בעתיד...

[m i t a l y]

בעתיד...

איך הייתם רוצים שילדכם יתנהגו כלפיכם? האם הייתם רוצים לעבור לגור איתם? האם הייתם רוצים להיות עצמאיים? להכנס לדיור מוגן? ובכלל, איך אתם רואים את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם כאשר תתבגרו ותהיו זקוקים לעזרתם? שבת שלום לכולם...

 

[pf26]

חושבת על זה הרבה

אבל בעיקר לגבי ההווה. מתפללת כל הזמן שילדי ירגישו אהובים ורצויים, ומקוה שלא יבקשו לצאת מהבית בגיל צעיר מידי. ולגבי העתיד? ממש לא יודעת... אני די נמנעת מלתכנן את העתיד. לשנינו יש ביטוחי חיים, משרות קבועות ופנסיות עתידיות בסדר (חחחח הצחקתי את משרד האוצר). מקווה שלא נהיה לעול על הילדים ושיזמינו אותנו בחגים ובסופ"ש בשמחה ולא כחובה.

 

[גלבועא]

לנו יש גם

ביטוח סיעודי לשנינו, למשך 3 שנים [זה ממוצע השרידה של אדם במחלקה סיעודית-סופנית]. הבן שלנו כל הזמן מודיע לנו שכאשר הוא יהיה עשיר הוא יקנה בית גדול ואנחנו נעבור לגור אצלו. כמובן שאין סיכוי ממשי שזה יקרה. אנחנו עושים הכל כדי לא ליפול לנטל על ילדינו בעתיד. בית אבות - נחיה ונראה.

 

[אוהבת בייגלה]

שאלה מצוינת

אומרים שהיחסים של ילדים עם הוריהם הזקנים הם בבואה של יחסיהם לאורך כל השנים.יכולים להיות יחסים שמבוססים על אהבה או על רגשות אשמה או על חמלה או התנכרות ועוד כל מיני. אני מחנכת את ילדי לחופש ולביטוי עצמי אבל בתוך מסגרת וככה אני רוצה לעת זיקנתי לא להכביד עליהם ובעיקר במובן הנפשי.

 

[ה ר מ י נ ה]

הרצוי והמצוי ../images/Emo57.gif

אנחנו חשבנו על הנושא כבר לפני מספר שנים. לגבי מגורים משותפים, אין סיכוי למצב כזה. אני כבר חוויתי דבר דומה כשסבתי חיתה איתנו. היא לא היתה תשושה.להיפך, היא התישה את כולנו. אבל, אנחנו עברנו לגור בקרבת הבת שלנו, והבן עבר בעקבותינו. כולנו גרים באותה שכונה, ולמרות שהיום אנחנו לא תמיד מתראים יותר מפעם בשבוע, הדבר בודאי יקל עליהם בבוא יום זיקנה. אנחנו בודאי לא ניפול עליהם למעמסה כלכלית. שנינו עובדים, נקבל פנסיה, יש לנו דירה גדולה ובכל מקרה. השאלה איננה בסופו של דבר כלכלית, אלא רגשית. אנחנו מאוד מקווים להיות עצמאים כמה שניתן, ולא ליפול למעמסה (אפילו רגשית) על ילדינו.עם זאת, כשהיה צורך בעזרה (בזמן אשפוז ממושך) הוכיחו הילדים שלי שאפשר לסמוך עליהם).

 

[פייה אבודה 1]

שאלה לא קלה ...../images/Emo140.gif

מצד אחד, לא הייתי רוצה שהמלאכית תעזוב את הקן כל כך מהר... מצד שני, כל דבר שיעשה אותה מאושרת - בהכרח יעשה אותי מאושרת. לא חושבת שהייתי רוצה ליפול לעול על כתפיה ( קצת משונה לי לתאר סיטואציה..היא עדיין קטנה, אבל הזמן חולף מהר בהנחה שתהיה לה משפחה משלה , אעדיף לחיות באופן עצמאי ואולי לקטר באופן פולני מצוי ולא מעבר . פשוט רוצה שתהיה מאושרת. מאוד מאוד מקווה שמערכת היחסים שלי איתה תהיה מספיק טובה כדי לאפשר לה את החופש שלה, מצד אחד, ולהיות קרובות מצד שני . מאידך.. אני רואה את הוריי , שאינם מבוגרים מדי ואינם צעירים , ואת אמי מטפלת באמה במסירות ובאהבה, והייתי רוצה שבבוא הזמן, אמי תרשה לי לטפל בה כשם שהיא מטפלת באמה, ובזקנתה, הייתי רוצה אותה איתי בבית.

 

[m i t a l y]

ברוכה הבאה, פיה אבודה... ../images/Emo140.gif

 

[פייה אבודה 1]

תודה ../images/Emo140.gif

 

[אל דן]

שאלה לפיה האבודה

למה הפיה אבודה?

 

[פייה אבודה 1]

../images/Emo9.gif

שאלה מורכבת... שהתשובה עליה מורכבת ומסובכת עוד יותר....

( התקלת אותי...

)

 

[ענת אדרת]

סיפור "קערת העץ"

אחת ממשתתפות פורום "מספרי סיפורים" עזרה לי למצוא את הסיפור הזה שממחיש יותר מכל את מערכת היחסים בין ילדים להוריהם.

 

[m i t a l y]

תודה לך ../images/Emo39.gif ו...

ברוכה הבאה אלינו...

 

[ענת אדרת]

תודה מיטלי../images/Emo140.gif../images/Emo51.gif

אני מוסיפה משהו משלי, על הסימטריה בחיים: קודם הורינו מגדלים אותנו ואח"כ אנחנו מגדלים אותם שנה טובה והכי חשוב - אהבה אמיתית!

 

[דיא]

אני מקווה שאוכל להיות מרוצה

עם מה שיהיה לי. אני חוששת שמבנה המשפחה שלי והמצב הכלכלי יאלץ אותי להסתמך על ילדיי. אני מקווה שאצליח לחנך אותם כך שזה לא יהיה רק אילוץ אלא גם נכונות ומחוייבות אישית, הבאה מאהבה והבנה. אבל בעיקר אני מתפללת שלא אשתנה עד כדי כך שלא אצליח לזהות את הטוב שבמצב, ואת המאמצים שזה ידרוש מאחרים. אני מודעת שזה קשה, ולפעמים אנו משתנים מעבר למתוכנן, אך אני לא רוצה להגיע למצב בו לא אדע לזהות את הטוב שבחיי.