בקשה לאיילת

[דברת22]

אני מקווה שזה הפורום הנכון

לנושא שמטריד אותי. בן זוגי מזה כמה חודשים הוא אלמן. אשתו ואם ילדיו נפטרה לפני כשנה. כחצי שנה לאחר מכן - נפגשנו והאהבה פורחות ( טפו טפו) יש לו בן בגיל ההתבגרות , בן 14 ובת יותר קטנה. כל התקופה לא הגעתי אליו הביתה. נפגשנו בביתי או בבתי קפה.. הוא גר בדרום הארץ ואילו אני מת"א. לאחרונה עלה הנושא שכדאי שאגיע אליו הביתה, סתם כי למען יראו .. בכל זאת - מדובר על קשר רציני. הבן שלו, מאוד סגור ומכונס ( היה כך גם לפני שאמו נפטרה) ומטבע הדברים שאחרי מה שקרה הוא מתנהג מאוד מוזר עם אביו: עצבני, כעוס ומסוגר. קראתי קצת בפורום שאכן נערים בגיל ההתבגרות נוטים להסתגר ולהיות עם עצמם. אבל לאור העובדה שאני מעונינת ורוצה להגיע אליו הביתה מבקש יעוץ איך?? איך לעשות את זה אלגנטי ונעים, איך לא לפתח אנטיגוניזם אולי לפני שאגיע האבא שלו צריך לשוחח איתו? איך להציג את כל הנושא?? ואלי זה עדיין מוקדם מידי?? האם יש שמן לדברים שכאלו?? תןדה! תודה!

 

[אטיוד5]

זה שאת דואגת ומודעת

זאת כנראה הרבה יותר מחצי הדרך. לדעתי אביו צריך לשוחח איתו. ואני לא מקנא באבא. כל מילה שלו יכולה להתפרש לצד הלא נכון.

 

[דברת22]

אטיוד-../images/Emo35.gif

מה זה נקרא שאתה לא מקנא באבא??

 

[AYELET1]

היי דברת. כל מילה שכתב אטיוד5- בסלע

בוודאי שאביו חייב לדבר איתו לפני כן. הרי לא ניתן להנחית יש מאין לפתע פתאם, לפתע פתאם, מישהי בבית... בכל זאת את מגיעה כחברה של האב. ומה זאת אומרת שאין לקנא באב? אמנם אינני אטיוד, אך אענה לך: תפקידו עשוי ליהיות לא קל. סביר שלילד לא יהיה קל לקבל נשים שיבואו "במקום " אמו (גם אם אינכם עומדים לחיות יחד, בכל מקרה אאת תופסת את נישת "בת הזוג" של האב ). קשיי הילד אינם סיבה שהאב לא יצור קשרים מסוג זה, אך ברור שעליו לטפל בעניין- שוחח עם הילד וכיו"ב

 

[דברת22]

ובכן, יש התפתחות

אתמול האבא דיבר עם הילדים. הבן, הגיב בצורה קיצונית ונגטיבית לחלוטין. אבא שאל אותם בצורה כזו ..." ונגיד שתהיה לי חברה וארצה להתחתן איתה..." התגובה, מצד הבן, כמובן היתה קיצונית בנוסח של מה פתאום!! בשום אופן לא! אנחנו מבינים שזו תגובה הגיונית ומובנת ברמת הילד. אף אחד, באף מקום - לא מוכן לראות תחליף למי מהוריו אבל עדיין נותרת הבעיה - ומה איתי?? לא רוצה להגיע למקום בו קיים אנטיגוניזם מוחלט כלפי. מעבר לשיחה של האב עם בנו - האם יש עוד דרכים לרכך את הנושא?

 

[גליה12]

בוקר טוב לך

אין לי נסיון בנושא- אבל לדעתי- יש לעשות זאת לאט- להתחיל בפגישה קצרה- במקום ניטרלי- מסעדה נניח.. ולאחר שנוצר אימון ביניכם- לבוא הביתה- גם לביקור- כששינה משותפת תבוא מאוחר הרבה יותר.

 

[גלי®]

דברת .... היות , ולמיטב ידיעתי ,

אני ה"לא נשואה" הייצוגית של הפורום, צר לי להיות זו שתאמר לך , אבל , את מכניסה ראש בריא למיטה חולה .... לעולם תהיי ה"זרה" , זו שמנסה לתפוס את המקום של מישהי אחרת .... (ואם הוא אלמן - סביר להניח שאוטומטית אשתו הפכה ל"קדושה" ...)לא משנה כמה טוב תסתדרי עם הילד , תמיד תשארי כזו...

 

[איש המערות]

צריך להבהיר שזכרה לא ימחק

לדעתי הפחד של הבן מפני מישהי ש"תחליף" את מקומה של אמו ותמחק את זכרה או תעמעם אותו הינו פחד טבעי. הבנה של קיום הפחד וקבלתו כטבעי היא המפתח להגיע אל ליבו של הבן. לאבא יש חיים משלו. זו עובדה שהבן חייב להבין מהתחלה ושאף אחד לא ישאל את רשותו. אני מתנסח בכוונה בצורה בוטה כדי לחדד. השיחה בפועל יכולה להיות עדינה יותר אבל הקו צריך להיות ברור. יחד עם זאת, את לא באה כדי לסלק את זכרה של האם, את לא מביאה תכונות "טובות יותר" ומלכתחילה צריך להבהיר שאין מקום להשואה. זכרה של האם צריך לקבל את המקום המכובד המגיע לו, אבל מנגד החיים צריכים להמשיך וגם הם צריכים לקבל את המקום המכובד המגיע להם. לאבא יש תפקיד קשה, ולא מן הנמנע שיש כאן מקום לייעוץ מקצועי שינחה אותו כיצד לפעול.

 

[*אביבה*]

דברת יקרה - סוגיה מאוד קשה.

ושוב דעתי בלבד. כמה משפטים ברשותך והראשון שבהם - האהבה תמיד מנצחת. הזמן יעשה את שלו. הילד עדיין כואב את אובדן אימו אולם אני בטוחה שאינו רוצה שאביו ישאר בודד לעד. כרגע זה לא מתאים לו והוא מביע את דעתו. אל תחרצי את דין הקשר הטוב שיש לך בגלל שהילד לא רוצה בו. חשבי על מה שאת ואביו רוצים, קחו אויר ביחד, תנו לילד זמן, קבלו את ההתנגדות שלו באהבה וחמלה, סלחו לו והבינו אותו ותראו איך ההתנגדות לאט לאט יורדת. ההתנגדות שלך למצב תביא התנגדות נוספת ו"תרקע" את חברך בין שניכם. תמכי בו, אהבי אותו, כי כמו שאמר אטיוד - אין מה לקנא בו. מעבר לשיחות, שימי לב - שיחות, הרבה שיחות, יש דבר נוסף אחד. לעשות. להמשיך לאהוב הכי חזק שאפשר. לא לוותר. לקבוע את העובדה. אני לא מתכוונת לנקר את עיני הילד אבל שהילד יראה שאת בהחלט קיימת ואבא אוהב! למרות שאימא איננה - אבא רוצה לחיות, לא למות. אין "ריכוך" דברת, המצב הוא מצב מסובך שמצריך יכולת עמידה גבוהה ורצון לחיות ולאהוב ולא לוותר.וגלי אמרה את האמת. את אולי לעולם לא תוכלי לקבל את מקום אימו - וכך זה בסדר. אינך צריכה להיות אימו של הילד , את האישה שאבא אוהב.זה מאוד חשוב להבין את זה. עם הזמן כשהילד יחליט לעצמו שזה הזמן- ורק אז, יהיה שינוי. אי אפשר לכפות שינוי ויתכן שהוא גם לא יבוא. אלה האפשרויות שאני רואה. עכשיו את צריכה לבחור!!!

 

[דברת22]

אתם נהדרים/ות!../images/Emo41.gif../images/Emo39.gif

תודה לכל על התמיכה. כן, יש דברים חדשים שלא חשבתי עליהם ולמדתי מכם/ן כאן, לראשונה ויש דברים המטרידים אותי עדיין בכל נושא המורכב והקשה הזה. מעולם, אבל מעולם לא ארצה לתפוס את מקום האם. אמא יש רק אחת!! ואין בעולם תחליף לאמא! האהבה קיימת חזקה ונהדרת וכאשר הענינים יסתדרו - אני מאמינה שכוח האהבה יהיה קיים ואכן יתן את אותותיו בצורת חיים אוהבת, נעימה והומוגנית. אבל- ההתחלה קשה כל כך, בפרט שמדובר בבן בגיל ההתבגרות שהוא בטבעו מכונס מאוד ( כאמור עוד לפני מות אמו) ועתה הוא יותר מסתגר ורק "משחרר" מדי פעם כעסים או משפטי מחץ קשים. יודעים כמה קשה לי/לנו עכשיו? לא יכולים להפגש בבית שלו, הוא לא יכול כל כך להגיע אלי כי אלו לא בדיוק הימים להשאיר את הילדים לבד בסופי שבוע או בערבים. ואנחנו כל כך רוצים! אבל זה נהדר להתגעגע - וגם מחזק את הקשר . מן הסתם - אפשר למצוא גם נקודות טובות המצב האבסורדי הזה. ספרו לי עוד, על מה ואיך עלולים להיות הקשיים ואיך אפשר להתגבר. אוהבת אתכם

 

[*אביבה*]

היי מתוקה

הנה רעיון שיכול קצת לעזור. פיתחי את דפי זהב. מצאי לך מקום שקט לכמה שעות עם האהוב שלך. תפגשו באמצע לשעתיים שלוש, (באמצע כל דבר, ביום חמישי בערב, היום בערב...) תאהבו בעוצמה וחיזרו לבתיכם כרגע. קבלי את המצב דברת. הוא לא אבסורדי. זאת המציאות כאן ועכשיו, מצאי את הנקודות לפגוש את אהובך אפילו לקפה קצר כדי להסתכל לו בעיניים.... לספר לך עוד? יש הרבה אבל מה זה משנה כרגע.... אני למדתי לא להתנגד לקשיים, לקבל אותם כי הם קיימים, ואי אפשר למחוק אותם. אין לנו מטה קסמים כזה. ברגע שחושבים בלי התנגדויות אז.... מגיעים הפתרונות.....

 

[אחותו של שקספיר]

דברת -אני יכולה לנסות להיכנס

לנעליים של הילד בן ה-14. אבא שלי התחתן בשנית, שהייתי בת 12 זעפנית וכועסת עליו ועל העולם כולו. זה היה אחרי שנים רבות שהיה אלמן, ולא אהבתי את הסיטואציה, כי ילדים תמיד רוצים ל"היות כמו כולם" ואם לכולם היו שני הורים (אז היה יותר מקובל משפחות דו הוריות) אז גם אני רציתי. אבל בין הרצון התיאורטי לבין אשה(נחמדה אגב) שנכנסה אליי(!!) לבית שלי(!!), היה פער גדול. אני חושבת שהיא הקיזה דם ברצון להיות "בסדר" איתי. לא נתתי לה כל כך. לא אהבתי אותה. היא באה להיות האהבה של אבא שלי, במקום האהבה שהייתה לו לאמא שלי. היא לא התיימרה להיות"אמא" שלי- שרק הייתה מנסה...אבל היא הייתה האהובה של אבא שלי, ולא הצלחתי להבין איך אפשר לאהוב מישהו, ואחרי כמה שנים לאהוב מישהו אחר. וילדים נוטים לראות בשחור לבן. ואם חצי שנה אחרי מות האם, האבא כבר מצא את אהבת חייו,אז איפה זה מעמיד את האהבה שלו לאמא? אצל הילד של בן הזוג שלך, הזמן עוד קצר הרבה יותר. הוא עוד מתמודד עם האובדן של האמא, ועכשיו נדרש ממנו להתמודד עם אהבה של אבא שלו. קודם אמרה מישהי שבטח הילד ירצה שלאבא שלו יהיה טוב, ואם איתך טוב לו-הוא יקבל את זה. אני הרבה פחות אופטימית מהכותבת, היא מדברת מהגיון של בוגר. אני מנסה לתת לך את התשובה מהבטן של הילד. הכעס יכול להיות מאד מאד גדול. אם הוא ילד מופנם, יכול להיות שהוא בכלל לא יגיד את זה,אלא ישקע בעצמו.אם הוא יותר מוחצן,הוא יגיד ועוד איך. אבל-כל זה עניינו של האב ובנו. והוא זה שצריך להתמודד. אל תכנסי לזה בכלל, כי לא יצא מזה טוב. קל יהיה לילד להפנות את כל הכעסים כלפייך. אני חושבת שהדרך היחידה להתגבר , היא לתת לזמן לעשות את שלו, לתת לילד להתמודד עם האובדן עם המוות, ועם החיים החדשים שנכפו עליו.אבא שלו חייב לתת קדימות לצרכים של הילד. ואת- סליחה, אבל הרבה פחות חשובה כרגע. יפגש איתך, לכשיוכל, איפשהו בדרך -לא אצלו. אולי "תגנבו" סוף שבוע פה ושם, שהילד יהיה במחנה קיץ או אצל הסבתא. וזהו. אל תצפי ליותר בשלב זה. צר לי על חוסר האופטימיות,אבל קשר כזה אינו גן של ורדים.

 

[דברת22]

צמרמורת עשית לי

כשקראתי את התשובה שלך. תודה! את ממש עזרת ואת ממש חמודה! קודם כל מתנצלת שלא קראתי את תגובתך במועד שליחתה - כי לא הייתי במשרד ואצלי בבית לא גולשים באינטרנט... נורא נורא קשה! קשה ליף, קשה לו, קשה לילדים , קשה לכולם! אני מנסה למצוא קרן של אופטימיות בכל המכלול - ולא מוצאת.. האם להרים ידיים? - האמת, שהייתי קרובה לכך אלא שאז אני מסתכלת על בן זוגי ומבינה כמה הוא צריך אותי, כמה הוא זקוק לי, ובגישה אימהית משהו - מחליטה להישאר במקום. בהיותי מי שבאה מתחום הסיעוד (קלינאית תקשורת) אני מנסה , ויותר מפעם, להיכנס לנעליים של הילד. למעשה אני שם, בתוך הנעליים שלו, יותר מאשר בתוך הבטן ו/או הלב של האבא שלו וכל הזמן חושבת מה חושב הילד, מה עובר עליו ואיך הוא מתמודד עם העולם שלו: חברים שמרחמים עליו ( בביה"ס הוא "מסכן" כי אין לו אמא, בבית הוא הבכור , במשפחה הוא היתום, וכן הלאה) ואיפוא הסימפטיה שלו לאביו? - אין דבר כזה. כנער מתבגר הוא מתווכח, מתקיף, וכולו איש קטן מלא-מלא בזעם אצור, שלא מהסס לענות בלשון בוטה ומעבר להכל - להסתגר. בתוך עצמו, בתוך החדר תופעת ההסתגרות , אגב, היתה קיימת מאז ואינה מקושרת למות האם. מבינה ויודעת שהזמן הוא הרופא הטוב ביותר וצריך לזמן לעשות את שלו אבל מתי מתחיל ונגמר ה"זמן" הזה? שנה? שנתיים? ומה בינתיים? וכל מה שכתבת בענין האהבה לאמא/לרעיה, האהבה שכאילו נגמרת ועכשיו יש אהבה אלי - זו אופרה אחרת לגמרי. את יודעת כמה קשה היו המגעים הפיסיים הראשוניים אם בן הזוג? כמה קשה היה לו עם סתם חיבוק, עם ליטוף או אפילו עם ללכת יד ביד וואו!, האמיני לי - זה נושא לפורום שלם.. מודה על התמיכה. כל מילה כאן חשובה ועוזרת. אל תעזבו אותי ומאוד מאוד אשמח לקרוא גם מהתנסויות וגם מחוויות אישיות.

 

[*אביבה*]

דברת-עוד כמה מחשבות שעברו בראשי

גם אני כשנפטרה אימי, לא הייתי אמנם מתבגרת הייתי בת 28, חשבתי את המחשבות שתארה אש"ש. אחרי שקראתי את הודעתה אמרתי לעצמי: "מה מתבגר, הרי אני בעצמי בגיל שאמור להיות "לא מתבגר" חשבתי את אותם הדברים שכתבה אש"ש על עצמה כילדה. מקריאת דברייך נראה לי שאת נוטה "לטפל" באהובך. זהו חומר למחשבה. חישבי על עצמך ומה שאת רוצה שיקרה לך. אם תחשבי על כולם לפניך...אנא תגיעי? כמה הוא זקוק לך, כמה הוא מסכן,... אם את כבר יודעת שאת אימהית בגישתך אז היזהרי...לא להפוך לאמא של בן זוגך. זה ממש לא מומלץ. ילדים, אחרי שהם כבר גדולים וחזקים...הולכים להם לדרכם......

 

[אטיוד5]

אין לי מה להוסיף

חוץ מאולי משפט קטנטן. המילה "תחליף" שרטה אותי קצת. לדעתי לעולם לא תהיי תחליף. את יכולה להיות תוספת במקרה הטוב. זה לא ילד קטן שצריך אמא אוהבת עוטפת. הוא צריך אמא, את אמא שלו עצמו, הביולוגית, ואת הנעשה אין להשיב. גם אם תתני לו אהבה, אין לצפות שיחזיר לך. לכל היותר תזכי להערכה שלו בגיל יותר מאוחר. ולדעתי על האבא לעמוד על זכותו לנהל חיים נורמלים. הוא גם בן אדם. לכן עליו להעמיד את הילד בפני עובדה. יחד עם זה, חייב לשוחח איתו. ארוכות. זה שהוא הגניב לו את הרעיון, זה כבר טוב. גם אם נתקל בשלילה מחלטת. עוד כמה שיחות כאלו, והילד יתרגל לרעיון, גם אם לא יאהב אותו. כבר אמרתי שאני לא מקנא?

 

[Solinari -L- Noitari]

אפשר לעשות זאת בדרך יותר ניטראלית..

את יכולה לבוא לבית שלו בתור ידידה, לרכוש אמון, להתיידד עם הילדים, ולאט לאט אולי יסכימו לקבל אותך. זאת לדעתי הדרך הטובה. קודם להכיר את הבנאדם עצמו, לא להציג אותו בתור תואר.

 

[AYELET1]

ולדעתי במקרה מסויים זה כדאי ללכת לא

לאט ובהדרגה. ולא בטוחה שכדאי לדבר על חתונה דווקא בהקשר אליך, אלא באופן לגמרי כללי. ואותך להביא כידידה או חברה , אבל לא כזו ששארת לישון (לפחות בהתחלה), אלא ככזו שבאה לכוס קפה. ולפני כן להיפגש עם הבן במקום ניטרלי (כפי שכבר יעצו לך!) - בית קפה וכד´. ללכת עד אחר צעד, ועל חתונות לדבר באופן כללי, ברמת העיקרון. כך לטפטף בהדרגה מכל הכיוונים בהצלחה

 

[Solinari -L- Noitari]

זה מה שהתכוונתי אליו!

 

[AYELET1]

הצעתך מצאה חן בעיני מלבד נקודה

אחת קשה לא להציג את הבחורה כחברה!

 

[Solinari -L- Noitari]

אמרתי ידידה... וחוץ מזה, תמיד

מתחילים מקטן... כמו שבקריאה מתחילים עם אותיות וניקוד, הברות, מילים, משפטים, סיפור.