בקטנה
"דווקא כשאני הכי מנסה לנחם ולהרגיע ,הילד שלי מתחיל להשתולל. קשה לי להבין את זה" -היא אמרה לי.
הילד בערך בן 4.
בקשתי שתביא דוגמה להרגעה כזאת שלה. התקשתה ,ואז ביקשתי שבלי לחשוב תגיד לי מה היא עושה כשהילד בוכה.
היא ענתה לי שאם לא מדובר במשהו רציני היא אומרת "בוא חמודי,לא קרה כלום!".או "חומד,מזה בוכים?"
כשנכנסנו יותר לעומק אמרה שהיא רוצה להכניס בעניין עצבות ובכי לפרופורציות,כי מי אם לא היא...
אני חשבתי קצת אחרת.
ילד דעתי קודם כל זקוק לולידציה,לתיקוף של מה שהוא מרגיש.להגיד "לא קרה כלום"-אמירה אוטומאטית של המון אימהות,זה אכן הרבה פעמים מתוך צורך כנה לנחם ולהכניס לפרופורציה,אבל ילד בוכה ממקום רגשי ולא בא לו אז,בטח אם הוא בגיל 4,להכניס לפרופורציה ולהיות רציונאלי כמו ספרי הדרכה.הוא מקבל את התחושה שאמא לא באמת רואה אותו.יש אפשרויות אחרות להגיב,שהן יותר משתתפות,ומראות שאנחנו מבינות שאכן הילד הרגיש רע עם מה שקרה ושבעקבותיו בכה.
הרבה אנשים כשהם גדולים ומגיעים לספר ברצינות על ילדותם מגיעים לתחושה שההורים לא באמת ראו אותם.[גם אם היה אוכל לאכול בגד ללבוש וכסף לטיול שנתי]
הכל מתחיל במאד קטן.
בוקר טוב.
"דווקא כשאני הכי מנסה לנחם ולהרגיע ,הילד שלי מתחיל להשתולל. קשה לי להבין את זה" -היא אמרה לי.
הילד בערך בן 4.
בקשתי שתביא דוגמה להרגעה כזאת שלה. התקשתה ,ואז ביקשתי שבלי לחשוב תגיד לי מה היא עושה כשהילד בוכה.
היא ענתה לי שאם לא מדובר במשהו רציני היא אומרת "בוא חמודי,לא קרה כלום!".או "חומד,מזה בוכים?"
כשנכנסנו יותר לעומק אמרה שהיא רוצה להכניס בעניין עצבות ובכי לפרופורציות,כי מי אם לא היא...
אני חשבתי קצת אחרת.
ילד דעתי קודם כל זקוק לולידציה,לתיקוף של מה שהוא מרגיש.להגיד "לא קרה כלום"-אמירה אוטומאטית של המון אימהות,זה אכן הרבה פעמים מתוך צורך כנה לנחם ולהכניס לפרופורציה,אבל ילד בוכה ממקום רגשי ולא בא לו אז,בטח אם הוא בגיל 4,להכניס לפרופורציה ולהיות רציונאלי כמו ספרי הדרכה.הוא מקבל את התחושה שאמא לא באמת רואה אותו.יש אפשרויות אחרות להגיב,שהן יותר משתתפות,ומראות שאנחנו מבינות שאכן הילד הרגיש רע עם מה שקרה ושבעקבותיו בכה.
הרבה אנשים כשהם גדולים ומגיעים לספר ברצינות על ילדותם מגיעים לתחושה שההורים לא באמת ראו אותם.[גם אם היה אוכל לאכול בגד ללבוש וכסף לטיול שנתי]
הכל מתחיל במאד קטן.
בוקר טוב.
