שדמה יקרה
אין לי מרשמים ותרופות וכו´ למה שאנחנו עוברות עם המתבגרות. ואכן שמתי לב שמיום ליום המצב מחמיר והולך...אולם, לפני כשבוע כששתינו הגענו ל"שיאים" של חילופי "דברים"...ואחרי ששתינו "נרגענו" - בעזרת 100 ש"ח
... עשיתי ל"גברת" שיחה...הסברתי לה שמה שקורה בינינו זוהי אלימות מילולית, דו-צדדית, ומאחר שאני בעלת הארנק, אם הבית, וכל שאר מריעין בישין, אנחנו נתחיל לכבד זו את זו, ונמנע מכל "אלימות"... היא סיפרה מה מרגיז אותה, אני אמרתי מה מרגיז אותי, והחלטנו על שביתת נשק והתנתקות זמנית, וזאת כמובן בעזרת עוד 100 ש"ח..
בקיצור, חלף שבוע, שקט נעים שורר במשכננו, אני לא מבקשת, לא מעירה, לא מתעצבנת - מה אגיד לך, אגדה...מפעם לפעם שולפת את "ארנקי"...(שווה כל פרוטה)...ובא לציון גואל... עד הפעם הבאה כמובן.... ואיך אפשר בלי קצת הומור, אז ככה מגיבה המתבגרת אחרי שקיבלה את מבוקשה (100 ש"ח כמובן).... לילה טוב אמא "שפוטה" של מתבגרת מעצבנת