נוטפת תשוקה
New member
בקרוב...
היה זה עוד יום עבודה רגיל. שיגרה לשמה. דיווחים, דוחות, סיכומים ובעיות.
בנוהל הרגיל, הכל בא אל פתרונו בין מייל לבין טלפון, בין מילה כתובה למילה שנאמרה.
המיילים מחרמנים (בלשון נקבה וגם בלשון זכר) "אני רוצה אותך", "רוצה להיות לרגלייך", "כן כן גם אני רוצה כבר". עוד ועוד רצונות, בקשות, תהיות ומחשבות וכך עבר לו היום בהנאה משותפת.
בשעה הרגילה נכנסתי הביתה. חשיכה. דממה. אין נפש חיה.
אוהבת את הרגעים האלה, במיוחד אם הם מגיעים בהפתעה.
מיד מרימה אליהם טלפון. חייבת לבדוק, להיות בטוחה ואכן נפלו עליי ככה פתאום מס' שעות של שקט ושלווה. שעות איכות עצמיות ואישיות.
בחדרי מתפשטת מתוך כוונה לעבור לבגדי בית נוחים, אבל נשארת בתחתון ובחולצה ללא חזיה.
מכינה לי כוס קפה כמו שאני אוהבת, מניחה על שולחן המחשב עם חפיסת סיגריות - שעה של מנוחה משולבת בהנאה, כך אני מתכננת.
חרמנית מאין כמוני מחליטה למצוא סרטון מעניין שיוציא ממני את החרמנות שהצטברה לה במהלך היום.
תוך כדי התארגנות עולה בי המחשבה מה היה קורה אילו הייתי חורגת מהגבול המאוד ברור שלי ומזמינה אותו אליי הביתה.
הדמיון מתחיל להשתולל ובשצף קצף הוא עולה אל הכתב. שכחתי מהסרטון שרציתי, יושבת וכותבת, נהנית מהמחשבה, מהפנטזיה הנרקמת לה שחור על גבי לבן.
לפתע מופיע (1) בדואר הנכנס. נדרכת כולי, מפסיקה את רצף הכתיבה ועוברת לראות מה הגיע לתיבה.
כמו בהזמנה, הוא אונליין וכותב לי שהשיחות היום חירמנו אותו בצורה מופלאה.
לא מבזבזת דקה, כותבת לו שאני כאן לבד, חושבת עליו ומפנטזת.
"יכולה לדבר?"
"כן!"
קולו החם והענוג שוב מרחף בין אזניי ואני מספרת לו על הסיפור שהתחלתי כרגע לכתוב. "תשלחי לי" הוא מבקש.
"זוהי רק התחלה, ללא עריכה" אני עונה.
"לא נורא. תני לי לקרוא אותך ברגעי התשוקה".
שולחת את הסיפור תוך כדי השיחה והוא מתחיל להקריא לי אותו בקולו, עמוק אל תוך אוזניי. אני שומעת את קולו מתנשף ומתרגש מהמתרחש.
קמה ממקום מושבי, נועלת את הדלת (ליתר בטחון) ומתיישבת על הספה בסלון.
מספרת לו על כל צעד שלי ושואל "מה את לובשת עכשיו?" זה לא הקטע שלי בדרך כלל, אבל כל כך מתבקש ברגע זה.
"אני בתחתון שחור וחולצה לבנה ללא חזיה".
"וואוו. אני רוצה אותך ככה עכשיו".
"קח" אני אומרת וידי מטיילת על החולצה הדקיקה, פוגשת פיטמה שהזדקרה. נוגעת בה מבעד לחולצה ומרגישה את הזדקרותה המיידית של חברתה.
"רוצה שתגעי בעצמך" הוא אומר.
צוחקת..."אני כבר שם, לגמרי שם" אומרת לו ויודעת שהוא נדלק.
"חכי רגע, אני נועל את דלת המשרד. אל תעשי כלום".
חוזר וממשיך לקרוא את שכתבתי לפני דקות ספורות. "את אוהבת את הבהונות שלך אצלי בפה..."
"כן...זה אדיר. זה לוקח אותי למחוזות שונים ומשונים, כשאתה חדור בתוכי מצד אחד ומהצד השני הבהונות בפיך. מתעתע חושים. הריכוז מופרע, נודד מצד לצד, זה כל כך טוב".
ידי כבר מטיילת מעל התחתון. מרגישה את הרטיבות המתפרצת. רוצה לגעת בכוס אבל מחכה קצת, רוצה למשוך את ההנאה.
"מה אתה עושה עכשיו?"
"פתחתי את המכנס וכולי משוחרר, הזין מחוץ למכנס ומתחת לשולחן, אני מלטף אותו. תלטפי את עצמך".
מלטפת ונרגשת, מכניסה אצבע אל מתחת לתחתון, מרגישה את החום הבוער מתוכי, מניחה את קצה האצבע על הדגדגן הזועק.
"המממממממממ" פורץ מפי המהום בלתי נשלט.
"תמשיך, תספר לי מה תעשה לי עכשיו, תמשיך את הסיפור"
"אני ארים את הישבן שלך ואתן לו את הטיפול המגיע לו, אסגוד לך"
"כן..כן.." אני ממשיכה ללטף וללחוץ את הדגדגן, שומעת אותו מרחוק, אני כבר מזמן מרחפת בעולמות אחרים.
"אני מחכה לך" הוא אומר "מחזיק את עצמי, רוצה שנגמור ביחד".
"זה קרוב" אני עונה מתנשפת כולי. משפשפת עם האצבע את כל כולי, הדגדגן מנופח וענקי, זקור ומגורה, דורש נגיעות חזקות ונמרצות.
"אוחחחח כןןןן המממהממממ" מלמולים יוצאים מפי, לא מסוגלת לחשוב, לא יכולה לדבר, מנסה אך רק קולות בלתי ברורים מופקים כשהאצבע שלי לוחצת בחוזקה על הדגדגן. מזיזה אותה טיפה הצידה, לעוד נקודה שמגרה אותי יותר ויותר.
"חזק...רוצה אותך חזק עכשיו, תזיין אותי" אני חושבת...אולי גם אומרת, לא לגמרי בטוחה, וממשיכה עם הלחיצה עד שהגוף רועד כולו כשאני גומרת לתוך שפופרת הטלפון וצועקת לו שידע, שכל השכנים ידעו ש..."אני גומרת!".
"כן..תמשיכי, תגמרי, אני איתך... גומר עכשיו!"
הקולות נרגעים מעט, הוא מנקה את עצמו וסביבתו וממשיכים לשוחח, כשידי נחה בפתחי. החום עוד בוער, מושך את היד להמשיך וללטף והפעם בעדינות מחרמנת, שמעבירה בי רטט של עונג ויחד עם זאת רוצה עוד ועוד.
"זה לא נגמר" אני אומרת לו. "רוצה עוד".
"תמשיכי, כן, תמשיכי, אל תרגעי" הוא אומר ומתחיל לסיים את יומו. הטלפון באוזנו ואני נוהמת ומהמהמת.
אני מתענגת, הגוף מתקמר ומתקער לפי הקצב, כולי מרוגשת ושומעת אותו צועד בין אנשים. זה משגע אותי. באוזן גומרת איתו ובעין אנשים זרים. זה מטריף אותי, אני ממשיכה לאט לאט, לא רוצה שזה יגמר, מרגישה את הסוף. מושכת את הרגע, נרגעת כמעה.
הוא חוזר לשיחה שגרתית ואני מקשיבה, לא ממש יכולה לענות, מלטפת את עצמי, עולה מהכוס אל השדיים, מכניסה את היד מתחת לחולצה, מלטפת אותם בתנועות מעגליות. הפטמות דורשות נגיעה ומקבלות מיד טפיחה קלה, צביטה קטנה, ליטוף עדין והיד חוזרת למקומה החמים אי שם בין ירכיי הצמאות לזין שאינו בנמצא.
מחדירה אצבע קצת יותר עמוק אבל רוצה את הגירוי המדויק על הדגדגן הרעב. מוציאה אותה רטובה, מלקקת מעט ומחזירה למקומה.
"אוחחחחח" אני נאנחת באוזניו "הנה זה שוב בא" אני מרגישה את הרטט הזה של הגוף, כשכולו נע וזע בלי יכולת שליטה. גלים של עונג חולפים בו מקצה לקצה, דפיקות הלב מואצות, האגן והבטן מתנועעים להם בעצמאות מוחלטת, עולים ויורדים. הדגדגן בוער ושולח אותות לכל עבר, לחיצה קלה ומרפה, לחיצה חזקה ומרפה, עוד אחת ועוד אחת "הממהמממ כןןןן כןןןן הנהההההההההה"
רגע של שקט באויר, הגוף רפוי ועיניי נעצמות מעצמן.
"כייף לשמוע אותך גומרת" אני שומעת מבעד לשפופרת.
"כייף לגמור" אני עונה ומתעוררת מהחלום, רטובה כאילו כל זה קרה זה עתה.
היה זה עוד יום עבודה רגיל. שיגרה לשמה. דיווחים, דוחות, סיכומים ובעיות.
בנוהל הרגיל, הכל בא אל פתרונו בין מייל לבין טלפון, בין מילה כתובה למילה שנאמרה.
המיילים מחרמנים (בלשון נקבה וגם בלשון זכר) "אני רוצה אותך", "רוצה להיות לרגלייך", "כן כן גם אני רוצה כבר". עוד ועוד רצונות, בקשות, תהיות ומחשבות וכך עבר לו היום בהנאה משותפת.
בשעה הרגילה נכנסתי הביתה. חשיכה. דממה. אין נפש חיה.
אוהבת את הרגעים האלה, במיוחד אם הם מגיעים בהפתעה.
מיד מרימה אליהם טלפון. חייבת לבדוק, להיות בטוחה ואכן נפלו עליי ככה פתאום מס' שעות של שקט ושלווה. שעות איכות עצמיות ואישיות.
בחדרי מתפשטת מתוך כוונה לעבור לבגדי בית נוחים, אבל נשארת בתחתון ובחולצה ללא חזיה.
מכינה לי כוס קפה כמו שאני אוהבת, מניחה על שולחן המחשב עם חפיסת סיגריות - שעה של מנוחה משולבת בהנאה, כך אני מתכננת.
חרמנית מאין כמוני מחליטה למצוא סרטון מעניין שיוציא ממני את החרמנות שהצטברה לה במהלך היום.
תוך כדי התארגנות עולה בי המחשבה מה היה קורה אילו הייתי חורגת מהגבול המאוד ברור שלי ומזמינה אותו אליי הביתה.
הדמיון מתחיל להשתולל ובשצף קצף הוא עולה אל הכתב. שכחתי מהסרטון שרציתי, יושבת וכותבת, נהנית מהמחשבה, מהפנטזיה הנרקמת לה שחור על גבי לבן.
לפתע מופיע (1) בדואר הנכנס. נדרכת כולי, מפסיקה את רצף הכתיבה ועוברת לראות מה הגיע לתיבה.
כמו בהזמנה, הוא אונליין וכותב לי שהשיחות היום חירמנו אותו בצורה מופלאה.
לא מבזבזת דקה, כותבת לו שאני כאן לבד, חושבת עליו ומפנטזת.
"יכולה לדבר?"
"כן!"
קולו החם והענוג שוב מרחף בין אזניי ואני מספרת לו על הסיפור שהתחלתי כרגע לכתוב. "תשלחי לי" הוא מבקש.
"זוהי רק התחלה, ללא עריכה" אני עונה.
"לא נורא. תני לי לקרוא אותך ברגעי התשוקה".
שולחת את הסיפור תוך כדי השיחה והוא מתחיל להקריא לי אותו בקולו, עמוק אל תוך אוזניי. אני שומעת את קולו מתנשף ומתרגש מהמתרחש.
קמה ממקום מושבי, נועלת את הדלת (ליתר בטחון) ומתיישבת על הספה בסלון.
מספרת לו על כל צעד שלי ושואל "מה את לובשת עכשיו?" זה לא הקטע שלי בדרך כלל, אבל כל כך מתבקש ברגע זה.
"אני בתחתון שחור וחולצה לבנה ללא חזיה".
"וואוו. אני רוצה אותך ככה עכשיו".
"קח" אני אומרת וידי מטיילת על החולצה הדקיקה, פוגשת פיטמה שהזדקרה. נוגעת בה מבעד לחולצה ומרגישה את הזדקרותה המיידית של חברתה.
"רוצה שתגעי בעצמך" הוא אומר.
צוחקת..."אני כבר שם, לגמרי שם" אומרת לו ויודעת שהוא נדלק.
"חכי רגע, אני נועל את דלת המשרד. אל תעשי כלום".
חוזר וממשיך לקרוא את שכתבתי לפני דקות ספורות. "את אוהבת את הבהונות שלך אצלי בפה..."
"כן...זה אדיר. זה לוקח אותי למחוזות שונים ומשונים, כשאתה חדור בתוכי מצד אחד ומהצד השני הבהונות בפיך. מתעתע חושים. הריכוז מופרע, נודד מצד לצד, זה כל כך טוב".
ידי כבר מטיילת מעל התחתון. מרגישה את הרטיבות המתפרצת. רוצה לגעת בכוס אבל מחכה קצת, רוצה למשוך את ההנאה.
"מה אתה עושה עכשיו?"
"פתחתי את המכנס וכולי משוחרר, הזין מחוץ למכנס ומתחת לשולחן, אני מלטף אותו. תלטפי את עצמך".
מלטפת ונרגשת, מכניסה אצבע אל מתחת לתחתון, מרגישה את החום הבוער מתוכי, מניחה את קצה האצבע על הדגדגן הזועק.
"המממממממממ" פורץ מפי המהום בלתי נשלט.
"תמשיך, תספר לי מה תעשה לי עכשיו, תמשיך את הסיפור"
"אני ארים את הישבן שלך ואתן לו את הטיפול המגיע לו, אסגוד לך"
"כן..כן.." אני ממשיכה ללטף וללחוץ את הדגדגן, שומעת אותו מרחוק, אני כבר מזמן מרחפת בעולמות אחרים.
"אני מחכה לך" הוא אומר "מחזיק את עצמי, רוצה שנגמור ביחד".
"זה קרוב" אני עונה מתנשפת כולי. משפשפת עם האצבע את כל כולי, הדגדגן מנופח וענקי, זקור ומגורה, דורש נגיעות חזקות ונמרצות.
"אוחחחח כןןןן המממהממממ" מלמולים יוצאים מפי, לא מסוגלת לחשוב, לא יכולה לדבר, מנסה אך רק קולות בלתי ברורים מופקים כשהאצבע שלי לוחצת בחוזקה על הדגדגן. מזיזה אותה טיפה הצידה, לעוד נקודה שמגרה אותי יותר ויותר.
"חזק...רוצה אותך חזק עכשיו, תזיין אותי" אני חושבת...אולי גם אומרת, לא לגמרי בטוחה, וממשיכה עם הלחיצה עד שהגוף רועד כולו כשאני גומרת לתוך שפופרת הטלפון וצועקת לו שידע, שכל השכנים ידעו ש..."אני גומרת!".
"כן..תמשיכי, תגמרי, אני איתך... גומר עכשיו!"
הקולות נרגעים מעט, הוא מנקה את עצמו וסביבתו וממשיכים לשוחח, כשידי נחה בפתחי. החום עוד בוער, מושך את היד להמשיך וללטף והפעם בעדינות מחרמנת, שמעבירה בי רטט של עונג ויחד עם זאת רוצה עוד ועוד.
"זה לא נגמר" אני אומרת לו. "רוצה עוד".
"תמשיכי, כן, תמשיכי, אל תרגעי" הוא אומר ומתחיל לסיים את יומו. הטלפון באוזנו ואני נוהמת ומהמהמת.
אני מתענגת, הגוף מתקמר ומתקער לפי הקצב, כולי מרוגשת ושומעת אותו צועד בין אנשים. זה משגע אותי. באוזן גומרת איתו ובעין אנשים זרים. זה מטריף אותי, אני ממשיכה לאט לאט, לא רוצה שזה יגמר, מרגישה את הסוף. מושכת את הרגע, נרגעת כמעה.
הוא חוזר לשיחה שגרתית ואני מקשיבה, לא ממש יכולה לענות, מלטפת את עצמי, עולה מהכוס אל השדיים, מכניסה את היד מתחת לחולצה, מלטפת אותם בתנועות מעגליות. הפטמות דורשות נגיעה ומקבלות מיד טפיחה קלה, צביטה קטנה, ליטוף עדין והיד חוזרת למקומה החמים אי שם בין ירכיי הצמאות לזין שאינו בנמצא.
מחדירה אצבע קצת יותר עמוק אבל רוצה את הגירוי המדויק על הדגדגן הרעב. מוציאה אותה רטובה, מלקקת מעט ומחזירה למקומה.
"אוחחחחח" אני נאנחת באוזניו "הנה זה שוב בא" אני מרגישה את הרטט הזה של הגוף, כשכולו נע וזע בלי יכולת שליטה. גלים של עונג חולפים בו מקצה לקצה, דפיקות הלב מואצות, האגן והבטן מתנועעים להם בעצמאות מוחלטת, עולים ויורדים. הדגדגן בוער ושולח אותות לכל עבר, לחיצה קלה ומרפה, לחיצה חזקה ומרפה, עוד אחת ועוד אחת "הממהמממ כןןןן כןןןן הנהההההההההה"
רגע של שקט באויר, הגוף רפוי ועיניי נעצמות מעצמן.
"כייף לשמוע אותך גומרת" אני שומעת מבעד לשפופרת.
"כייף לגמור" אני עונה ומתעוררת מהחלום, רטובה כאילו כל זה קרה זה עתה.
