אני חושבת שכן...
שאלתי את השאלה הזאת על אחת הכלבות שגידלתי, שהרגשתי שאני אוהבת אותה כמו בת. כל מורה או מדריך ששאלתי אותו אמר שאין מצב שהיא היתה הבת שלי, כי כלב בהיררכיה זה לפני בן אדם, כלומר - היא לפני הגלגולים שלה כאדם. עד שפגשתי חבר אהוב ואיש מעורר השראה, שאמר לי בנימה סופר סתמית שזה לא יכול להיות נכון אם הכל בעצם קורה עכשיו, זה אומר שבכפיפות לזמן, אנחנו באמת חיים רק כאן ועכשיו אבל במקום ההרמוני שבו אין זמן נכון להגיד שכולם הכל בנקודה אחת, ככה שמה שהיה הוא שיהיה הוא שהווה... ככה שכל בעלי החים הם אנשים הם צמחים הם אבנים... וגם אנחנו הכל ביחד... איך זה נשמע?