בקשה נוקבת מצד ילד

[danal011]

בקשה נוקבת מצד ילד

שלום

אבקש עצתכם למצב הבא:

אני נוהגת לסייע לבני בן 10 בש"ב בהם הוא מתקשה כי הוא חסר מוטיבציה ואם לא אסייע לו הוא עלול לוותר.
אתמול היה צריך להדביק תמונה שלו ממקום ששמח להיות בו
אמא: בוא נלך יחד לחפש תמונה
ילד: לכי את ותבחרי מה שבא לך
אמא: אני לא אלך לבד כי אתה יודע באיזה מקום שמחת להיות, בוא יחד
אחרי נסיון נוסף שלו והתנגדות חוזרת מצידי ענה בכעס: אמא עצלני, את לא רוצה לעזור אל תעשי טובות, סתומה, אם את לא עוזרת לי את יכולה ללכת
וכן הלאה...

איך נכון להגיב?

תודה

 

[regvuv1]

כמה דברים שעלו לי בראש כשקראתי

קודם כל, לגבי צורת הדיבור שלו אל אמא שלו - נראה לי שיש כאן בעיה עמוקה הרבה יותר ממה שניתן לפתור בייעוץ סתמי בפורום. נשמע לי ששני ההורים (או אחד, תלוי מה יש) צריכים להתחיל איתו תהליך שבו הוא ילמד התנהגות מכובדת ומכבדת וצורת דיבור נאותה כלפי מבוגרים ממנו. אני לא הייתי מוכנה לספוג כאלה כינויי גנאי מילד שלי, אבל אני מאד קפדנית ושמרנית בעניין הזה - אולי את שונה.
לגבי שיעורי הבית: השאלה הראשונה שצריכה להשאל לטעמי היא - למה אין לו מוטיבציה לעשות אותם? איך אפשר לגרום לו כן לרצות? אולי הוא צריך אתגרים אחרים ממה שבית הספר מציע וכדאי לנסות ללמד אותו דברים נוספים בבית או בחוג, אולי הוא מתקשה במשהו שיש בבית הספר וצריך לתגבר אותו כדי לספק לו תחושת הישג.
השאלה הבאה היא - למה את מרגישה צורך לעשות איתו את השיעורים? האם ניסית מתישהו לתת לו להתמודד עם התוצאות של אי הכנת שיעורים? אולי אם ירגיש מתישהו שזה פוגע בו (כי לא יידע על מה מדברים בכתה או כי המורה תכעס עליו או תעניש אותו וכו') - יבין שכדאי להשקיע.
האם יש משהו אחר שמושך את תשומת הלב שלו בשעות שבהן אמורים לעשות שיעורים? טלוויזיה, חברים, מחשב, זמן אמא... אם כן - כדאי לנטרל את זה.
לגבי ההתבטאויות שלו, אני הייתי לוקחת צעד אחורה ומתחילה לחשוב מה כדאי לעשות בלי קשר לשיעורים. ממליצה לחפש ב"באופן טבעי" את בשמת, לקרוא התכתבויות ישנות שלה, או להתייעץ איתה.גם יונת שרון נותנת עצות נהדרות לטעמי.

 

[l coyote l]

לא מובנת האכסיומה שצריך לכבד "מבוגרים ממנו"

כלומר לילדים אפשר לדבר בצורה מגעילה? מצד מבוגרים או ילדים אחרים?
מה הגיל רלוונטי ומאיפה הנחת היסוד הזו באה?
אולי באמת מכאן הסיבה שהרבה מבוגרים מרשים לעצמם להתנשא על פני ילדים ולדבר בצורה מקטינה ו/או לא מכבדת.

כדאי ורצוי ללמד נימוס באשר הוא, ולכבד כל אחד - בין שמדובר בבן 40, או בת 4 חודשים.

 

[regvuv1]

למה התוקפנות?

לא אמרתי שמותר לדבר אל ילדים בצורה מגעילה - לא מצד מבוגרים ולא מצד ילדים.
כן אמרתי שילד צריך לדבר בצורה מכובדת ומכבדת אל מבוגרים ממנו, ודרך אגב- גם בוגרים צריכים לדבר בצורה מכובדת ומכבדת אל מבוגרים מהם, לפחות לדעתי.למה? כי הם פה בעולם יותר זמן, כי יש להם יותר ניסיון, כי כמה שנתרגל יותר צורת דיבור מנומסת יהיה נעים יותר לחיות פה בעולם, כי כשאני אהיה זקנה אני מקווה שילדים ומבוגרים אחרים יהיו מסוגלים לדבר אליי בצורה מכובדת גם אם מצבי הגופני כבר לא יהיה מדהים...
פה בארה״ב מלמדים את הילדים לקרוא למבוגרים אדון או גברת ולרוב בשם המשפחה - לי כישראלית זה צורם נורא ונראה לי מוגזם, אבל בין לקרוא למבוגר בשמו הפרטי לבין להגיד למבוגר שהוא טמבל יש מרחק גדול מאוד ולדעתי חשוב שילדים ילמדו אותו.
וזה לא אומר שאני מצדיקה אדם מבוגר שמדבר בצורה מגעילה ולא מכבדת אל ילדים, כבוד הוא עניין הדדי.

 

[l coyote l]

נושא שמקפיץ אותי. לא מכוון אלייך אישית. סליחה

על הטונים המשתמעים.
דווקא בשל כל מה שכתבת, אני לא רואה הבדל בין גילאים.
אם המצב הרצוי הוא ללמד נימוס וכבוד לאחרים באשר הם, ואם לקרוא לאחרים בשמות גנאי פסול בכל מקרה, אז איפה נכנס עניין הגיל?
זו לא שאלה, אלא חומר למחשבה.

 

[נפרטיטי3]

אני הייתי שואלת שאלה אחרת

לא איך להתמודד עם המצב שנוצר, אלא איך הייתי מונעת מצב כזה מלכתכילה.
אין לי מושג מה הייתי עושה אם הבן שלי היה מגיב ככה או מדבר ככה. הוא כרגע בן 4.5 כך שיש עוד זמן, ובפעמים היחידות שבהם ניסה לכנות אותי בכינויים שלא לטעמי אמרתי לו שהוא התבלבל, או שלא מדברים ככה לאמא, והיו גם כמה מקרים שבהם הוא קיבל עונש.
אבל זה כבר נעשה ונאמר והגבת כפי שהגבת (לא ציינת איך הגבת). אני חושבת שיש כאן כמה דברים שאפשר להסתכל עליהם:
א. לא כל דבר צריך לעשות ביחד. תמונה? שיחפש לבד. אם הוא רוצה עזרה, חכי שהוא יבקש, לא צריך להציע. יש לי ילד הרבה יותר קטן כאמור, אבל כבר למדתי שאם אני מציעה לו שנאסוף צעוצועים ביחד, הוא מפרש את זה בתור - אמא תאסוף צעצועים. אם אני אומרת לו לאסוף צעצועים, והוא מבקש עזרה, אז התפקיד שלי אחרת לגמרי. אז יוצא שבאמת אוספים ביחד. אבל האחריות שלו ואני רק עוזרת. לא יודעת אם הצלחתי להבהיר את הנקודה.
ב. כמה זה קריטי? לא רוצה לחפש תמונה? אז השאלה היא כמה זה חשוב לך, עוד לפני כמה זה חשוב למורה. אולי זה לא ממש קריטי והמורה מתייחסת לזה כפעולת רשות? אולי רק חצי מהילדים טורחים בכלל להביא תמונה? הרי זה לא שאמר שהוא לא מוכן ללמוד למבחן בהסטוריה. כולה תמונה. נשמעת משימה מעצבנת, במיוחד אם אתה לא מתחבר עמוקות למקצוע הנלמד/למורה.
ג. הומור. להכנס לראש שלו. לראות את זה מהזוית שלו. להיות איתו, לא נגדו.
ד. להגיב (לא כתבת איך הגבת אז אני מקווה שהגבת) על צורת הדיבור שלו אליך. זה לא מקובל.

נשמע לא קל, בהצלחה!!

 

[שונצו]

איך באמת מגיבים להתבטאויות כאלה?

אצלנו בת שש עם יציאות נוראיות-

"אל תדברי איתי" "לא רוצה לשמוע אותך" הן הנפוצות. (כשאני עונה על שאלה ש,רחמנא ליצלן, היא שאלה את אבא ולא אותי).

 

[kita1000]

לזה אבא צריך להגיב בחריפות

ולישר קו
משהו בסגנון
אצלנו בבית לא מדברים באופן שפוגע באחרים וכו.
ולא לענות על השאלה ששאלה.

ילדים בני עשר? לוידת... נגיעה לגשר ונעבור אותו. לא יהיה פשוט