ההנחות לא בהכרח נכונות
כאמור בלי לדעת מה מטרת המחקר האמיתית, אי אפשר לדעת איך יאספו מזה הנתונים.
 
תהיי בטוחה שהחוקרים לא כאלו מטומטמים שבאמת סבורים שכל אחד עבר חוויה טראומטי, ויסיקו כאלו מסקנות טיפשיות. הרי זה ברור לכל אחד שזה לא נכון. אני לא אומרת שהחוקרים הם בהכרח איינטשיין, אבל מטומטמים ברמה כזאת הם לא.
 
אני נהגתי גם להתעצבן על סקרים עם שאלות שאף תשובה לא מתאימה, עד שקראתי קצת ספרות פופולרית בפסיכולוגיה והבנתי שלשאלות יכולות להיות מטרות שונות לגמרי ממה שנדמה.
ואם אין תשובה מתאימה - סביר שיש לזה סיבה.
אני אתן לך דוגמה (היא לאו דווקא נכונה במקרה זה, אבל תדגים את הרעיון).
לעיתים יש נטיה לאנשים לברוח לתשובה מסויימת שהיא הקלה ביותר, ולכן לא נותנים אותה.
נגיד לא רוצים לתת לנחקר את האפשרות לקבוע שהוא לא עבר חוויה טראומטית, בעקבות מחקרים קודמים שהראו שיש נטיה להכחיש (אני סתם ממציאה פה בשביל הדוגמה).
אז במקום זה קובעים לו בעקיפין "היתה לך חוויה טראומטית". מי שבאמת לא היתה לו זה לא ישפיע עליו, אך מי שכן היתה לו - זה יגרום לו לכנות רבה יותר בנושא.
במקרה כזה מי שענה "כלל לא" פשוט לא יעניין את החוקרים, יתכן שהוא לא הושפע, יתכן שעדיין מכחיש ויתכן שלא חווה.
הם יבדקו רק ההבדלים בין רמות ההשפעה של מי שכן חווה ומודה בזה.
 
דוגמה אחרת: מטרת השאלה כלל לא לצבור נתונים, אלא לעורר תחושות מסוימות בנחקר או להביאו למצב מנטלי מסויים לפני שהוא עונה על השאלות הבאות (זה יכול להיות אפילו רוגז קל על השאלה).
ויש אפשרויות נוספות.
 
מקווה שזה עוזר להתעצבן פחות
 
 
 
