בעקבות הנסיעה של אוחובסקי את פוקס

[יותם סטאר]

בעקבות הנסיעה של אוחובסקי את פוקס

למי שעוד לא שמעה את הרכילות המרגשת - גל אוחובסקי ואיתן פוקס (הלינקים לערכיהם בויקיפדיה) עוזבים את הארץ לדרום צרפת (רק לחצי שנה, לא להתעלף) - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3308392,00.html למי שעוד לא מכירה, אוחובסקי ופוקס (שהם בני זוג, אגב) עומדים מאחוריי יצירות תרבות ישראליות רבות, בעיקר בתחום הקולנוע, כשהאחרונות שבהן הן כמובן "הבועה", "ללכת על המים" ו"יוסי וג'אגר". כמו כן ברזומה שלהם - "אפטר", "פלורנטין", "בעל בעל לב". לא פעם ולא פעמיים נגעו היצירות שלהם, נוסף על ההתעסקות בקהילה הגאה, גם עם נושאי שמאל נוספים ולרוב בנושא הכיבוש, וקיבלו ביקורת על כך לכאן או לכאן. בהודעות הבאות פירטתי קצת על הסרטים האחרונים שלהם והדיונים שהם עוררו. מוזמנות להביע את דעתכן בדיונים האלו וגם באופן כללי על הסרטים הנ"ל, דיעות כלליות על יצירות אחרות שלהם, או על הזוג עצמו, או סתם ברכות פרידה, אפשר לשרשר להודעה הזו.

 

[יותם סטאר]

יוסי וג'אגר (2002)

אתר הסרט - http://www.yossiandjagger.com/ עלילת הסרט הבסיסית כפי שמוכרת לרובכם - יוסי הוא המ"פ המופנם, ג'אגר הוא המ"מ המוחצן, שניהם קצינים המשרתים ביחידה קרבית בגבול ישראל-לבנון, ושניהם גם יחד הם זוג. יוסי המאצ'ו מנסה להסתיר את האהבה והזוגיות שלהם מאנשי המוצב, בעוד שג'אגר רוצה לראות שיוסי אוהב אותו בלב שלם. הסוף כמובן טרגי, ובמהלך מארב נתקל הצוות שלהם באויב, וג'אגר נפגע אנושות, ואז, כשכבר מאוחר מדי, יוסי נוטש את התדמית המאצ'ואיסטית לטובת האהבה (קינג סייז, קווין סייז, למי שזוכר). הסרט העלה כמה ויכוחים, גם בקהילה וגם בחברה הישראלית בכללותה.

הומואים יכולים "להתקבל" לחברה רק ע"י הדמות לסטרייטים, בין השאר ע"י שירות בצבא והתנהגות כמו "גברים" אמיתיים אחד הויכוחים היותר נפוצים בקהילה סביב הסרט הזה, ויכוח שעלה והוזכר מדי פעם גם בפעולות של הצבעים שלנו, אי שם בעבר (

). הטיעון הוא שהסרט מנסה "להתנחמד" לסטרייטים, לגרום לקבלה של ההומואים בכך שניתן יהיה לומר: "תראו, אנחנו כמו כולם, גם אנחנו משרתים בצבא, גם אנחנו קצינים, גם אנחנו קרביים". נוסף על הטיעון המתמקד בלגיטימציה דרך השירות הצבאי, עלה גם הטיעון שהסרט מנסה לעודד את דמות ה"הומו הנורמטיבי" - הגברי, המשרת בצבא, ש"צועד בג'ינס וחולצה אפורה במצעד הגאווה ולא נוצות ופרווה". הטיעון הצבאי פתח גם את השאלה של "שוויון זכויות מותנה בשוויון חובות - האמנם?", כלומר, על מנת שנוכל לדרוש את זכויותינו כגייז, עלינו קודם כל למלא את חובתנו, דוגמת חובת השירות הצבאי. בתגובה לטענות אלו נטען ששויות הזכויות אסור שיהיה מותנה לא בחובות, לא בשירות צבאי ולא בפעולה על פי דפוס התנהגות מסויים. על כל אלו נוסף גם הטיעון של האם גייז יכולים כלל לקחת חלק בפעילות צבאית (כפי שהוצג באירוח של תמר גוז'נסקי בצבעים שלנו), והאם אין בעצם עידוד פעילות הצבא כגוף המשיג את מטרותיו על ידי אלימות, סתירה למאבק לשוויון זכויות הקהילה הגאה?

למה ההומו תמיד מת בסוף? אמנם כבר חל שיפור במגמה זו, אבל הקלישאה כנראה מקורה באמת - ביצירות קולנועיות וטלוויזיוניות רבות, הסוף היה רע לנו כקהילה וטוב להומופובים - ההומו מת בסוף, כמו שניתן למצוא בסרטיו של עמוס גוטמן וגם ביוסי וג'אגר. לא שטענו כנגד אוחובסקי ופוקס על הומופוביה עצמית (ואולי היו כאלו שכן?), אך עלתה ביקורת רבה על כך ששוב, דווקא בסרט של יוצרים מהקהילה, הגיבור ההומו מת מוות טרגי בסוף.

שמאלנים עוכרי ישראל לא רבים מכירים את תיאור הסרט, כפי שהוצג בחו"ל (הסרט הוקרן במספר פסטיבלים וחו"ל והועמד לפרסים שונים). הסרט זכה לביקורת באוכלוסיה הכללית על התמקדות בעניינים כמו "מערכת ששולחת אותם להגן על מטרה שהם לא בהכרח מאמינים בה", או "הסרט מציג גברים ונשים צעירים שבעת זו של חייהם צריכים לרקוד, ללמוד ולאהוב ובמקום זאת נאלצים להקדיש את השנים היפות ביותר של חייהם למדינה, להרוג ולהרג" - כפי שניתן לקרוא בתיאור הסרט באנגלית באתר, למשל. למרות שהסרט מתייחס לנושאים אלו בשוליות רבה או כלל לא, בחרו יוצרי הסרט לתאר אותו באופן זה בחו"ל, ועל כך זכו לביקורת, שהם מזיקים לתדמיתה של ישראל, מחלישים את הלגיטימיות של הצבא ושלל ביקורות ברוח דומה. ומה דעתכן?

 

[יותם סטאר]

דיעות ומאמרים על הסרט

שני צדדים ליוסי וג'אגר (גוגיי): http://www.pridezine.com/content/article.asp?id=969&fromCat=3&fromScat=7 אבנר ברנהיימר בראיון בשני חלקים: http://www.pridezine.com/content/article.asp?id=971&fromCat=3&fromScat=7 טל איתן מסביר, בין היתר, למה ההומו חייב למות בסוף: http://www.pridezine.com/content/article.asp?id=1842&fromCat=1&fromScat=67

 

[ד ר ו ר 1]

תודה על התיאור המעמיק ../images/Emo13.gif

ראיתי , לצערי, רק קטעים מהסרט, ועדיין לא ראיתי את הסרט בשלמותו. מקווה שזה יקרה מתישהו בקרוב. לעניין - הארת מאד את תשומת ליבי לאלמנט שבסרטים שעוסקים בגייז, הגיבור/ים הגאים מתים בסוף (יוסי וג'אגר, הבועה וכו'...). מאד הסכמתי גם עם הקטע של ה"אישור" החברתי, כלומר שהומואים, כדי להצדיק את הופעתם בטלוויזיה, וכדי ליצור שיח התחלתי משותף עם הסטרייטים והמיינסטרים, מופיעים במדי צבא, משום שיש נטייה למיעוטים ולמי שרוצים להשפיע, אבל לא נמצאים בקונזנזוס, להשתמש בסמלי הלאום או באלמנטים קונזנזוסיאליים (לא אשכח למשל שבהפגנה של הצבעים וצעירי מרצ, הונפו דגלי ישראל, על אף שלא היה להם כל קשר ישיר לעניין ההפגנה, ובכל זאת, כדי להצדיק את עצמנו ו"לרכך" את מי שיקראו את האייטמים ויראו התמונות, הונפו הדגלים). בכל מקרה, תודה רבה יותם

הארת לי כמה דברים - דרור.

 

[ד ר ו ר 1]

עכשיו אני גם שם לב שהתמונות מההפגנה

נמצאות ממש למטה, ואפשר להבחין בדגלי הלאום

 

[יותם סטאר]

ללכת על המים (2004)

אתר הסרט - http://www.walkonwater.co.il/ הסרט מעיד על עצמו (מתוך האתר): שנתיים לאחר "יוסי וג'אגר" , הבמאי איתן פוקס חוזר עם "ללכת על המים". זהו ניסיון חדשני להבין את התפקיד שהעבר עדיין ממלא בחייהם של ישראלים וגרמניים צעירים, בני הדור השני והשלישי, בסרט צבעוני ועכשווי מאוד, המטפל בקשר בין אקטואליה להיסטוריה באופן שלא נראה בעבר. הסרט בודק מחדש את היחסים המורכבים בין ישראלים לגרמנים, ודן בטראומת השואה בקונטקסט הסכסוך הישראלי - ערבי. אייל הוא סוכן מוסד, דור שני לניצולי שואה, ביטחוניסט סגור, ציני וסטרייט. הישראלי הכי ישראלי שיש. אקסל ופיה (קנוט ברגר וקרולינה פטרס) הם אח ואחות גרמנים, נכדיו של נאצי מפורסם. אקסל, שמגיע לארץ לבקר את אחותו החיה בקיבוץ, הוא ההפך הגמור מאייל: הומו, פתוח, אופטימיסט, יפה נפש, המאמין ברוח האדם. המפגש בין השלושה מניע מותחן דרמטי שבמרכזו רדיפה אחרי פושע נאצי זקן, שכלל לא ידוע אם הוא חי או מת. החיפוש הופך להיות מסע לאורכה ולרוחבה של ישראל, ונמשך גם ברחבי ברלין. בדרך מדברים אייל ואקסל על העבר, ההווה והעתיד, על נאצים, על מחבלים מתאבדים וגם על דנה אינטרנשיונל. באחד משיאיו של הסרט, מתיידד אקסל עם צעיר ערבי (יוסף סוויד), והמפגש הזה מעלה בכל חריפותו את השאלה, האם יש קשר בין תחושת הקורבן המלווה את הישראלים, לבין האטימות שהם מגלים כלפי סבלו של העם הפלשתיני.

למי שנשמע כמו סלט של עניינים, הדבר אינו רחוק מאחת הטענות שעלתה כלפי הסרט - שהוא מנסה לגעת ביותר מדי נושאים. אחדים אמרו זאת מזווית מקצועית, טענו שהתוצאה הסופית פלקטית ולא מתעסקת באמת בנושאים האמורים, אחרים דווקא כעסו על הנסיון לקשר בין הדברים (השואה והכיבוש, הנושא הגאה תופס זווית פחות מרכזית בסרט זה). זכורה לי סצינה מסויימת שהייתי רוצה להעלות לדיון - כאשר אייל מגיע לברלין, הוא ואקסל פוגשים ברכבת התחתית חבורת מלכות דראג נוצצת במיוחד (ma nishma...), שלאחר מכן מותקפת ע"י חבורת פרחחים (ניאו נאצים?) בתחנה. אייל ואקסל רצים לעזרתן של מלכות הדראג, כשמלחמת המהלומות מסתיימת בכך שאייל שולף אקדח אל מול אחד הפרחחים ואומר לו בגרמנית תקיפה (וחושנית ביותר לחובבי הגברים המסוקסים והקרביים) משהו בסגנון - עוף מכאן או שאני מפוצץ לך את הראש. לא רק שאייל מפתיע אותנו ביציאתו לעזרת מלכות הדראג (הוא מתבטא כישראלי הומופוב מצוי לכל דבר מוקדם יותר בסרט, גם אם לא בבוטות), אלא שאקסל מפתיע אותנו כאשר הוא אומר שאייל היה צריך להרוג אותם (את הפרחחים), ומכנה אותם חתיכות חרא, ואומר שהם מזהמים את העולם. עולים מהסצינה הזו שני נושאים - האחד החוזר על עצמו, והוא של השימוש בכוח ובאלימות על מנת להגן על בני הקהילה, ואולם מאידך האלימות הזו נובעת מכך שאותן מלכות דראג הותקפו, אך עולה מכל ההתרחשות האמירה הבוטלת שהחזק שולט (או במקרה הזה, בעל האקדח). העניין השני הוא שדווקא אקסל "יפה הנפש", תומך בהרג של הפרחחים, ובהמשך הסרט גם יהרוג בעצמו את סבו שלו (הנאצי). ההתבטאות שלו מעלה מחשבה מעניינת על האם באמת כל בני האדם שווים ויש לנהוג כלפיהם כך, או שעקב דיעותיהם השונות (והקיצוניות) אפשר להוריד את אותה חבורת פרחחים למעמד של "חתיכות חרא". סצינה או יותר נכון משפט (או שלוש מילים

) שראוייה לדיון בסרט היא זו שבה חוזרים אייל, פיה, אקסל ובן זוגו הערבי מירושלים. האחרון מבקש לדבר עם אייל לפני הפרידה, ומנסה לומר משהו בסגנון - אתם הישראלים, אם לא הייתם כל כך עסוקים במה שעשו לכם, אולי הייתם רואים... אלא שהוא נעצר על ידי אייל, לפני שכמובן הספיק לומר - אולי הייתם רואים מה אתם עושים לנו. דיעות, מחשבות או סתם הגיגים על הסרט - מוזמנות לכתוב.

 

[יותם סטאר]

הבועה (2006)

אתר הסרט - www.thebubble.msn.co.il/ אני מודה ומתוודה שבכיתי בסוף של הבועה, גם בפעם הראשונה וגם בכמה הפעמים שבאו לאחר מכן. יכול להיות שהשטיקים הקולנועיים עובדים עליי טוב יותר מאחרים, ואולי זה פשוט החיבור עם השיר שבמקרה אני אוהב במיוחד (song to the siren), ואולי כיוון שהסוף באמת עצוב - כי שוב ההומו מת, והמוות הפעם טרגי במיוחד. הסרט מנסה להציג את תל אביב כבועה, אבל במשמעות החיובית של המושג, כפי שיוצרי הסרט מנסים להגדיר. הם חיים מציאות שינקינאית לחלוטין, שמופרעת ע"י הגעתו של אשרף הפלסטיני, אותו פגש נועם במילואים. הם מנסים לבנות לו זהות בדוייה, נותנים לו שם עברי, מוצאים לו עבודה בבית הקפה - אלא שהמציאות כמובן מתפוצצת להם בפנים. דווקא פה כן מוצגת הנקודה שיוצרי הסרט טענו שקיימת ביוסי וג'אגר (אך נעלמה מהעין), על כך שאנו מנסים לחיות במציאות נורמלית, בתוך מין בועה כזו, מציאות שלא רק מתעלמת מקיומו של סכסוך עקוב מדם אלא גם מתעלמת מהקשיים בזוגיות בין שני גברים, ישראלי ופלסטיני, וכמובן מגלים שוב ושוב מחדש שאי אפשר לחיות את המציאות הזו והאמת כל הזמן מפריעה לה. אני מאוד הזדהתי עם הנקודה הזו ומצאתי את התיאור שלה בסרט מרגש, ואולם רבים, גם בקהילה, דווקא בחרו לבקר את הבועתיות ואת ה"תל אביביות" שמצייר הסרט. מה דעתכן?

 

[סיימון 17]

תוספת קטנה ממני..

איזה נשמות הם חבל"ז...

 

[יותם סטאר]

אזהרת ספויילרים

כל שלוש ההודעות שלי על הסרטים מכילות פרטי מידע שאינם ידועים למי שלא צפה בהם עדיין, ועשויים בהחלט לקלקל את הסוף למי שמתכון לצפות בהם.