בקר של זהב
אני יושבת מודאגת וחושבת איך ארגנטינה דופקת בדלת, בשקט. ומבלי שנרגיש נהפוך למדינת מצוקה, כמו שרואים בכתבות. גם היום אין מחסור בקבצנים, בהומלסים, ומחטטי פח זבל. אתמול בלילה, שכב לא רחוק מביתי שיכור כלוט, הוזמן אמבולנס שהציץ בו והמשיך.. הוזמנה ניידת, והוא ביקש רק לישון על מדרכה בפתח בית עסק. גם הניידת נסעה הלאה אל העונג הבא. והאיש המשיך לשכב שם, מקופל , מעוות, במרכז מסחרי. כמו חלק מנוף וגם האנשים שעברו, כבר לא הקדישו לו תשומת לב מיוחדת. כשיבואו בעלי העסק בבקר וייראו את המחזה בפתח עיסקם, מעניין איך ירגישו. אילו שלט כעת החורף, היו כותבים הבוקר, על עוד חסר בית שהתגלה שיכור ומת.....(זה הולך טוב ביחד, שיכור ומת). מעניין שאף אחד לא לקח אותו , לא לבית חולים, לא לבית מחסה... כאילו, למה להזיז? טוב לו שם....אם הוא שוכב שם. אדישות? אבל ככל שעוברים הימים, ושומעים על עוד ועוד גזירות דרקוניות, (סילוון, "גם אני מכרתי סברס"), כולם מכרו אז סברס - אידיוט..... וכהלב היהודי אינו מתרגש יותר ממעילות פקידים בבנק, שמשאירים אנשים ריקים מכל חסכונותיהם. ממושתלים שמחכים שנים ללא סיכוי, אם לא ישיגו סכומי עתק, מפשע שהולך ומתגבר כאילו אנו מהלכים בשכונת כושים בניו יורק, באמצע הלילה. כשהכל הולך וקורס מכל הבחינות, ובעיקר מהבחינה המוסרית, אי אפשר להגיד שאין נחמה קטנה על הבוקר. שוטרים גונבים את מכוניתו של מפקד מג"ב. מצחיק? תודו, זה מעלה גיחוכון מסויים בזוית השפתיים...... אבל שיא השיאים, הידיעה האחרונה נשתלה, כדי להרגיע את עצבינו המרוטים.. היא נועדה לגרום לנו אושר. והנה , על הבוקר, הפכו אותי לאדם מאושר. תמו כל בעיותיי בחיים, אני הולכת ללבוש בגדי חמודות ולצאת במחולות פנינוש שלנו, חוזרת אל חיים, מוישה, ינקעל, ..... ואיך שאני שמחה , מרב שמחה אולי אפילו אנקה את הבית או אפצח בשיר. או אסתפר קצוץ, או אהפוך לבלונדינית בעצמי. זולסט מיר זאיין געזונט , פנינה....... (שתהיי לי בריאה , פנינה) נו, תגידו שלא דואגים למצב הרוח הלאומי.......תגידו........
אני יושבת מודאגת וחושבת איך ארגנטינה דופקת בדלת, בשקט. ומבלי שנרגיש נהפוך למדינת מצוקה, כמו שרואים בכתבות. גם היום אין מחסור בקבצנים, בהומלסים, ומחטטי פח זבל. אתמול בלילה, שכב לא רחוק מביתי שיכור כלוט, הוזמן אמבולנס שהציץ בו והמשיך.. הוזמנה ניידת, והוא ביקש רק לישון על מדרכה בפתח בית עסק. גם הניידת נסעה הלאה אל העונג הבא. והאיש המשיך לשכב שם, מקופל , מעוות, במרכז מסחרי. כמו חלק מנוף וגם האנשים שעברו, כבר לא הקדישו לו תשומת לב מיוחדת. כשיבואו בעלי העסק בבקר וייראו את המחזה בפתח עיסקם, מעניין איך ירגישו. אילו שלט כעת החורף, היו כותבים הבוקר, על עוד חסר בית שהתגלה שיכור ומת.....(זה הולך טוב ביחד, שיכור ומת). מעניין שאף אחד לא לקח אותו , לא לבית חולים, לא לבית מחסה... כאילו, למה להזיז? טוב לו שם....אם הוא שוכב שם. אדישות? אבל ככל שעוברים הימים, ושומעים על עוד ועוד גזירות דרקוניות, (סילוון, "גם אני מכרתי סברס"), כולם מכרו אז סברס - אידיוט..... וכהלב היהודי אינו מתרגש יותר ממעילות פקידים בבנק, שמשאירים אנשים ריקים מכל חסכונותיהם. ממושתלים שמחכים שנים ללא סיכוי, אם לא ישיגו סכומי עתק, מפשע שהולך ומתגבר כאילו אנו מהלכים בשכונת כושים בניו יורק, באמצע הלילה. כשהכל הולך וקורס מכל הבחינות, ובעיקר מהבחינה המוסרית, אי אפשר להגיד שאין נחמה קטנה על הבוקר. שוטרים גונבים את מכוניתו של מפקד מג"ב. מצחיק? תודו, זה מעלה גיחוכון מסויים בזוית השפתיים...... אבל שיא השיאים, הידיעה האחרונה נשתלה, כדי להרגיע את עצבינו המרוטים.. היא נועדה לגרום לנו אושר. והנה , על הבוקר, הפכו אותי לאדם מאושר. תמו כל בעיותיי בחיים, אני הולכת ללבוש בגדי חמודות ולצאת במחולות פנינוש שלנו, חוזרת אל חיים, מוישה, ינקעל, ..... ואיך שאני שמחה , מרב שמחה אולי אפילו אנקה את הבית או אפצח בשיר. או אסתפר קצוץ, או אהפוך לבלונדינית בעצמי. זולסט מיר זאיין געזונט , פנינה....... (שתהיי לי בריאה , פנינה) נו, תגידו שלא דואגים למצב הרוח הלאומי.......תגידו........