בקרוב...
- פותח הנושא Yuske
- פורסם בתאריך
Digi Lista
New member
בעיקר שורדת ומנסה להתאושש...
במקביל אני מתחילה לחשוב ברצינות על תביעה(פגיעה בשם טוב,הוצאת דיבה,רמיסת זכויות אדם בסיסיות,עוגמת נפש...לא חסר) כמו שהציעו לי,זה כמובן יקח זמן ואני אהיה במקום אחר אבל זה לא מזיק,בכול מקרה גם עזיבה נעשית בראש מורם ולא עם הזנב בין הרגליים...,גיליתי שאמא של חברה שלי(חברה דיי חדשה,אולי זה היה סימן כולשהו...) היא עורכת דין אני חושבת שאלך לדבר איתה בקרוב(רק יסגר תיק החקירה המגוחך הזה גם לפי החוקרת)...זו תקופה מאוד מאוד לא קלה עבורי,אפילו הסיוטים הכי גדולים שלי מעולם לא הכינו אותי לסיטואציה כזאת הזויה(אגב,גם העדה הראשית שלי וגם אני<כול אחת בנפרד וללא תיאום> ניסינו לשרוט את עצמנו עם הצלחת הזאת,הפכנו אותה לכול כיוון אפשרי ואין שום מצב להישרט ממנה!זה גם הגיוני כי אלה צלחות שמותאמות לילדים ואם הן שורטות אז הן לא בטיחותיות!),תחשבו כמה זה חולני שמישהי שורטת את עצמה(כי גם ציפורניים אין לי ומעולם לא גידלתי) כדי לפגוע במישהו אחר ועוד באחת שיותר קטנה מהבת הכי קטנה שלה,זה לגמרי מטורף.... אני מחכה ליום רביעי כי התלמיד ההוא אכן נואם ביום שלישי במסיבת סיום(שאני לא מתכוונת לנכוח בה)...מה שכן,מיום ליום התמיכה שלי הולכת וגדלה,זה כמובן לא עוזר לי במיוחד(המפקחת עוד לא נפגשה איתי,היא רק מדברת...)אבל זה יותר טוב מכלום... חוץ מיזה אין לי הרבה מה לספר בגלל שבאופן טבעי אני לא בדיוק יכולה להתרכז בדברים אחרים ואם אני עושה אותם בתקופה הזאת זה רק כי שלא הצלחתי לבטל אותם... מה איתכם?מה חדש? יום רביעי הקרוב....
במקביל אני מתחילה לחשוב ברצינות על תביעה(פגיעה בשם טוב,הוצאת דיבה,רמיסת זכויות אדם בסיסיות,עוגמת נפש...לא חסר) כמו שהציעו לי,זה כמובן יקח זמן ואני אהיה במקום אחר אבל זה לא מזיק,בכול מקרה גם עזיבה נעשית בראש מורם ולא עם הזנב בין הרגליים...,גיליתי שאמא של חברה שלי(חברה דיי חדשה,אולי זה היה סימן כולשהו...) היא עורכת דין אני חושבת שאלך לדבר איתה בקרוב(רק יסגר תיק החקירה המגוחך הזה גם לפי החוקרת)...זו תקופה מאוד מאוד לא קלה עבורי,אפילו הסיוטים הכי גדולים שלי מעולם לא הכינו אותי לסיטואציה כזאת הזויה(אגב,גם העדה הראשית שלי וגם אני<כול אחת בנפרד וללא תיאום> ניסינו לשרוט את עצמנו עם הצלחת הזאת,הפכנו אותה לכול כיוון אפשרי ואין שום מצב להישרט ממנה!זה גם הגיוני כי אלה צלחות שמותאמות לילדים ואם הן שורטות אז הן לא בטיחותיות!),תחשבו כמה זה חולני שמישהי שורטת את עצמה(כי גם ציפורניים אין לי ומעולם לא גידלתי) כדי לפגוע במישהו אחר ועוד באחת שיותר קטנה מהבת הכי קטנה שלה,זה לגמרי מטורף.... אני מחכה ליום רביעי כי התלמיד ההוא אכן נואם ביום שלישי במסיבת סיום(שאני לא מתכוונת לנכוח בה)...מה שכן,מיום ליום התמיכה שלי הולכת וגדלה,זה כמובן לא עוזר לי במיוחד(המפקחת עוד לא נפגשה איתי,היא רק מדברת...)אבל זה יותר טוב מכלום... חוץ מיזה אין לי הרבה מה לספר בגלל שבאופן טבעי אני לא בדיוק יכולה להתרכז בדברים אחרים ואם אני עושה אותם בתקופה הזאת זה רק כי שלא הצלחתי לבטל אותם... מה איתכם?מה חדש? יום רביעי הקרוב....
StellarWind
New member
שורדים.
התחלתי עכשיו תקופת מבחנים. אז בין גנטיקה לביוכימיה החיים סטנדרטיים. לדאבוני הרב ההארד-דיסק החיצוני שלי החליט לשבוק חיים ולקח איתו יותר משבע שנים של גרפיקה, אתרים וחלק גדול מאוד מההיסטוריה האישית שלי שהייתה מגובה עליו. אני עדיין בתקווה שאיכשהו אני אצליח להקים אותו לתחיה לפחות כדי לחלץ חלק מהמידע הזה... אבל לפחות הפרוייקטים הנוכחיים שלי היו שמורים ומגובים על הדיסק הקשיח הלוקאלי שלי כך ששום דבר מפרוייקט מיאטו לפחות לא הלך לאיבוד... עדיין דיכאון גרעיני. הייתי צריך לעשות יותר גיבויים... אבל נו טוב. <<; אני מתנצל על חוסר הפעילות - אין לי פשוט יותר מדי מה להגיד, החיים שלי לא מרתקים מספיק כדי לפרסם פוסטים באורך הגלות עליהם, והרבה זמן לא התעסקתי עם דברים שקשורים לדיג'ימון. בכל מקרה אני עדיין חי.
התחלתי עכשיו תקופת מבחנים. אז בין גנטיקה לביוכימיה החיים סטנדרטיים. לדאבוני הרב ההארד-דיסק החיצוני שלי החליט לשבוק חיים ולקח איתו יותר משבע שנים של גרפיקה, אתרים וחלק גדול מאוד מההיסטוריה האישית שלי שהייתה מגובה עליו. אני עדיין בתקווה שאיכשהו אני אצליח להקים אותו לתחיה לפחות כדי לחלץ חלק מהמידע הזה... אבל לפחות הפרוייקטים הנוכחיים שלי היו שמורים ומגובים על הדיסק הקשיח הלוקאלי שלי כך ששום דבר מפרוייקט מיאטו לפחות לא הלך לאיבוד... עדיין דיכאון גרעיני. הייתי צריך לעשות יותר גיבויים... אבל נו טוב. <<; אני מתנצל על חוסר הפעילות - אין לי פשוט יותר מדי מה להגיד, החיים שלי לא מרתקים מספיק כדי לפרסם פוסטים באורך הגלות עליהם, והרבה זמן לא התעסקתי עם דברים שקשורים לדיג'ימון. בכל מקרה אני עדיין חי.
StellarWind
New member
אויש,
עכשיו כשקראתי על כל מה שעובר על סטטה בזמן האחרון אני מבין שאין לי בכלל זכות להגדיר את מה שעובר עלי כרגע כ"שורדים". X_x ישנה קללה סינית עתיקה שבתרגום חופשי לעברית אומרת "הלוואי שתחייה בזמנים מעניינים". הנה ההוכחה. בכל מקרה. שיהיה בהצלחה עם הכל...
עכשיו כשקראתי על כל מה שעובר על סטטה בזמן האחרון אני מבין שאין לי בכלל זכות להגדיר את מה שעובר עלי כרגע כ"שורדים". X_x ישנה קללה סינית עתיקה שבתרגום חופשי לעברית אומרת "הלוואי שתחייה בזמנים מעניינים". הנה ההוכחה. בכל מקרה. שיהיה בהצלחה עם הכל...
Digi Lista
New member
טוב לשמוע ממך../images/Emo24.gif
זה באמת מציק מה שתיארת עם הארד דיסק,אני תמיד בפאניקה שזה יקרה לי ובדרך כלל משתדלת לדאוג לגיבויים על כול צרה שלא תבוא... לא חייבים לכתוב טקסטים באורך הגלות כדי לכתוב,אפשר סתם לקפוץ להגיד שלום מידיי פעם,בכול זאת אנחנו מתגעגעים
זה באמת מציק מה שתיארת עם הארד דיסק,אני תמיד בפאניקה שזה יקרה לי ובדרך כלל משתדלת לדאוג לגיבויים על כול צרה שלא תבוא... לא חייבים לכתוב טקסטים באורך הגלות כדי לכתוב,אפשר סתם לקפוץ להגיד שלום מידיי פעם,בכול זאת אנחנו מתגעגעים
Digi Lista
New member
../images/Emo51.gifמשתדלת../images/Emo24.gif
היום(כלומר אתמול) היה קטע מאוד מרגש- הכנסתי לכיתה את התלמיד שאיתי בהסעה(אחת בגן אז היא יורדת קודם) ואמרתי לו שאני הולכת,הייתי כבר עם התיק על הגב והוא תפס לי את היד! תפס וסירב לשחרר,בכול פעם שניסיתי הוא הידק את האצבעות,נעץ בי את המבט הממיס שלו וחייך אליי את החיוך של המלאך(הילד הזה הוא הבייבי שלי,אחד מאלה שאני מאמצת בקיצוניות),ככה במשך לפחות רבע שעה לא הצלחתי להשתחרר ממנו,המחנכת והסייעת טענו שזה רמז שאני חסרה להן ולו(זה ברור,אני בדרך כלל נמצאת סביבו כול הזמן,אני בכלל לא יכולה להתנתק ממנו כי אני רק רואה אותו ואני חייבת לחבק אותו בלי הפסקה,כבר שלוש שנים אני
ת בו),זה היה כול כך מוזר כי מי יאמין לי שילד משותק ועם פיגור בינוני יכול ככה לתפוס יד ולהגיב(בצהריים הנהג צחק עליי וטען שאני ממציאה,רק שאז עלתה הסייעת איתנו לאוטו וחיזקה את מה שאמרתי),יצאתי עם דמעות של התרגשות והבטחתי לו בשקט מה שאני תמיד מבטיחה לו-שנשמור אחד על השני,אחרי הכול הוא שמע בערך מיליון פעם כמה הוא מבחינתי המלאך הקטן שלי(יש כמה כאלה שאני קוראת להם מלאכים,המבט השובב בעיניים מחזק אותי תמיד)...כמה דביק זה נשמע?... בכול מקרה זה לא דבר חדש ועדיף דמעות התרגשות על בכי של כעס ועצב,וחוץ מיזה שבגלל החיבור הזה איתו ועם שאר הילדים "המורה" ההיא מתעקשת ללכלך עליי לאימא שלו,מה שקנאה עושה לאנשים... שאר היום עבר בקריאת ספר בקניון ובלימודים באו"פ,עכשיו אני מקלידה עבודה לקורס שילוב של אלו"ט כדי לקבל את התעודה...
היום(כלומר אתמול) היה קטע מאוד מרגש- הכנסתי לכיתה את התלמיד שאיתי בהסעה(אחת בגן אז היא יורדת קודם) ואמרתי לו שאני הולכת,הייתי כבר עם התיק על הגב והוא תפס לי את היד! תפס וסירב לשחרר,בכול פעם שניסיתי הוא הידק את האצבעות,נעץ בי את המבט הממיס שלו וחייך אליי את החיוך של המלאך(הילד הזה הוא הבייבי שלי,אחד מאלה שאני מאמצת בקיצוניות),ככה במשך לפחות רבע שעה לא הצלחתי להשתחרר ממנו,המחנכת והסייעת טענו שזה רמז שאני חסרה להן ולו(זה ברור,אני בדרך כלל נמצאת סביבו כול הזמן,אני בכלל לא יכולה להתנתק ממנו כי אני רק רואה אותו ואני חייבת לחבק אותו בלי הפסקה,כבר שלוש שנים אני
Digi Lista
New member
קצת בבית עד ההסעת צהריים...
נמאס לי לחפש לאן לנדוד כדי להעביר את הזמן וסתם לשבת בקניון ולקרוא ספר יהיה לי עוד מספיק זמן(אם כי צוות הכיתה שלי אמר לי היום בבוקר שמבחינתם אני צריכה להיות איתם בקייטנה,גם אם לא לעבוד אלא רק לשבת בקרבתם,גם בגנים<הנהלה אחרת,אותו מקום> הציעו לי להיות ואמרו שיקבלו אותי בכיף,עם כמה שאני אוהבת את צוות הכיתה ואת הילדים אני לא בטוחה שבריא לי להסתובב באיזור הזה מעבר למינימום בתקופה הקרובה...),בקיצור באופן חריג וספונטני החלטתי ללכת קצת הביתה ולנצל את זה שעדיין מסיימים מאוחר ולא בשעות מקוצרות של קייטנה,אין לי הרבה זמן כי אני אצטרך מונית ספיישל ושני אוטובוסים כדי לחזור להסעת צהריים ולכן אני צריכה לצאת מוקדם(12:15) אבל גם הזמן שאני פה הוא יותר טוב מכול דבר אחר ובמילא יש לי לימודים ולא אספיק להגיע בצהריים הביתה(בערך עד 22:00 אני לא בבית היום)אז נתאוורר פה יחד עם אחי שבמילא נשאר לו רק יום אחד לסיום היסודי ונתנו להם חופש... גלית,אני עוד צריכה לכתוב לך...מקסימום אסמס לך... שתפו מה קורה איתכם..
נמאס לי לחפש לאן לנדוד כדי להעביר את הזמן וסתם לשבת בקניון ולקרוא ספר יהיה לי עוד מספיק זמן(אם כי צוות הכיתה שלי אמר לי היום בבוקר שמבחינתם אני צריכה להיות איתם בקייטנה,גם אם לא לעבוד אלא רק לשבת בקרבתם,גם בגנים<הנהלה אחרת,אותו מקום> הציעו לי להיות ואמרו שיקבלו אותי בכיף,עם כמה שאני אוהבת את צוות הכיתה ואת הילדים אני לא בטוחה שבריא לי להסתובב באיזור הזה מעבר למינימום בתקופה הקרובה...),בקיצור באופן חריג וספונטני החלטתי ללכת קצת הביתה ולנצל את זה שעדיין מסיימים מאוחר ולא בשעות מקוצרות של קייטנה,אין לי הרבה זמן כי אני אצטרך מונית ספיישל ושני אוטובוסים כדי לחזור להסעת צהריים ולכן אני צריכה לצאת מוקדם(12:15) אבל גם הזמן שאני פה הוא יותר טוב מכול דבר אחר ובמילא יש לי לימודים ולא אספיק להגיע בצהריים הביתה(בערך עד 22:00 אני לא בבית היום)אז נתאוורר פה יחד עם אחי שבמילא נשאר לו רק יום אחד לסיום היסודי ונתנו להם חופש... גלית,אני עוד צריכה לכתוב לך...מקסימום אסמס לך... שתפו מה קורה איתכם..
לא קורה איתי כלום,עדיין לומדת.
אנחנו קבוצה ממש קטנה עכשיו כי הרוב לא מגיעים לשיעורים.החומר עצמו די נחמד למרות שבשיעור האחרון דווקא נורא השתעממתי.(ואני היחידה!כל שאר הכיתה דווקא אמרה שזה שינוי מרענן ושהפעם הם יותר נהנו מהחומר,ממש מוזר) אני ממש מנסה להשתלב מבחינה חברותית,אבל גם לא להיראות קרציה ולהידבק יותר מידי לאנשים.זה ממש קשה....תמיד כשאני יושבת עם זוג חברים שמדבר זה עם זה אני מרגישה כמו צלע שלישית מיותרת.אבל גם להיות לבד זה לא פיתרון. לפעמים יוצא לי להחליף כמה מילים עם אנשים אבל זה לא ממש מצליח להתפתח לשיחה. אבל גם גיליתי שאנשים מקורסים קודמים שלקחתי,שאני נתקלת בהם במקרה בהפסקות או בסוף הלימודים,זוכרים אותי ושואלים מה שלומי.וזה ממש נחמד כי בדרך כלל אני לא כלכך בולטת בשיעורים ואנשים שלמדו איתי לא זוכרים אותי בכלל.אז כנראה בכל זאת חל שיפור,ואני יותר מצליחה להשתלב מבשנים קודמות אם אנשים זוכרים אותי ומתעניינים בשלומי. זה בסדר,קחי את הזמן.אני מבינה שכרגע קשה לך לחשוב על דברים אחרים.
אנחנו קבוצה ממש קטנה עכשיו כי הרוב לא מגיעים לשיעורים.החומר עצמו די נחמד למרות שבשיעור האחרון דווקא נורא השתעממתי.(ואני היחידה!כל שאר הכיתה דווקא אמרה שזה שינוי מרענן ושהפעם הם יותר נהנו מהחומר,ממש מוזר) אני ממש מנסה להשתלב מבחינה חברותית,אבל גם לא להיראות קרציה ולהידבק יותר מידי לאנשים.זה ממש קשה....תמיד כשאני יושבת עם זוג חברים שמדבר זה עם זה אני מרגישה כמו צלע שלישית מיותרת.אבל גם להיות לבד זה לא פיתרון. לפעמים יוצא לי להחליף כמה מילים עם אנשים אבל זה לא ממש מצליח להתפתח לשיחה. אבל גם גיליתי שאנשים מקורסים קודמים שלקחתי,שאני נתקלת בהם במקרה בהפסקות או בסוף הלימודים,זוכרים אותי ושואלים מה שלומי.וזה ממש נחמד כי בדרך כלל אני לא כלכך בולטת בשיעורים ואנשים שלמדו איתי לא זוכרים אותי בכלל.אז כנראה בכל זאת חל שיפור,ואני יותר מצליחה להשתלב מבשנים קודמות אם אנשים זוכרים אותי ומתעניינים בשלומי. זה בסדר,קחי את הזמן.אני מבינה שכרגע קשה לך לחשוב על דברים אחרים.
Digi Lista
New member
גם אני שמתי לב שהיא נעלמה...
קוקוריקו תרנגול~
כתבתי תגובה ארוכה ובאמצע המחשב נתקע. (לא נפל, נתקע!) אז אני הגאונה העתיקה הכל לדף ועכשיו אני אעלה אותו ואכתוב כאן את ההמשך: וכמובן שיש גם את הצד השני, יש כמה קולגות שדווקא כן יש להם קצת שכל ישר ורגש וחשוב יותר - יש את הילדים שקשורים אלייך מאוד. אבל זה המצב. את לא תפסיקי את העשייה שלך בגלל זה, אולי אפילו תמשיכי להתראות עם הילדים הספציפים האלה (הקייטנה היא עם אותם ילדים?). אני רק יודעת שאומרים שתחלופה של אנשים זאת מכה קשה בשביל ילדים כאלה וצריך לעשות את זה בהדרגתיות (מחברה שלי שהדריכה שבט יובל) או משהו כזה, וחסר למערכת החינוך אם היא תפגע בילדים האלה רק בגלל השטויות שלהם. אגב, המנהל הוא לא אחד מהקולגות ששיבחתי קודם, את עבדת שם יותר מכולם ובחינם. הוא ניצל אותך, ולך לא היה אכפת כי עשית את זה בשביל הילדים. אבל ברור שהוא הגן עלייך בעיקר כי חבל לפספס "פראיירית" כמוך (אין הרבה כאלה) וגם כשהוא עשה את זה הוא עשה הרבה פחות מהמינימום (כפי שראית בעצמך) כי עם כל הכבוד לזה שהוא "באמת מעריך אותך", כנראה שהוא לא באמת מעריך אותך. אבל היו קולגות אחרים שכן והם הראו את זה, אותם צריך להעריך באמת. בכל אופן, עם מנהל כזה וכמה "מורות" גרועות באמת מגיע להם שתחסירי ימי עבודה, אבל זה לא מגיע לילדים. עד עכשיו היית במצב הזה של "פראיירית" מצד אחד -בעיני המנהל- אבל בלי יכולת לעשות משהו כדי לגרום לו לכבד אותך באמת - כדי לא לפגוע בילדים. אז אפשר לומר שהדברים כבר קרו מעצמם ("צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים" -סליחה, הייתי מוכרחה לכתוב את זה ^^" ) ונראה אותם מסתדרים עכשיו בלעדייך, כשהם יכולים להאשים רק את עצמם על המצב הזה. וכמובן, עדיין הילדים נפגעים כמל הסיפור, אבל זה בהחלט לא היה בשליטתך. אני יודעת שזה לא מנחם, חוסר אונים זה אחד הדברים הכי מעצבנים שקיימים בעולם, אבל זה המצב. וחוץ מכל זה, את עוד צעירה, את רק בתחילת הדרך וכבר עשית יותר מאנשים בגיל של ההורים שלך. הדבירם האלה באמת יכולים להיות בסיס לתסריט/סיפור/משהו שעוד תעשי, וכמובן שעוד אפשר לשפר את המצב -עם הרבה מאמץ, תמיכה וגב חזק- אבל זה אפשרי. עכשיו יש גם שר חינוך חדש שמדבר יפה, אז לכי תדעי. חוץ מזה שהסגן שלו ממפלגת ג' וזה ידוע שיש הרבה נשים חרדיות שמתנדבות עם ילדים כאלה, אולי הוא יתחבר לסיפור שלך ויעשה עם זה משהו שיהיה טוב גם בשבילן? וזהו, עכשיו נקווה שהתגובה הזאת תשלח כמו שצריך והקובץ עם מה שכתבתי שהעלתי לפה יעלה כמו שצריך.
כתבתי תגובה ארוכה ובאמצע המחשב נתקע. (לא נפל, נתקע!) אז אני הגאונה העתיקה הכל לדף ועכשיו אני אעלה אותו ואכתוב כאן את ההמשך: וכמובן שיש גם את הצד השני, יש כמה קולגות שדווקא כן יש להם קצת שכל ישר ורגש וחשוב יותר - יש את הילדים שקשורים אלייך מאוד. אבל זה המצב. את לא תפסיקי את העשייה שלך בגלל זה, אולי אפילו תמשיכי להתראות עם הילדים הספציפים האלה (הקייטנה היא עם אותם ילדים?). אני רק יודעת שאומרים שתחלופה של אנשים זאת מכה קשה בשביל ילדים כאלה וצריך לעשות את זה בהדרגתיות (מחברה שלי שהדריכה שבט יובל) או משהו כזה, וחסר למערכת החינוך אם היא תפגע בילדים האלה רק בגלל השטויות שלהם. אגב, המנהל הוא לא אחד מהקולגות ששיבחתי קודם, את עבדת שם יותר מכולם ובחינם. הוא ניצל אותך, ולך לא היה אכפת כי עשית את זה בשביל הילדים. אבל ברור שהוא הגן עלייך בעיקר כי חבל לפספס "פראיירית" כמוך (אין הרבה כאלה) וגם כשהוא עשה את זה הוא עשה הרבה פחות מהמינימום (כפי שראית בעצמך) כי עם כל הכבוד לזה שהוא "באמת מעריך אותך", כנראה שהוא לא באמת מעריך אותך. אבל היו קולגות אחרים שכן והם הראו את זה, אותם צריך להעריך באמת. בכל אופן, עם מנהל כזה וכמה "מורות" גרועות באמת מגיע להם שתחסירי ימי עבודה, אבל זה לא מגיע לילדים. עד עכשיו היית במצב הזה של "פראיירית" מצד אחד -בעיני המנהל- אבל בלי יכולת לעשות משהו כדי לגרום לו לכבד אותך באמת - כדי לא לפגוע בילדים. אז אפשר לומר שהדברים כבר קרו מעצמם ("צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים" -סליחה, הייתי מוכרחה לכתוב את זה ^^" ) ונראה אותם מסתדרים עכשיו בלעדייך, כשהם יכולים להאשים רק את עצמם על המצב הזה. וכמובן, עדיין הילדים נפגעים כמל הסיפור, אבל זה בהחלט לא היה בשליטתך. אני יודעת שזה לא מנחם, חוסר אונים זה אחד הדברים הכי מעצבנים שקיימים בעולם, אבל זה המצב. וחוץ מכל זה, את עוד צעירה, את רק בתחילת הדרך וכבר עשית יותר מאנשים בגיל של ההורים שלך. הדבירם האלה באמת יכולים להיות בסיס לתסריט/סיפור/משהו שעוד תעשי, וכמובן שעוד אפשר לשפר את המצב -עם הרבה מאמץ, תמיכה וגב חזק- אבל זה אפשרי. עכשיו יש גם שר חינוך חדש שמדבר יפה, אז לכי תדעי. חוץ מזה שהסגן שלו ממפלגת ג' וזה ידוע שיש הרבה נשים חרדיות שמתנדבות עם ילדים כאלה, אולי הוא יתחבר לסיפור שלך ויעשה עם זה משהו שיהיה טוב גם בשבילן? וזהו, עכשיו נקווה שהתגובה הזאת תשלח כמו שצריך והקובץ עם מה שכתבתי שהעלתי לפה יעלה כמו שצריך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.