וסקאלי הזמינה אותי להתייחס פה לנושא (כאורח - איני בת, ואמי חיה). ובכן, התיאוריה אינה מתייחסת לכל מי שאמו נפטרה בצעירותו כמי שיש לו בהכרח איזשהו חוסר. לפי התיאוריה, לכל אחד יש צרכים רציונליים (והצורך בקרבה ובאמפתיה הוא מהחשובים שבהם), ואם הצרכים האלה מסופקים לאדם צעיר ע"י האנשים האמונים על הטיפול בו, יש לשער שהוא יגדל להיות אדם שמח חם ואוהב, ויקל עליו לקשור קשרים עם אנשים (וקשרים זוגיים בפרט). האנשים האמונים על הטיפול בו אינם חייבים להיות הוריו הביולוגיים. אבדן אם הוא פגיעה, אבל היא אינה גזר דין. בכלל, התיאוריה של ייעוץ הדדי אינה מכירה פגיעה רגשית שאי אפשר להחלים ממנה. נדמה לי, שאתן קצת שבויות במיתוס האימהות הנוצרי (שהוא גם יסודי מאד לתרבות המערב). כולנו פגשנו נשים עם אם חיה שדפקו מערכות יחסים בשרשרת בגלל חיפוש אובססיבי בבן זוג שיטפל בהן, וגם נשים ללא אם שהקימו מערכת יחסים זוגית שיש בה חום, שיתוף וקרבה.