בסוף כתבתי לבד.
חשבתי והמילים זרמו לי. סופסוף בכיתי. פרקתי הכל. כתבתי ישירות מן הראש והדמעות שהיו נצורות בלבי תקופה ארוכה מדי. פרקתי הכל. לא ערכתי ולא עצרתי. פשוט כתבתי. ואני אקריא את זה ביום רביעי על קברו של אבי היקר. ברשותכם אני רוצה לשתף אתכם במה שכתבתי - מאז שהלכת אבא אני מוצאת את עצמי מייחלת ומבקשת. מבקשת ולו לפרק זמן קצר שיהיה ברשותי מס´ טלפון אחד יחיד ומיוחד. את מס´ הטלפון לגן עדן. גן עדן... המקום שבו אתה נמצא מזה שנה אבא. למרות שלא היית דתי עפ"י המקובל אני יודעת שאתה בגן עדן עכשיו. אתה היית בן אדם מאמין. מאמין גדול – מאמין באדם שמולך. נהגת בכל אדם כשווה בין שווים. לכל אדם ולא משנה מה מעמדו דיברת בגובה העיניים ונתת לו את אותו היחס. בכל אדם נהגת בכבוד ובנימוס מירבי. ולו בשל כך בלבד אתה בגן עדן כעת. וכפי שאהבו ואהדו אותך כאן בעולם החיים אני בטוחה שגם שם בגן עדן אתה בעל מעמד מיוחד בין שאר המלאכים. כי אתה אבא - איש מיוחד. ואני רק רוצה להתקשר אלייך אבא לשמוע שוב את הקול שלך המחייך אלי מבעד לשפופרת אומר לי "הכל 11 חמודה". לשמוע אותך אבא ולו רק עוד פעם אחת כדי לדעת שטוב לך. שלא קשה לך ולא רע לך ולא כואב לך. בעיקר לדעת שלא כואב לך. כי אני מתגעגעת אלייך אבא. ואני רוצה להגיד לך את זה אבא. להגיד לך שאני מתגעגעת אלייך עד כאב. לספר לך שלפני שנה נפער לי חור שחור בלב. חור שאינו מצטמצם ורק גודל עם הזמן שחולף. כי בכל יום שחולף אני מתגעגעת אלייך יותר וחשה את החסרון שלך בעוצמה גדולה אף יותר. אני מוצאת את עצמי כל כך הרבה פעמים במהלך היום מרימה את השפופרת ומתחילה להקיש את המספרים המוכרים כל כך ופתאום תופסת את עצמי ומבינה כי אתה לא תענה לי מן הצד השני. כי אתה לא שם. אתה אמנם בלבי אבל רק שם. ומהלב אני לא יכולה לשמוע אותך ומהלב אני לא יכולה לשאול אותך איך מכינים לפתן שזיפים ומהלב אני לא יכולה לשאול אותך שאלה בתשבץ שנתקעתי בה ומהלב אני לא יכולה לשאול אותך איך מקלחים תינוקת ומהלב אני לא יכולה לשאול אותך או להתייעץ איתך. אני פשוט לא יכולה. בלב אני יכולה רק לזכור, לנצור ולשנן. לזכור את חיוכך הטוב, את מאור פנייך, את החכמה שלך, את ההומור העצום שהיה בך. לזכור את כל הטוב שקיבלתי ממך ב – 28.5 שנים האחרונות בהן זכיתי להיות הבת שלך. אני יכולה לזכור את הדרך בה חינכת אותי איך לימדת אותי לאהוב אדם באשר הוא איך הנחלת לי את הידיעה שאיש איש באמונתו יחיה איך נתת לי את "ואהבת לרע כמוך" לזכור איך נתת לי אבא את האפשרות ללמוד להיות אדם טוב יותר ובלב שלי אני יכולה לזכור את כל השיחות הארוכות שהיו לנו שיחות שמעטות הבנות שיכולות לנהל שיחה אישית וישירה שכזו עם אביהן. אני זכיתי אבא. זכיתי באבא שכמוך שאיתו יכולתי לשוחח על הכל. על הכל ! יכולתי לקבל ממך מתכון לנקניקיות ותפוחי אדמה ועד לפתירת בעיות אינטימיות שלי. כי כזה אתה אבא. אדם מיוחד ואלוהים יודע אבא כמה שאני מתגעגעת אלייך. כל כך מתגעגעת אלייך. ואני רוצה להגיד לך אבא שאני יודעת שאתה רואה אותנו אני מרגישה אותך צופה בנו, מלווה אותנו ומחייך אלינו מלמעלה. רואה את מעין גדלה ומתפתחת לילדה מקסימה. רואה את רותי שורדת עם ראש מורם למרות כל הקושי העצום שנפל עליה. רואה את יואב ויוסי עובדים מתפתחים ומתקדמים את כולנו ואני בטוחה שאתה גאה בנו. מאוד כי אף פעם לא הטפת לנו לחיים אבל בדרכך המיוחדת ובזכותה לימדת אותנו את הגישה הנכונה והבריאה לחיים ועל כך אני רוצה להגיד לך תודה אבא. אני מרגישה אותך מלווה אותי בחיי היומיום עוזר לי לנווט בין המכשולים לא בקול ולא דרך הטלפון ולא בפגישה אישית אלא מתוכי מהלב שלי ועל כך זכותי ועל כך תודתי. אני אוהבת אותך אבא. . אני מבקשת לסיים בשיר שאמנם ניתן לו בגין הנסיבות נופך פוליטי אך אם תקשיבו היטב למילים תתרגשו כמוני בכל פעם שאני שומעת את השיר – אני הולך לבכות לך תהיה חזק למעלה געגועיי כמו דלתות שנפתחות בלילה לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע ויש לי חברים אבל גם הם כבים אל מול אורך המשגע כשעצובים הולכים לים לכן הים מלוח וזה עצוב כשלהחזיר ציוד אפשר לא געגוע לנצח אחי אזכור אותך תמיד וניפגש בסוף אתה יודע. ויש לי חברים אבל גם הם כבים אל מול אורך המשגע וכמו הגלים אנחנו מתנפצים אל המזח אל החיים
