בקשה לעזרה
הייתי רוצה להתייעץ לגבי הסיפור שלי עם הוריי. שניהם אנשים משכילים ואקדמאים למרות שאבא שלי הגיע מרקע סוציו אקונומי מאד קשה מבית שבו היו מכים את הילדים בחגורות וכיסאות.יש לציין כי מעולם לא הורמה עליי או על אחיי יד, אך במשך השנים ספגנו הרבה אלימות מילולית בעיקר שמענו מצד אבי אל אמי. אני ואחיי כבר לא גרים בבית וכל אחד התגבר בדרכו על הבעיות אבל אמא שלי עדיין שם, סופגת אלימות מילולית קשה ובלתי נשלטת מצד אבי לפעמים גם מתנופפות צלחות וכיסאות באוויר (שלא על מנת לפגוע, אלא יותר על מנת להביע מורת רוח) ברור לי שההתנהגות שלו בלתי נשלטת, הוא מתבייש בה ובעצמו אבל כשהם הלכו לטיפול יחדיו אצל פסיכולוג בצורה מיסתורית אחרי כמה פגישות הוא כבר "נרפא" ולא היה צריך יותר טיפול. כולנו עברנו דרך ספת הפסיכולוג פעם או פעמיים בחיים- אני מניחה שבגלל מה שראינו בבית, רק הוא לא צריך טיפול. בזמן האחרון, אולי בגלל העובדה שאמא שלי מאותתת לו כי יש לה אלטרנטיבה, מפלס החרדה שלו עולה והוא מסתכסך עם כולם, בעבודה, עם חברים טובים וכמובן בבית הדברים נראים רע יותר. יש תחושה שהוא נדחק לפינה ואני שמסתכלת מהצד, מדברת עם אמא שלי בעיקר רואה איך הדברים אינם פשוטים כמו שמספרים בפרסומות ובסרטים של אלימות במשפחה. לאבא שלי חשובה יותר מכל המשפחה ואם אנחנו ניקח את זה ממנו אני לא יודעת איך הוא יקבל את זה. הוא תלוי באמא שלי בצורה נוראית ואמא שלי מצידה לא רוצה לפרק את המשפחה כיוון שהיא טוענת שזה כל מה שנשאר לה והיא לא רוצה שבפעם בשבוע-שבועיים שאנחנו נפגשים (אנחנו לא גרים באותו מקום) נצטרך לנדוד בינו לבינה, מלבד זאת היא טוענת שהוא לא יעזוב אותה וימרר את חייה. השאלה היא איך מביאים אותו לידי הכרה כי הוא לא יוכל להמשיך בדרך זאת עוד זמן רב, אולי אני צריכה לומר לו משהו, אולי אנחנו צריכים להציב לו אולטימטום, אולי מישהו שעבר דברים דומים יוכל לייעץ.
הייתי רוצה להתייעץ לגבי הסיפור שלי עם הוריי. שניהם אנשים משכילים ואקדמאים למרות שאבא שלי הגיע מרקע סוציו אקונומי מאד קשה מבית שבו היו מכים את הילדים בחגורות וכיסאות.יש לציין כי מעולם לא הורמה עליי או על אחיי יד, אך במשך השנים ספגנו הרבה אלימות מילולית בעיקר שמענו מצד אבי אל אמי. אני ואחיי כבר לא גרים בבית וכל אחד התגבר בדרכו על הבעיות אבל אמא שלי עדיין שם, סופגת אלימות מילולית קשה ובלתי נשלטת מצד אבי לפעמים גם מתנופפות צלחות וכיסאות באוויר (שלא על מנת לפגוע, אלא יותר על מנת להביע מורת רוח) ברור לי שההתנהגות שלו בלתי נשלטת, הוא מתבייש בה ובעצמו אבל כשהם הלכו לטיפול יחדיו אצל פסיכולוג בצורה מיסתורית אחרי כמה פגישות הוא כבר "נרפא" ולא היה צריך יותר טיפול. כולנו עברנו דרך ספת הפסיכולוג פעם או פעמיים בחיים- אני מניחה שבגלל מה שראינו בבית, רק הוא לא צריך טיפול. בזמן האחרון, אולי בגלל העובדה שאמא שלי מאותתת לו כי יש לה אלטרנטיבה, מפלס החרדה שלו עולה והוא מסתכסך עם כולם, בעבודה, עם חברים טובים וכמובן בבית הדברים נראים רע יותר. יש תחושה שהוא נדחק לפינה ואני שמסתכלת מהצד, מדברת עם אמא שלי בעיקר רואה איך הדברים אינם פשוטים כמו שמספרים בפרסומות ובסרטים של אלימות במשפחה. לאבא שלי חשובה יותר מכל המשפחה ואם אנחנו ניקח את זה ממנו אני לא יודעת איך הוא יקבל את זה. הוא תלוי באמא שלי בצורה נוראית ואמא שלי מצידה לא רוצה לפרק את המשפחה כיוון שהיא טוענת שזה כל מה שנשאר לה והיא לא רוצה שבפעם בשבוע-שבועיים שאנחנו נפגשים (אנחנו לא גרים באותו מקום) נצטרך לנדוד בינו לבינה, מלבד זאת היא טוענת שהוא לא יעזוב אותה וימרר את חייה. השאלה היא איך מביאים אותו לידי הכרה כי הוא לא יוכל להמשיך בדרך זאת עוד זמן רב, אולי אני צריכה לומר לו משהו, אולי אנחנו צריכים להציב לו אולטימטום, אולי מישהו שעבר דברים דומים יוכל לייעץ.