בעקבות ריקי לייק של אתמול

בעקבות ריקי לייק של אתמול

(ואני יודעת שאין לי תירוץ למה צפיתי בזה) - האם אתם חושבים שלנערות ונשים בעלות חזה גדול מתייחסים שונה מאשר לנערות ונשים בעלות חזה ממוצע או קטן? במה זה מתבטא?
 
כן-כן, חזה גדול או קטן = בעייה

כל חזה למעשה, או יותר נכון, שדיים, מהווים בעייה לאלה שמגיבים כלפיהם, וכאלה יש הרבה. נועצים עיניים, מעירים הערות, נדחפים אחד על השני על מנת לגעת או להתחכך, כאילו במקרה. לא מזמן דברנו על הנושא של התגובות המטרידות מינית - אני קוראת להן הטרדה רגשית - והתגובות כלפי שדיים הן שם ובגדול. זוכרת מקרה שהלכתי עם חברה שלי, היינו בנות 16 בסך הכל, והיא התפתחה מוקדם וגדול מאד, הגיע מולנו מנוול רוכב על אופניים צעק , יו איזה גודל, ובכל כף היד היכה על השד שלה וברח. היא בכתה, אני הרגשתי מושפלת. זה היה נורא. הייתי עדה לתגובות גסות על שפת הים, כלפי נשים בעלות חזה גדול וגם תגובות מזלזלות ומרושעות כלפי חזה קטן. כמ"כ גם חזה בינוני זוכה לחסדים כאלה. אבל חזה גדול, במיוחד, זוכה להערצה קולנית וגסה. עכשיו: שתינו ראינו ריקי לייק אתמול, אני מרגישה בסדר גמור עם זה. כשיוצא לי אני מחפשת אותה ויש תוכניות, כמו זו של אתמול שאני מרוצה מאד שיצא לי לראות. היא מאד פמיניסטית וליברלית. GO RIKI GO! או איך שכותבים את זה...
 
מה שהרג אותי זה באמת שהנשים

האלה עוד נשארות עם המנוולים. כנראה תחושת הערך העצמי שלהן באמת נוגעת ברצפה, אין לי שום הסבר אחר. בקשר לריקי לייק, את המנחה עצמה אני דווקא אוהבת - היא מנסה להיות אחראית בקשר לנושאים שהיא מעלה. בקשר לאנשים שם, לפעמים אני תוהה אם הם על אמת או שהמציאו אותם. מה שאמרת על חברה שלך קורה לבנות מפותחות עוד הרבה קודם לכן. ילדה בת 13 עם חזה מפותח לא מפותחת מספיק רגשית בשביל להתמודד עם תגובות שכאלו וזה נושא שאף אחד לא מטפל בו - לא ההורים, לא המורים, לא החברות. אם וכאשר תהיה לי ילדה אני מקווה מאד בשבילה שאיכשהו התורשה תדלג עליה, אבל אם כן ואם לא, אני נשבעת כבר עכשיו להכין אותה עד כמה שאפשר להתמודד עם זה.
 
הזכרת לי משהו נורא כאוב ומבייש

בכתה ד´, היינו בנות 9 , אחת הבנות הצמיחה שדיים ולבשה חזייה. כולנו, אבל כולנו, גם הבנים וגם הבנות, לעגנו לה, ניתקלנו בה, מיששנו לה את הגב, הכנסנו אגרופים לחולצות שלנו ב"כאילו". אני חושבת הרבה על הנטייה הזו, האנושית (?) להזדהות עם החזק והמנהיג ולכסח את החלש ויוצא הדופן. מה שהכי חורה לי, זה שאז, לא קם אף אחד מהמורים להגן עליה.
 
זה בסדר, גם המחנכת שלי בכיתה ט´

מצאה לנכון לישר קו עם המקובלים של הכיתה ולהשפיל את אלה שהיו זקוקים לעזרתה במיוחד. (אני עוד מחכה לה בסיבוב. יום אחד...) כן, יש נטייה להיטפל לחלש, ואם את חלשה וסוף סוף נמצא מישהו חלש יותר, את תנצלי את ההזדמנות להצטרף לחזקים ולהתעלל בו, במיוחד כשאת ילדה. יש הרבה דברים שאמרתי ועשיתי בתור ילדה שאני די מתביישת בהם, אבל אני מזכירה לעצמי שהייתי ילדה. היום אני רוצה להאמין שלא הייתי עושה אותם דברים. ועכשיו לנימה קצת יותר משעשעת בקשר לחזיות והתפתחות: בכיתה ז´ ישב לידי בשיעורי לשון ילד מכיתת האם שלי וכל הזמן היינו עושים זה לזה "נעים בגב" (הוא לא היה החבר שלי, למען האמת, הוא בכלל היה חבר של חברה שלי לפני זה). אז ביום שלבשתי חזיה בפעם הראשונה, הוא היה הראשון שידע, עוד לפני החברה הכי טובה שלי (שנעלבה קשות). הוא משך לי בחזייה, מה שגרם לה כמובן להצליף לי בגב ואמר "מזל טוב". אחרי כשנה, בכיתה ח´, המורה ללשון קראה בשמותינו באיזשהו שיעור והורתה לנו להפסיק להתמזמז בשיעורים שלה (כמובן הסמקנו עד שורשי שערותינו והפסקנו לאלתר ולתמיד). לפני כמה שבועות פגשתי את הבחור הזה שוב ומסתבר שהוא שכן שלי. לא ראיתי אותו מאז גיל 13. אני תוהה אם גם הוא זוכר את זה.
 
למעלה