בעעע

בעעע

אוקי. .אני פה מעל 3 חודשים. וזה לא קטע של התכיינות כי כמו שאמרתם לי כולכם מתחילים להתרגל והכל.... ואפילו מסתדרים... אבל בשיעור עיברית היום.. עשינו הקדמה לסרט שאנחנו עומדים לראות.. הסרט הוא על ילד שההורים שלו לקחו אותי לארה"ב ועל החזרה שלו לארץ, איך החברים ואיך קיבלו אותו, איך ישראל נראית לו עכשיו וכאלה... עכשיו היום בכנהלסרט קיבלנו מלא דברים. ושאלות כמו- איך אתה רואה את עצצמך, והיום מלא מאל אפשריות. .ישראל קנדי יהודי, קנדי יהודי, קנדי ישראלי יהודי, יהודי, ישראלי ,קדני.. נו הבנתם את הרעיון! ושאלות מזה בית בשבילך? אם אתה תחזור למקום שאתהה קשור אליו אחרי מלא זמן שלא היית בו איך תרגיש... וגם היה חלק ש משאלה לעצמך... ישראלים אחרים שבכיתה אמרו שהיו רוצים לחזור לארץ בלה בלה.. ואני לא מבינה איך אפשר! ואני מדברת איך אפשר לדבר על זה... אני ילדה נורא שמחה וכל הזמן עם חברים ולא מבודדת את עצמי.. אבל פשוט... היו לי מלא דמעות וניסיתי לא להקשיב למה שמדברים בכית הולהתעסק בדברים אחרים... ואז זאתי שדיברתי איתה (קנדית) שאלה למה אני בוכה ואם אנימתגעגעת.. שזה נראה לי שאלה מפגרת! בכל מקרה.. למה אני לא יכולה לדבר על זה דיון נורמלי בלי שהעיניים שלי יהיו רטובות.. ואיך אחרים יכולים בלי? ושיעור הבא כשנראה את הסרט.. אמרתי למורה שאני לא בטוח רוצה להיות בשיעור.. שאני לא יעמוד בזה.. ואני לא רוצה לבכות מול כולם, כי לא ככה הם רואים אותי..... מה לעשותת?....
 

J0nathan17

New member
לא הבנתי

את בוכה כי את רוצה לחזור? מה טיפשי בלשאול אם את מתגעגעת? למה את לא יכולה לדבר על זה, אני לא מבין! איזה מגניב... שיעור עברית.. האמת לא. מה זה אני שמח שלא לומדים לשון, שלא לדבר בכלל על תנך! אבל בכל אין ישראלים בסביבה
 

Odish16

New member
בטח שלא יהיו

נורבגיה..פחחח מי בא לנורבגיה בכלל?? ישראלים רוצים אמריקה, קנדה, בריטניה ושאר ירקות..אבל נורבגיה??? נה-אה הייתי שמחה לשיעור עברית..גם כי מדברים עברית..(וואלה?) גם בגלל שיש ישראלים בכיתה וזה יכול להיות נחמד (וואלה?) וכל מיני בלה בלה בלה את שם ר-ק 3 חודשים, זה טבעי שתבכי,ושתתגעגעי וכאלה..אבל בלאט.. אם את לא רוצה לראות את הסרט אל תראי...המממפפ :/
 
ברור שמתרגלים אבל זה לא כ"כ פשוט

שלושה חודשים זה בכלל לא הרבה זמן להתרגל, בתור אחת שלקח לה יותר משנה אני יכולה להגיד לך... וחוצמזה, זה ממש ממש מובן שזה עצוב לך, זה משהו שממש קשה לעבור וזה ממש נורמלי שתרגישי עצוב בקשר לזה (אני לא מנסה להשמע כמו פסיכולוגית...
)ואולי הילדים האחרים בכיתה פשוט לא כאלה רגישים, או אולי לא היה להם כ"כ קשה כמו שלך היה... אני באופן אישי ממש מבינה אותך.... ולדעתי אם את מרגישה שיהיה לך קשה מדי לראות את זה אז למה לעשות את זה לעצמך? תחליטי מה שאת מעדיפה... אבל אל תרגישי יוצאת דופן שאת בוכה.. את בסה"כ שם שלושה חודשים זה ממש לא הרבה זמן... אני עד עכשיו רוצה לחזור (אני בבוסטון כבר יותר משלוש שנים)... מה לעשות, זה הבית שלנו....
 
בשיעור הסטוריה

דיברנו על הפלסטינים (אמריקקים לא מביים בזה ממש) והיו לי דמעות בעיניים והתאפקתי לא לבכות כי זה הזכיר לי את הארץ
...
 
למעלה