בבקשה:
כשזה התחיל לא היה לי דבר לומר ואבדתי בתוך הריק שבתוכי הייתי מבולבל והנחתי לכל זה לצאת החוצה כדי לגלות שאיני האדם היחיד עם הדברים הללו בראש בתוכי אבל הריקנות הזו שהמילים חשפו זה הדבר היחיד שעוד נותר לי להרגיש שום דבר להפסיד פשוט תקוע, חלול ובודד והאשמה היא שלי, האשמה היא שלי (פזמון) אני רוצה להחלים אני רוצה להרגיש שמה שחשבתי מעולם לא היה אמיתי אני רוצה להרפות מהכאב ששמרתי זמן רב למחוק את כל הכאב, עד שהוא נעלם אני רוצה להחלים אני רוצה להרגיש כאילו שאני קרוב למשהו אמיתי אני רוצה למצוא דבר שרציתי זמן רב מקום אליו אני שייך ולא היה לי דבר לומר אני לא מאמין שלא נפלתי מיד על הפנים הייתי מבולבל הבטתי לכל מקום רק כדי למצוא שזו לא הדרך בה דמיינתי את כל הדברים הללו בראשי אז מה אני? למה יש בי ניגודיות שכזו? כי אני יכול להצדיק את הדרך בה כולם מביטים בי שום דבר להפסיד שום דבר להרויח, חלול ובודד והאשמה היא שלי, האשמה היא שלי "(פזמון)" אני לעולם לא אדע את עצמי, עד שאעשה זאת לבד אני לעולם לא ארגיש שום דבר אחר, עד שפצעיי יחלימו ואני לעולם לא אהיה שום דבר עד אשר אפרוץ החוצה מעצמי אני אפרוץ החוצה אמצע את עצמי היום "(פזמון)" <><><><> בשביל מה אתה צריך את זה?
