בצלו של "עמוד ענן"

[כרמית אלון]

בצלו של "עמוד ענן"

הי לכולם ומקווה שכל חברי הפורום מתחילים לחזור לחיים שפויים של שגרה ובעיקר "חזרו הביתה בשלום".
לי אישית היה קשה הבקר לחזור בבת אחת לשגרה "רגילה" - למרות שאני לא תושבת הדרום. הרגשתי צורך לעכל, לעבד את כל השבוע המטלטל הזה. רק אחרי ש"ניקיתי שולחן" הצלחתי להמשיך הלאה.
מי עוד הרגיש ככה?

ברוח זו אני מרשה לעצמי לשתף אתכם ב"עמוד" שכתבתי בהשראת "עמוד ענן".
אשמח כמובן למשוב ולוואי שבאמת יהיה לנו שקט, ביטחון ושלום.
תודה והמשך ערב טוב
כרמית אלון.

הנה הפוסט:

מיומנה של מאמנת אישית.

אז הנה "עמוד ענן" הסתיים וכבר כמה ימים אני בדיאלוג עם המילים. נדהמת מיחסי הגומלין בין המציאות לבין המשמעות שמקבלות המילים, מאיך מילים יכולות לתאר מציאות מסוימת או מצבי חיים אישיים ומה קורה למילים הללו כשהן הופכות לציון דרך של אומה שלמה. איך זה שבקר אחד מישהו מצרף מילה אחת לאחרת ולפתע משאילים את הצירוף החדש לתקשורת, לשדה הקרב, לשפה המדוברת.

בדיאלוג הזה שוטטתי לי מפה לשם, בין "עמוד" ל"עמוד", מה"ענן" האחד ל"ענן" האחר, מ"נפילה" ל"נפילה" וממרחב למרחב..

פגשתי "ענן" כבד שבישר גשמי ברכה, האטתי כש"ענן" אחד נמוך פיזר ערפל והסתיר את הראות, נהניתי מיום בהיר עם ענני נוצה קלים וכמה התפעלתי מענני הכבשה.. - ופתאום, רגע: הכריזו על "עמוד ענן" ורגע אחרי כבר הופיע איתו "ערפל הקרב".

כן, גם לי מדי פעם יש "נפילה". חברת החשמל הזהירה שתהיה פה "נפילת מתח", גם הקווים "נפלו". נזכרתי כמה כאב לילד שלי אחרי ה"נפילה" ההיא מהנדנדה.. - אבל מי זוכר ומה כל אלה לעומת ה"נפילות" שהיו פה השבוע?

למדתי בקורס ההוא על הצורך הקיומי של הילד ב"מרחב מוגן". אחר כך המדריכה הסבירה לי שהמתאמנת בחרה לספר לי את שספרה כי הרגישה "מרחב מוגן". מפה לשם גם ההורים שהדרכתי למדו לשחרר ולתת לילד שלהם "מרחב מוגן", ופתאום - "בית" הוגדר כמקום מסוכן וחדרי המדרגות הפכו ל"מרחב מוגן".

בין לבין סיימתי לקרוא עוד "עמוד" בספר מיוחד. אחר כך שחקתי עם הילדים את "עמוד" חשמל כאן מקולקל". בלי להרגיש נתקלתי ב"עמוד", וכמה התרגשתי כשלפתע התייצב לו אותו "עמוד", לפעמים היו אלה שניים, שלושה ויותר, וכמו מלאכים לא צפויים הזמינו אותי להישען עליהם בלי פחד.., ואז, בבת אחת השתלט על כולנו "עמוד ענן". "צבע אדום" כבש את הרשת ומדינה שלמה עצרה לה מלכת.

כשהחדשות ברקע צלצל אצלי הטלפון. מישהי שגלשה באתר שלי שאלה אותי המון שאלות על השירות שלי: מה, איפה, כמה, מתי, איך.. היא דילגה בשטף משאלה לשאלה.
אלא שבאמצע השיחה נשמעה צפירה באזור שלה.
רציתי לענות לה אבל השיחה נקטעה כמובן. הדאגה, הפחדים, השאלות הלא פתורות.. "עמוד ענן".

ככה, בעיצומו של המבצע מצאתי את עצמי יושבת לכתוב. רציתי לענות לה על כל השאלות, לייצר בהירות, להבהיר וכן - גם להקל, להרגיע, לתמוך..
המילים קלחו להן מעצמן כאילו ביקשו הן לומר סליחה. סליחה שלא יכולתי לעזור, סליחה שלא נתתי לה מענה, הותרתי אותה בלא תשובה. והסליחה התערבבה עם תפילה שלא הרפתה, תקווה שהאישה הזו בריאה ושלמה, שהכל בסדר איתה.

ככה נולד לו עוד "עמוד". עמוד אחר, עמוד וירטואלי, עמוד של אתר שאילולא "עמוד ענן" קרוב לוודאי לא היה נכתב.
תודה גדולה לאותה גולשת אלמונית
ועוד תודה לכל מי שהגיע עד פה.

לכל המעוניין מצרפת את הקישור לעמוד המדובר
והעיקר - שנזכה כולנו למרחב מוגן במובן הנכון והמקובל של המילה.
באהבה, כרמית.

כל מה שרציתם לדעת על השירות שלי ולא העזתם לשאול

 

[דיוידל]

כוחה של המילה

כרמית היקרה,

אין ספק שיש לך כשרון מיוחד לבטא במילים את מה שאת רואה ומרגישה. כשרון מיוחד מאוד.

לפעמים המילה מחדדת, מבהירה ונותנת משמעות לתחושות. לפעמים המילה חוסמת כי הרי ברגע שהיא נאמרת אנחנו יכולים להרגיש אחרת. זו משמעות הכאן ועכשיו. היופי של הכאן ועכשיו מאפשרת שינוי והתפתחות. כפי שאת שמה לב המשמעות של "עמוד", למשל, שונה עכשיו ממה שהיה פעם.

אין ספק שהתקופה האחרונה משפיעה על כולנו. אני שם לב שאצלי יש צורך בהתארגנות פנימית לפני שאני נכנס ל"חדר האימון" שלי - אם זה איך אני חווה תסכול על הנהג שכמעט מתנגש בי בכביש, או דאגה לילדים, ואולי ציפייה והתרגשות ממפגש בהמשך היום. החיים מזמינים לנו את הצורך לאתחול ההארד דיסק שלנו.

תודה על השיתוף ונהנתי לקרוא כל מה שרציתם לדעת... אך אני כן מעז לשאול.

שבת שלום ושקט לכולנו,
דיויד

 

[כרמית אלון]

תודה לך דיוידל

והבהרה חשובה

דיוידל - תודה גדולה על הפרגון, על המאמץ שהשקעת בתגובה ועל השיתוף באיך שאתה חווה את מה שקורה.

בין השורות אני מבינה שנוצרה אי הבנה לגבי הדף אליו הוספתי את הקישור.
איכשהו היו שחשבו שהפוסט שהעליתי הוא ה"עמוד" המדובר והקישור נועד לצורך פרסום / שיווק..

אז הנה הבהרה חשובה כדי להעמיד את הדברים על דיוקם:

כל האירוע התחיל ביום בו נחתו טילים בראשון לציון וגם האישה שאכן פנתה אלי היא תושבת ראשון.
השיחה איתה נקטעה עם "צבע אדום" שנחת אצלה.
את הדף עם התשובות אליה (זה הדף שאליו הוספתי קישור!) כתבתי כבר באותו יום בו התקיימה השיחה איתה משום שלא מצאתי מנוח. נשארתי עם הדאגה לה ועם הצורך לענות לה כשבמקביל הייתי צמודה לדיווחים ממה שקורה בראשון.
שימו לב שגם בפוסט שהעליתי כתוב:
"בעיצומו של המבצע מצאתי את עצמי יושבת לכתוב. רציתי לענות לה על כל השאלות, לייצר בהירות, להבהיר וכן: כמובן שרציתי גם לחזק, להקל, להרגיע, לתמוך..". את מה כתבתי? את הדף אליו הוספתי את הקישור.

את הפוסט שהעליתי בפורום כתבתי אחרי שהכריזו על הפסקת האש - כפי שאני מקווה ברור ממשפט הפתיחה שלו . ה"עמוד" עליו מדובר בפוסט הוא זה שבקישור. זו הסיבה שהוספתי קישור לדף הזה - כי הוא ה"עמוד" שנוצר בעיצומו של המבצע.
הוספתי אותו כי נראה היה לי מתבקש לאלה שירצו לראות / לקרוא אותו.
כל העניין הוא שאילולא השיחה שנקטעה ספק גדול אם היה עולה בדעתי לכתוב דף כזה עם תשובות ושאלות על השירות.

רק כעת אני מבינה שניתן לחשוב שהפוסט שהעליתי בפורום הוא ה"עמוד" שנכתב. ולא כך הדבר.
משום מה אני בכלל לא לקחתי אפשרות כזו בחשבון אף על פי שכעת, בדיעבד זה נראה לי לגמרי הגיוני.

שורה תחתונה:
הנה קבלתי עוד שיעור שממחיש את הפער בין מה שאחרים מבינים לבין מה שלי נראה לגמרי ברור.

מתנצלת על אי ההבנה ותודה על השיעור.
סופ"ש רגוע ונעים, כרמית