בקשר לבן

[soika]

בקשר לבן

שלום בני משרת כספורטאי בצבא יום רביעי גייסו חלק מאנשי המילואים ביחידה שלו אבל עדיין לא הקפיצו אותם ומאז הוא ישן בבסיס יום יום אחד ועבד חמישי וחזר שישי והספיד הרבה אימונים ואני רואה שזה משפיע עליו והוא בדיכאון מה התנאים ואיך משפיע מצב כזה עליו כספורטאי מבחינת יציאות שעות בבסיס עבודה וכו.. ומה אפשר לעשות ולמי לפנות בנושא חוץ מאנשים בבסיס שלו ????

 

[3תיתי]

סואיקה, יש עכשיו מלחמה

אנשים מסכנים את חייהם. מדובר במלחמת קיום של המדינה שלנו. נכון, כאם, חשוב הילד הפרטי, אבל אולי אם תסבירי לו שנוכחותו בצבא (אני מניחה ומקווה) חשובה עכשיו, הוא יבין וידע, מהו סדר העדיפות הסביר.

 

[האילתית 2]

מסכימה עם תיתי

תמיד אני משתדלת להבין, במקרה הפרטי שלך קשה לי עם זה. ספורט חשוב מאוד (ולא בציניות), אך בנך צריך להבין כי כרגע רק דבר אחד חשוב החיילים הנילחמים והלחימה,והספורט ימתין. סלחי לי אך איני יכולה אפילו להזדהות.

 

[the gypsy]

יש מ ל ח מ ה

למי לפנות?! למצפון, למשל. אני מבינה שהספורט מאוד חשוב לבן, אבל יש מלחמה ואנשי מילואים, שגם להם חשובים הרבה דברים , עוזבים הכל, כולל משפחות ועבודה (בטוח שהם מפסידים הרבה) ונלחמים. אז עם כל הצער על הפסד אימונים - אין מה לעשות כרגע. מאחלת לבן הרבה הצלחה בתחום ספורט בו הוא עוסק, והלוואי שכבר יגיע היום בו אלה יהיו הדברים שיטרידו אותנו...

 

[paulika]

אולי הוא בדיכאון מהמצב??

נכון שקורה משהו בחייו והוא מפסיד את מה שהוא אוהב, אבל הוא שומע חדשות?? קורא עיתון?? הוא שומע איך כל יום אנשים נהרגים ונפצעים ומאבדים את ביתם?? קשה בדרך כלל להרגיז אותי, אבל כאן בפורום, יש הורים שלא עוצמים עין מחרדה מפחד איום, של דאגה לילד, שנמצא במלחמה ואת שואלת אותנו על אמוני ספורט???????? בימים כתיקונם, הייתי מבינה לגמרי, עכשיו, התעצבנתי!!!!!

 

[טפת]

אוי הקרבי שלי מפסיד חוג מקרמה...

סואיקה! את רצינית??? הא לך תמונת מצב אמיתית מאמא שלא ראתה את בנה חודש ושבוע ושומעת ממנו בקושי רב כי הוא לא פנוי לשיחות. כאמא חד הורית לבן יחידי חתמתי לו שילך לקרבי(זו הייתה בקשתו ממני ומאביו) כיום השריונר הפרטי שלי משרת בתוך לבנון!!! על מה את שחה יקירתי??? על חוג אימוני ספורט??? לא הגזמת? לדעתי איבדת כל פרופורציה בימים טרופים אלה.מילא בימים כתיקונם ,אבל הימים ימיי מלחמה עקובה מדם . שמא ישנת שנת "חוני המעגל"? אנשים נהרגים יום יום, מיטב חיילינו הצעירים בשנים נתנו את דמם לנו החיים!!! סואיקה הצלחת ובגדול להביא אותי לידי כך שאני כותבת לך בסיגנון הזה, בדרך כלל אני שומרת על איפוק ומכבדת עד מאוד את באי הפורום - אך את כפי הניראה תלושה קמעה מהמציאות המרה של החודש האחרון. נ.ב. כאחת שמתגוררת בצפון אני רוצה להזכיר לך שהימים קשים מנשוא , לא קל לעכל את המציאות שמכה בנו ללא רחם. (מאונס אני מתארחת בימים אלה באזור ירושלים הבירה) סואיקה - רדי אלינו . שבת שלום - עם ישראל חי טפת

 

[מאקי]

נסי פה

קצינת פניות הציבור בצה"ל - טל: 03-5691000, פקס: 03-5699400 ו........ יכול להיות שהמצב והסיטואציה שחברים שלו נלחמים והוא לא גם משפיע.. ויכול להיות שזה חוסר התבגרות ...........או פינוק.. אבל זה לא ממש משנה. יש לך ילד לא מאושר......אז תפני לפניות הציבור בנוסף למפקד שבת שלום בהצלחה ובעיקר שלוות נפש

 

[אוליביה12]

אופציה אחרת

קראתי את הודעתך וגם את התגובות לה. אני מבין שאת חרדה למצבו של בנך והיית רוצה לדעת שהכול בסדר. מצד שני, אנחנו נמצאים כעת במצב חירום שדורש מכולנו לשנות ברמה כזו או אחרת את תנאי החיים שלנו. אני מציע שתקחי את בנך לשיחה ותבררי בדיוק כיצד הוא מרגיש. את אומרת שאת רואה שהוא בדיכאון - כיצד? האם הוא בוכה, מסתגר? האם הוא מבין שמדובר במצב חירום? יתכן ששיחה כזו תרגיע אותך ואותו אשמח לשמוע כיצד דברים התפתחו המון בהצלחה ד"ר גיל צוקרמן פסיכולוג במרכז הרפואי איכילוב

 

[מאקי]

וואלה יופי..

ברוך הבא ד"ר.... אני מאושרת שהקוראים הסמויים יוצאים וכותבים... אבל תסלח לי.. אם אבטא בזה משהו ... אנא קרא אותי מספר פעמים... ובטון רגוע...זה פורום להוריםלחיילים והנלווים... אם אתה כותב כאיש מקצוע שלך לה מסר... אני לפתע חשתי חשופה... כן אני לא ממש חדשה בנט ואני יודעת שיש המון שקוראים פה ושם.. אבל אם אתה כותב כאבא לחייל זה יופי וברוך הבא.. ועדת קבלה בימים שתקונם א-בכלל.. אבל אם כאיש מקצוע שבא לייעץ.. אולי כדאי קודם לפנות למנהלי הפורום ולשאול אם זה ראוי רצוי ומצוי? וואלה אגרוף בבטן.. .. מין אי נוחות... ואינני היחידה... גם אתה אינך היחיד.. ראיתי עוד.. ויש פה לפחותץ אחת שהינה פסיכולוגית בעבודתה... והיא לא מייעצת לנו בפורום.. אז קרא אותי רגוע... ולא אין לי סיבה להרגע.. אני רגועה.. אני מביאה עמדה...דר גיל צוקרמן... שלך אמאשלחייל.. שמודה לאושינקו שפתח את הפורום למעננו.... ולסמדר ובכלל

 

[paulika]

לא מבינה בדיוק את הכוונה של הד"ר

אולי זו דרך לפרסם את עצמו, כי מסר יותר מדי מידע (שמו מקום עבודתו וכדומה). זו תקופה שהרבה אנשים זקוקים לעזרה במיוחד הורים לחילים, אז הנה פרסום חינם. מסכימה עם מאקי, שאם מישהו רוצה לעזור, שיפנה במסר. ובקשר לבן המדוכא. הרבה פעמים אנחנו אומרים מדוכא, כשהאדם עצוב, מצוברח וכו. לא צריך לקפוץ מיד למסקנות קליניות ואם כן, אז הפניה צריכה להיות לקב"ן (למרות שנראה לי מוזר מאד, שבחור יכנס לדיכאון קליני, כי אינו יכול להתאמן, בזמן מלחמה, מוזר מאד...)

 

[oshiko]

ייעוץ של אנשי מקצוע מתקבל בברכה

אין בעיה עקרונית. יש עוד אנשי מקצוע שהשתתפו ומלווים אותנו מידי פעם בתחום המשפטי והפסיכולוגי. הייתי שמח לפתוח שירשור נפרד בהסכמתך עבור ההורים הרבים שבניהם בחזית עכשיו. הם זקוקים לעידוד וייעוץ בדרכי התמודדות עם המצב.

 

[מאקי]

אני חושבת שהנל הפגין חוסר

רגישות ברמה כזאת של חוסר טאקט שמסופקני אם זו הרגל הנכונה להכנס ולהתחיל לתת ייעוץ.. אם היה מעוניןן לתת אותו יכל לעשות זאת. והצעתי לו לפנות אליכם ולבקש להכנס כמומחה יועץ.. ולגברת לשלוח מסר... אני חושבת שאינני הרגישה היחידה שצרמה לה.. גישתו

 

[האילתית 2]

מעניין שלא הצעת עזרתך להורים כמוני

שבניהם נמצאים עמוק בלבנון. קצת יותר חשוב בימים אלו, לא ? נכון,לא פניתי אלייך. לשמחתי אנחנו כאן הורים שיחד מצליחים לשרוד ,לתמוך זה בזה ,לנשוך שפתיים ולהמשיך. או שמה את בוחרת את "מטופלייך" לפי "מצוקתם" ?

 

[כחלחל]

בקשת הבהרה

מה זה "משרת כספורטאי בצבא"? התפקיד הצבאי שלו זה שחיין, כדורגלן או משהו כזה? או שהוא מד"ס או מדריך כושר? או שהוא מה שקוראים "ספורטאי מצטיין" שמקבל שירות קל"ב וקק"ל כדי שיוכל לשחק בקבוצה או להתאמן? [קק"ל = קלי קלות]

כחלחל

 

[אמשל מילואימניק טחון]

שאני אמות. ספורטאי מצטיין???

והוא בדיכאון כי הוא לא מתאמן? וואללה??? רק סובבתי את הגב ולקחתי קצת חופש מהנט לכמה שעות של מציאות לא וירטואלית. קצת משפחה, קצת קלבת שבת, חברה טובה, צחוקים - אתם יודעים - מה שקראנו פעם סתם לחיות - ותראו איזו מצוקה נוראית מצאתי כאן. ואיזה מזל שיש גם ד"ר מאיכילוב שמתנדב לעזור. אחלה...אחלה...

 

[סמדר בנ]

שלום סויקה

הודעתך הקפיצה גם אותי וקראתי אותה פעמיים כדי להיות בטוחה שאני מבינה נכון. אני חושבת שמה שאת כרגע צריכה לעשות זה לשוחח הרבה עם הבן שלך ולחבר אותו בדחיפות למציאות. המצב כרגע, כפי שבודאי את יודעת, אינו רגיל בלשון המעטה ובודאי שאי אפשר להסתכל על תנאי שירותו בצורה כזו. כמו שהמצב משפיע על תושבי הצפון שעקורים מבתיהם, כמו שהוא משפיע על החיילים שנלחמים ובודאי שלא יוצאים הביתה, על הוריהם שיוצאים מדעתם מדאגה, כך הוא משפיע על בנך שתנאי שירותו משתנים כרגע. זו מלחמה ובנך חייב להבין שעניניו האישיים הם משניים. מצד שני, אם הוא באמת בדיכאון כמו שאמרת בודאי שעליך לטפל בזה - אולי באמת בפנייה לאנשי מקצוע. בקשר לפסיכולוג מאיכילוב, אין פסול שאנשים נכנסים ותורמים מכישוריהם. כולכם יודעים שזה פורום פתוח ויש הרבה גולשים סמויים, וכל אחד רשאי להיכנס ולהביע דעתו, כל עוד זה אינו מנוגד לתקנון שלנו ומכבד את הגולשים שכאן. אין סיבה להרגיש חשוף יותר דוקא כשפסיכולוג מגיב, אולי הוא הגיב דווקא כי ראה שכולם (פרט למאקי) מגיבים באנטי להודעה והוא חשב שיש צורך גם באמפתיה?

 

[דר קיינס]

ממליץ - פנייה למרפאה וגורמי ברה"נ

ולו מן הטעם שיש לילד בעייה קשה בתפישת המציאות.... מציע לו לא לפנות למפקדיו בעניין שכן זה עלול להעלות למישהו את הרעיון לבטל לו בכלל את מעמדו כ"ספורטאי מצטיין".

 

[דר קיינס]

*ברה"נ= בריאות הנפש

 

[3תיתי]

ואני עוד חששתי שתגובתי

תוקפנית וחסרת אמפתיה. בחיי שהחזקתי את עצמי בשיניים. נשבעת שישר חשבתי על בנו של עציון משום מה.

 

[האילתית 2]

תיתי

שום תגובה לא יכולה הייתה להיות חריפה מספיק. כשאני חושבת על בני האחד שבעומק לבנון והבן השני בלי סוף מחלץ פצועים לרמב"ם, והחרדות לא עוזבות אותי, מה צריכה להיות התגובה שיש מישהו שמנותק מהמציאות והאם מגוננת עליו.