בקשה מהלב

[שושו כאן]

בקשה מהלב

יש לי בקשה קצת שונה . כתבתי עליה בעבר. לפני מספר חודשים סיפרתי פה על תוכנית טלויזיה שבה התארח אב שכול, רון קרמן שמו. בתו טל נהרגה לפני שלוש וחצי שנים (ויום) בפיגוע במוריה חיפה. הוא דיבר על הבת בכאב אצילי ואני התפעלתי מכוחותיו. בעקבות התוכנית נכנסתי לאתר שהוקם לזכר טל וגיליתי בו עולם. יצרתי קשר עם האב והבעתי את רצוני לסייע (דרך ספר האורחים) האב ביקש להפנות כמה שיותר אנשים אל האתר בכדי שבתו לא תשכח. אתמול כתבתי שם שוב כי מלאו שלוש וחצי שנים לרצח טל. קיבלתי תגובה מאוד נרגשת מהאב בה הוא מודה לי על שלא שכחתי את משמעות היום. נסיתי להכנס הנה אתמול ולבקש מכם להגיע אל האתר אולם בשל קושי טכני לא הצלחתי. אנא עשו מאמץ ובקרו באתר זה והשאירו את רישומיכם בספר האורחים. האב כתב לי שהוא נכנס מדי יום לבדוק מי זוכר... בשבילנו זה מאמץ כ"כ קטן ובשבילו- עולם ומלואו. כתובת האתר: www. tal-smile.com או בגוגל - האתר של טל קרמן. אנא הכנסו. ראו בכך זכות להקל על כאב הזולת. תודה- שושו

 

[שושו כאן]

עדכון בקשה מהלב

שלום לכולם, לפני יומיים כתבתי כאן וספרתי על רשמים מאוד חזקים שחוויתי בעקבות צפיה בתוכנית בערוץ 10 בה אב שכול, רון קרמן, סיפר על בתו טל שנהרגה לפני שלוש וחצי שנים בפיגוע בחיפה. ביקשתי מכם להיכנס לאתר ולחתום בספר האורחים על מנת לתת לבני המשפחה תחושה שהם לא לבד בצערם.התרגשתי מהתגובות של חלק גדול ממשתתפי הפורום שאכן נכנסו לאתר , קראו וכתבו-ועוד יותר התרגשתי מתגובותו של אותו אב. הוא יצר אתי קשר היום וסיפר שלא הבין מה פשר ההצפה הפתאומית של המבקרים באתר. אני מניחה שהוא שאל חלק מהאנשים כיצד שמעו על האתר של טל וכך הצליח להגיע אל אחד הפורומים בו פרסמתי פניה דומה לזו שפרסמתי כאן... רון, האב, סיפר לי שיותר ממאתיים אנשים נכנסו לאתר ביומים האחרונים והוא הביע התרגשות רבה. הוא אמר שהודה באופן אישי למי שהשאיר כתובת מייל וביקש ממני להודות בשמו לכל השאר באתר לכן אני כותבת על הנושא שוב . אולי זה דבר קטן מן "מעשה צופים" שכזה אבל מאוד התרגשתי מכך שביחד הצלחנו לתת לו את התחושה שהוא לא לבד. אז שוב תודה לכולכם גם ממני... כתובת האתר למי שמענין אותו ולא היה: www.tal-smile.com או בגוגל- האתר של טל קרמן.

 

[rut2020]

האם זו רק אני

או שגם אחרים חושבים כמוני? מפריע לי מאוד שאנחנו לא שוכחים ומציינים כל הזמן עם המון תשומת לב את אסון מגדלי התאומים (ונכון אסור לשכוח אבל בכל זאת...) ובאותה נשימה .... משום מה לא מציינים את הפיגוע בדולפינריום (שמשום מה השאיר עלי את הרושם כאסון והפיגוע החמור יותר - למרות שאני יודעת שלמשל הפיגוע במלון פארק בערב ליל הסדר לא פחות זוועתי - וגם יתר הפיגועים - זוועתיים לא פחות.) בכל אופן האם זו רק הרגשתי? מדוע אנחנו לא שוכחים לציין ולעשות תוכניות על הפיגוע במגדלי התאומים .... ועברנו לסדר היום על הפיגועים שלנו. אני יודעת שהחיים ממשיכים אבל... לחלק מאתנו החיים נעצרו ולא ממשיכים אז מדוע אסון התאומים - כאילו - חשוב יותר מאסון מלון פארק או אסון הדולפינריום ??? מדוע לא לציין לפחות ביום השנה לפיגוע להקדיש מספר דקות להזכיר ולציין את שמות ההרוגים (אני כבר לא מדברת על הפצועים שעד היום לא חזרו לתפקוד נורמלי בחברה). האם זה רק נדמה לי או שבאמת הצלחנו "לשכוח בזכרון הקולקטיבי שלנו"...

 

[ה ר מ י נ ה]

קודם כל מבחינת עוצמת הפיגוע

בתאומים נהרגו יותר אנשים מבכל הפיגועים כאן גם יחד. מלבד זאת, היו כאן כל כך הרבה פיגועים שכל יום צריך להיות יום זכרון. יש לנו בארץ יום זכרון לחללי צה"ל ויום זכרון לחללי הטרור ויום זכרון לשואה ולגבורה. אנחנו משופעים בימי זכרון, וזאת בודאי לא הבעיה.לגבי משפחות הקורבנות, אלה בודאי לא זקוקים ליום זכרון כללי כדי לזכור. הפגוע בתאומים כל כך מוזכר כי הוא מציין נקודת מפנה בטרור העולמי.