בקר טוב יום חמישי

גלבועא

New member
בקר טוב יום חמישי

ולאנשים בגילי יש נושא אחד כבד שלא יורד מסדר היום, ההורים. עמיתה בעבודה סיפרה לי על השעות שהיא מקדישה לטיפול בחמיהּ. לדעתי הנושא של נשים המטפלות באבי בעלן או באם הבעל לא עולה וצף בצורה חזקה. במיוחד כשהטיפול לא בא מאהבה אלא מכבוד, מסורת. זה מעצבן יותר כשישנם עוד אחים, וזה לא "ממש" מזיז להם.
 

maybesure

New member
../images/Emo10.gif נגעת בנקודה כואבת

וזו בדיוק הסיבה שאני לא ממש פה לאחרונה. בנוסף למחלת הסרטן שאבא שלי מתמודד איתה 15 שנה והחמירה ב 3 השנים האחרונות, לפני חמישה שבועות היה לו אירוע מוחי, אמנם קל יחסית - אבל מצריך שיקום ואני מסיעה יום-יום לשיקום, ולטיפולים השגרתיים בבי"ח אחת לשבועיים בערך, ולכל סידורי קופת החולים כי אמא שלי לא נוהגת. אני כל יום בהסעות, כולל קניות שלהם, כולל סידורים אחרים שאינם דווקא בריאות. אמנם עושה את זה באהבה ורצון, וזמינה להם עד כמה שאפשר. אנחנו גרים בסמיכות כך שכל "הקפצה" אני אצלם. במוצ"ש שעבר היינו במוקד בגלל כאבים חזקים שתקפו אותו, כך שזה גם בסופי שבוע. לא פשוט בכלל, אמנם יש לי אח אחד אבל הוא גר ועובד במרכז ולא ממש זמין לעזור, במיוחד שיש לו משפחה עם ילדים קטנים יחסית. אצלי כבר בוגרים ופחות נזקקים לי. יש שבועות שאני מוצאת שלא הספקתי לעשות סידורים שלי עצמי, או קניות - שמתי אותי ואת משפחתי בעדיפות שניה לזמן מה. לגבי חמותי לפני שהמשפחה החליטה להעסיק עבורה מטפלת זרה - במשך תקופה הייתי מגיעה אליה לפחות פעם בשבוע לעזור ולארח לה חברה, עוזרת בקניות, תרופות ולוקחת אותה לקופ"ח כשצריך, לעומת האישלי שלא מוכן בכלל להיות איתה בקשר. בהמשך הקשר התרופף בגלל סכסוך של האישלי עם אחד מאחיו שהתגורר אצלה בבית נוסף בחצר, והפסקנו לבקר. עכשיו יוצא לי להגיע אולי בחגים פה ושם. מצער, מצער אותי שהיחס שלו אליה כזה, למרות שגם היא גרה באותו יישוב וכמה דקות נסיעה בלבד מביתנו.
 
../images/Emo42.gifבקר טוב בקר אור, לא פשוט העניין הזה של

צער גידול הורים. ממש לא. חמותי, בת 93, מטופלת ע"י עובדת זרה, אוירה משפחתית ניתהת לה בשמחה בסופי שבוע כשהיא מתארחת אצלינו או אצל גיסתי. ועלי מעיק מאוד מצב בריאותו של אחי. כפי הנראה ואין ברירה אלא לכרות את רגלו בגלל נמק, תוצאה של מחלת הסכרת. חודשים כבר מנסים להציל את הרגל. וכפי הנראה שאין ברירה. מקווה שיעבור בשלום, ותוחזר לו איכות חיים סבירה.
 

alona 9

New member
אני יודעת את אשר את עוברת..

הייתי שם..למזלי,יש לי אח שלקח על עצמו חלק גדול בטיפול,בהסעות בעזרה ובתמיכה ...זו היתה תקופה קשה מאד. המון בריאות לאביך..
 

אנפה2

New member
מתנצלת שנכנסצי עם שיר לנושא רגיש.

אני כבר 7 שנים מטפלת באמא שלי בת ה-87 שנמצאת בבית אבות. הקשיים הם מרובים למרות הנוחיות שהיא מוגנת, וכן , תמיד רק אחד מטפל ואילו הילד האחר הוא הטוב יותר, לא יודעת למה זה ככה,
 

pf26

New member
צער גידול הורים

אבא שלי "עשה את זה" זריז. המחלה התגלתה ביולי, ובמרץ שאח"כ לא היה איתי. המזל הגדול הוא שהצלחתי (בסיוע חמותי הנפלאה), לפנות זמן כדי לקחת אותו לטיפולים וכדי להיות איתו בסופי שבוע, וכל זה כשיש לי 3 ילדים קטנים ואני עובדת במשרה מלאה. עד היום אני נוצרת בליבי את הרגעים המופלאים שחלקנו יחד. אבל אתה, גלבועא, מדבר בכלל על משהו אחר וזה הנטל שנופל רק על בן אחד בעוד השאר מתנערים בתרוצים שונים. זה דבר נורא ואני מקווה שלא אחווה את זה כאמא.
 
למעלה