או, סוף סוף שאלה ראויה.
כבר אמרתי בפורום הזה שהפתרון של ישראל אחרת, במתכונתו התוצאתית - בשטח - עדיף בעיניי על הפתרון של שינוי. אני חושב שצריך לעשות שני שינויים. אחד - ביטול לאלתר של כל הפטורים למיניהם, לחרדים ולערבים וכן הלאה. השני - מתן אפשרות להמרת השרות הצבאי בשרות לאומי (כמו שיש היום לבחורות דתיות). ההמרה הזו תהיה חייבת במעבר אצל ועדה מיוחדת, תהיה פתוחה לכל אזרח ישראלי - בין אם הוא חרדי, מסורתי, חילוני, או לא יהודי. בלי אפליה. שוויון מלא. בנוסף, שירות צבאי יתוגמל יותר משירות לאומי - באמצעים חומריים נטו. במידה ושני השינויים האלו "יתפסו" חוקית, אני לא מאמין שרוב החרדים יעדיפו לנקות בתי חולים על פני שירות צבאי. אני חושב שתהיה איזושהי חלוקה ברורה שבה החרדים יעדיפו לעשות שירות לאומי. אבל הבעיה היא קצת יותר עמוקה. הבעיה של החרדים היא לא עם השירות הצבאי בגלל שהוא שירות צבאי, אלא בגלל שהוא שירות בכלל. כלומר, גם הפתרון של ישראל אחרת אינו מקובל עליהם. הם אינם מוכנים לתרום למדינה, לא בשירות צבאי ולא בשירות לאומי. תחשוב על זה לרגע: אם הם היו מוכנים לשרות לאומי, הם היו מעלים את הפתרון הנ"ל בעצמם, שהרי ברור שאף ציבור לא רוצה שיהיה לשאר האזרחים "נשק" כנגדו. נוח להם במצבם הנוכחי, ועל כן הם אינם מנסים להגיע לשום פשרה. המאמץ היחיד שלהם הוא השתמטות משירות צבאי, בלי להציע חלופה. הצידוק: לימוד תורה. עליי זה לא מקובל. מקובלת עליי גישת העילויים; במדינת ישראל, שהיא מדינת היהודים, מן הראוי שתהיה אוכלוסיה מועדפת, בדיוק כמו שכדורגלנים לא ממש משרתים בצבא. אז לא, הפתרון של שינוי לא נראה לי כמו פתרון "מספיק טוב", אבל אם חופרים קצת מתחת לפני השטח רואים שהפתרון של ישראל אחרת אינו שונה כלל, מנקודת ראות חרדית - וזו נקודת הראות החשובה. לך ולי זה לא ממש משנה אם שמעון החרדי יעשה צבא או ינקה בית חולים. אנחנו פשוט רוצים ששמעון החרדי יתרום למדינה, כמו שאנחנו תורמים לה. מכיוון ששני הפתרונות אינם שונים מהותית, צריך לעבור פאזה ולהסתכל צעד אחד קדימה. איך נוהגים עם המגזר החרדי, או ליתר דיוק עם הנהגתו, לאור המסקנה לעיל? אפשר לנסות לדבר איתם ולהגיע לפשרה, ואפשר לפעול דרך חקיקה. ישראל אחרת חושבת שאפשר לנסות לדבר ואפשר להגיע לפשרה. שינוי הבינו שרק בחקיקה תהיה התקדמות. ואם תחשוב על זה עוד קצת, תבין שברגע שהחקיקה תתחיל להתממש, החרדים מעצמם יבואו וירצו להציע פתרונות יצירתיים. הדבר משול לבעל עסק שדפק אותך, ואתה בא וצועק ורוטן ומנסה להתפשר איתו, אבל הוא - מה אכפת לו? הרי אין לך שום כוח נגדו. ואז בעל העסק מקבל מכתב מעו"ד, שבו נכתב שאתה מתכנן לנקוט נגדו צעדים משפטיים. מה בעל העסק יעשה? נכון.... הוא יתקשר אליך ויציע להתפשר. הוא לא צריך את הכאב ראש הזה. ישראל אחרת "צועקת ורוטנת" - או יותר נכון, מנסה לדבר עם הנהגת הציבור החרדי, שבכלל לא מעוניינת להקשיב. שינוי שולחת את המכתב לחרדים. הם יבואו בעצמם.
כבר אמרתי בפורום הזה שהפתרון של ישראל אחרת, במתכונתו התוצאתית - בשטח - עדיף בעיניי על הפתרון של שינוי. אני חושב שצריך לעשות שני שינויים. אחד - ביטול לאלתר של כל הפטורים למיניהם, לחרדים ולערבים וכן הלאה. השני - מתן אפשרות להמרת השרות הצבאי בשרות לאומי (כמו שיש היום לבחורות דתיות). ההמרה הזו תהיה חייבת במעבר אצל ועדה מיוחדת, תהיה פתוחה לכל אזרח ישראלי - בין אם הוא חרדי, מסורתי, חילוני, או לא יהודי. בלי אפליה. שוויון מלא. בנוסף, שירות צבאי יתוגמל יותר משירות לאומי - באמצעים חומריים נטו. במידה ושני השינויים האלו "יתפסו" חוקית, אני לא מאמין שרוב החרדים יעדיפו לנקות בתי חולים על פני שירות צבאי. אני חושב שתהיה איזושהי חלוקה ברורה שבה החרדים יעדיפו לעשות שירות לאומי. אבל הבעיה היא קצת יותר עמוקה. הבעיה של החרדים היא לא עם השירות הצבאי בגלל שהוא שירות צבאי, אלא בגלל שהוא שירות בכלל. כלומר, גם הפתרון של ישראל אחרת אינו מקובל עליהם. הם אינם מוכנים לתרום למדינה, לא בשירות צבאי ולא בשירות לאומי. תחשוב על זה לרגע: אם הם היו מוכנים לשרות לאומי, הם היו מעלים את הפתרון הנ"ל בעצמם, שהרי ברור שאף ציבור לא רוצה שיהיה לשאר האזרחים "נשק" כנגדו. נוח להם במצבם הנוכחי, ועל כן הם אינם מנסים להגיע לשום פשרה. המאמץ היחיד שלהם הוא השתמטות משירות צבאי, בלי להציע חלופה. הצידוק: לימוד תורה. עליי זה לא מקובל. מקובלת עליי גישת העילויים; במדינת ישראל, שהיא מדינת היהודים, מן הראוי שתהיה אוכלוסיה מועדפת, בדיוק כמו שכדורגלנים לא ממש משרתים בצבא. אז לא, הפתרון של שינוי לא נראה לי כמו פתרון "מספיק טוב", אבל אם חופרים קצת מתחת לפני השטח רואים שהפתרון של ישראל אחרת אינו שונה כלל, מנקודת ראות חרדית - וזו נקודת הראות החשובה. לך ולי זה לא ממש משנה אם שמעון החרדי יעשה צבא או ינקה בית חולים. אנחנו פשוט רוצים ששמעון החרדי יתרום למדינה, כמו שאנחנו תורמים לה. מכיוון ששני הפתרונות אינם שונים מהותית, צריך לעבור פאזה ולהסתכל צעד אחד קדימה. איך נוהגים עם המגזר החרדי, או ליתר דיוק עם הנהגתו, לאור המסקנה לעיל? אפשר לנסות לדבר איתם ולהגיע לפשרה, ואפשר לפעול דרך חקיקה. ישראל אחרת חושבת שאפשר לנסות לדבר ואפשר להגיע לפשרה. שינוי הבינו שרק בחקיקה תהיה התקדמות. ואם תחשוב על זה עוד קצת, תבין שברגע שהחקיקה תתחיל להתממש, החרדים מעצמם יבואו וירצו להציע פתרונות יצירתיים. הדבר משול לבעל עסק שדפק אותך, ואתה בא וצועק ורוטן ומנסה להתפשר איתו, אבל הוא - מה אכפת לו? הרי אין לך שום כוח נגדו. ואז בעל העסק מקבל מכתב מעו"ד, שבו נכתב שאתה מתכנן לנקוט נגדו צעדים משפטיים. מה בעל העסק יעשה? נכון.... הוא יתקשר אליך ויציע להתפשר. הוא לא צריך את הכאב ראש הזה. ישראל אחרת "צועקת ורוטנת" - או יותר נכון, מנסה לדבר עם הנהגת הציבור החרדי, שבכלל לא מעוניינת להקשיב. שינוי שולחת את המכתב לחרדים. הם יבואו בעצמם.