בעל "יבש"

[מיכלי37]

בעל "יבש"

שלום לכולם, אני נשואה תשע שנים + 2 ילדים ואני בת 36. מאז שאני מכירה את בעלי כ-13 שנה, אני יודעת שהוא לא אוהב למשל ללכת לאירועים ובכלל חברה. בהמון מקרים אני נאלצת ללכת לבד, לא רק לאירועים אלה גם למקומות בילוי עם הילדים. הוא לא אוהב לפארק, לחברים, לטייל עם הילדים, ממש כלום. לעיתים רחוקות הוא הולך איתנו וזה גם אחריי שיכנועים רבים ומריבות על זה. לי כבר נמאס מזה, אני ממש מיואשת ממצב זה. אני מאד אוהבת להיות עם חברים, משפחה ולבלות עם הילדים בכל מיני מקומות והוא לא מוכן לכלום! מה לדעתכם עליי לעשות במצב זה. האם להמשיך ללכת לבד? או שעליי "להכריח" אותו לבוא איתי. יש מקומות שאני באמת "מוותרת" לו שלא יבוא איתנו אבל זה כמעט כל הזמן כך. די! נמאס לי שהוא כזה בן-אדם "יבש". אודה לכם על עצותיכם. ד"א, אל תגידו לי שזו בעיה שלי כי היכרתי אותו כזה ובכל זאת התחתנתי איתי. לפניי שיש ילדים זה לא נורא אבל כשכבר נולדים הילדים המצב אמור להשתנות לא? הילדים שלי כבר יחסית גדולים: שש וחצי וארבע. תודה ושבת שלום

 

[s h o o s h a]

"...אל תגידו לי שזו בעיה שלי כי .."

אז מה את רוצה שכן נגיד? מה את רוצה לשמוע?

 

[meshi4]

האמת.שהכרת

אותו כזה.יש אנשים שממש לא אוהבים לצאת ולהיות בחברה,וטוב להם כך.את בדיוק ההפך ממנו.וזאת באמת בעיה שהוא לא מגלה נכונות ולו למען הילדים. את כנראה חייבת להשלים עם האופי שלו. בכל מקרה הוא המפסיד.

 

[מיכלי37]

,תודה

על התגובות. אני באמת הבלגתי שנים וניסיתי להשלים עם זה שזה הבן-אדם ואין מה לעשות אבל, בכל-זאת כל פעם זה מפריע לי מחדש. מה לעשות?! תודה ושבת שלום

 

[omrit2]

הכל יחסי......../images/Emo73.gif

היי מיכלי, אני ממש מבינה את מצוקתך. היא לא כל כך קטנה, חיים חברתיים בחוץ הם חלק די נכבד מהחיים הזוגיים. וכנראה, שהעובדה שהוא קצת "ביישן" גם מפנימה על היחס שלו אליך בכלל. אבל לפי דעת מה שעושה את ההבדל זה: עד כמה אתם שונים מהבחינה הזו? האם את מאוד מאוד חברותית יחסית אליון. או שאין הבדל שיכול להפריע עד כדי כך? שנית, האם יש לו תכונות אופי אחרות שממש "משכיחות" את השליליות? רעות..

 

[אמא אורנה]

לבד לבד

מיכלי אני מבינה אותך אני נשואה 15 שנה ובעלי היה אותו דבר במשך שנים בכיתי התעצבנתי רבתי והתחננתי,התגובה היתה: אני לא אוהב- תלכי לבד. אחרי שנים השלמתי!בניתי חיים לבד, הילדים גדלו ולא היו זקוקים לו וכמו כן גם אני.לפני כמה חודשים הודעתי לו שאני עוזבת! הוא קלט שפתאום הוא נשאר לבד. התחיל לבוא איתי לכל מקום אבל, הוא אחר את הרכבת היום יש לי חברים וחברות משלי וגם הילדים לא ממש מעונינים בחברתו.הוא מצטער מאד ויודע שטעה. מבחינתי זה כבר אבוד, אולי תראי לבעלך את התגובה שלי שילמד משהו.

 

[המיתבונן]

בבסיס דבריך מלבלבת המהות

ובכן, בזוגית אין "לוותר" יש "להתפשר", הזוגיות היא לא "בית האסורים" כדי ש-"תכריחי", לא כל מה שאת אוהבת הוא "רטוב" בעוד מה שאינו אהוב עליך הוא "יבש". דומה כי את מהות הזוגיות עליך לשנות בדפוסי חשיבתך- אמרתי "דומה" כי אני מנביע ממילותיך, ואולי הם לא מבטאים נכונה את מהותך. על כל פנים- התפיסה ש"הכל" צריכים לעשות "ביחד" בזוגיות היא אוטופית, איננה מציאותית, ויוצרת לכשעצמה בעיות עמוקות בזוגיות. התפיסה שישנה "התאמה" תרבותית מלאה בין בני הזוג, גם היא תורמת את חלקה ביצירת בעיות בזוגיות. איני רוצה להרבות במילים - אך חשוב להפנים כי אין השקה מלאה של מעגלי האני העצמי בזוגיות, תני פוקוס לאותו חלק משיק, אל תתעלמי מהאני העצמי שלך, לכי בגפך לבילויים שאת אוהבת, אל תחילי עצמך את "בית האסורים" בגלל סרבנותו של בן זוגך, תני לאני העצמי שלך ביטויים ובלבד שלא יהיו סותרים את אותו חלק שבו מעגלי האני העצמינפגשים, כל סתירה שכזו תצמצם את אותו חלק. מי יקבע מה היא סתירה? רק את. אסכם זאת כך אל תעשי מזה שום "עניין" המשיכי ולכי אחר תחושותיך- ימאס לך המצב? קומי ועיזבי. לא ימאס, המשיכי להנות מן החיים. בהצלחה

 

[מיכלי37]

יש צדק מסויים בדבריך

למרות זאת, אני לא אמרתי שצריך לעשות הכל ביחד וללכת לכל מקום יחד וכדומה, יש זוגות שבאמת עושים הכל יחד וזה קיצוני לטעמי אבל, אצלי זה קיצוני לצד השני- אנחנו לא עושים כמעט כלום ביחד. פה גם יש ילדים וזה לדעתי צריך לשנות את הרגליו של בעלי שלא לבוא איתי לכל מיני מקומות לא?

 

[s h o o s h a]

לשנות הרגלים?

הרגליו ואופיו של אדם לא צריכים להשתנות כי מישהו רוצה/מבקש שכך יקרה. אלו צריכים לבא מתוך עצמו ומרצונו בלבד. ובן זוגך, מה לעשות, היה, עודנו וכנראה גם יהיה בעתיד אדם שחברה וחברים הם ממנו והלאה. הוא מסתפק בסביבתו הקרובה (זוגתו, ילדיו, משפחתו) וגם עם אלו הוא מעדיף 'להיפגש' במסגרת ד' אמות הבית. לדעתי הבלתי מקצועית ומתוך ניסיון אישי יכולה להציע לך לעשות את כל הפעילויות שאתם אוהבים במסגרת משפחתית מצומצמת. בלעדיו. לא לריב לפני, לא להתווכח ולא לנסות לשכנע. פשוט לעשות. בסיכום יום-לשתף בחוויות - וגם את אלו רק אם הלה מגלה ענין לשמוע. כל ניסיון לדחוק בו (לצאת או להיות שותף לחוויות) רק ירחיק אותו מהמקום אליו את מבקשת להביא אותו. זה מה שיש לך ועם זה את צריכה ללמוד לחיות. עילה לגירושין? זו? לא נראה לי. שבת שלום

 

[מיכלי37]

לשושה

תודה על תשובתך. אני לא חשבתי על גירושין אבל המצב מביא אותנו כל פעם ל"ברוגזים", עצבים ומריבות. אני מתפרצת עליו כי נמאס לי לעשות הכל לבד והוא מצידו פותח ב"ברוגז" איתי. כנראה שאת צודקת, עליי להמשיך לעשות דברים לבד עם ילדיי למרות שאני רואה מסביבי הורים שעושים המון דברים יחד ויחד עם הילדים ואבות שלוקחים את הילדים לבד לפארק ומקומות שונים...

 

[זרבובית29]

מיכלי יקרה!

המצב שאת מתארת נשמע לא קל. לדעתי אולי יש לבעלך קשיים חברתיים כלשהם (האם יש לו חברים/ידידים? האם הוא מנהל יחסים חברתיים כלשהם עם שכנים/חברים לעבודתו/חברי ילדות/צבא? ) לדעתי עליכם ללכת ליעוץ זוגי, ולו רק למען הבנות, שרואות כדוגמא ומופת את אביהן, שאינו יודע או אינו רוצה בשום קשר חברתי, ומפסידות המון "חלקים" מאביהם, מפסידות אותו בטיול בטבע שיראה להן דברים מעניינים ויעשיר את עולמן, מפסידות אותו בספורט שהוא יכול להראות להן, (שחייה וכו') תחביבים שיכולות ללמוד ממנו ולהעשיר את עולמן...זה משמעותי לילדים! יעוץ זוגי שיחשוף את הקשיים (אם ישנם) או המחסומים החברתיים שלו, ושיגרום לו להבין שהוא פוגע במסגרת המשפחתית ובקישורים החברתיים והמשפחתיים העתיידיים של ילדכם. יתכן שהוא זקוק ליעוץ אישי (בו לא תהיי נוכחת) לחשוף את ריגשותיו. יתכן ולא ירצה כלל יעוץ ו"חשיפת השדים מהארון" יתכן שאין לו בכלל בעיות חברתיות ויש מסגרת מאד מצומצמת של אנשים שהוא אוהב.(האם יש כזו?)

 

[מיכלי37]

../images/Emo7.gifלזרבובית היקרה

לבעלי יש בערך 2 חברים וזהו! הוא לא אוהב חברה ולא יוצא לבילויים עם חברים וכדומה. כשהוא מחליט לא ללכת איתנו, הוא "פשוט" לא הולך ולא מרגיש בכלל רגשות-אשם לגביי הילדים שהוא לא מבלה איתם מספיק. אף פעם הוא לא מתנצל אחריי שאני והילדים חוזרים על-כך שהוא לא בא איתנו. פשוט, לא מעניין אותו! וגם כשהוא כן מתרצה והולך, תמיד יש לו טענות רק אם זה מקום שהוא ממש אוהב כמו:בריכה ולפעמים ים וכו'. בגלל זה אני כבר מיואשת והולכת בלי לשאול אותו אם הוא רוצה לבוא.... אין לי כרגע פתרון אחר. לדעתי ההפסד כולו שלו כי, כשהילדים יגדלו וילכו כבר עם חברים שלהם, הם לא יתייחסו אליו.... חבל לי מאד שזה כך....

 

[רונתי]

מיכלי היקרה

גם לי יש את אותה הבעיה. בעלי מאוד אוהב חברה, את החברים שלו, אין לו בעיה לצאת איתי לסרטים, הצגות ומסעדות אבל בכל הקשור לפעילות שלא נחשבת בעיניו לכיף כמו- מסיבות בגן, פעילות בשבת עם המשפחה, ללכת לים, המשפחה שלי , המשפחה שלו, ארועים וכו' - הבן אדם פשוט לא רוצה ללכת. כמה שבתות ביליתי בים עם שני ילדים קטנים, כמה טיולים עם המשפחה שלי עשיתי לבד, אבל הבהרתי לו, שארוחות משפחתיות-לא נתון לויכוח, כמו גם מרבית הארועים ולאחרונה, מאז שהוא סיים את לימודיו ואין לו יותר תרוצים- גם שבתות עם הילדים. בזמן האחרון, אפילו למסיבת גן הוא הגיע. גם אני לא אוהבת לעשות דברים מסוימים כמו לדאוג לבית או לסוע להורים שלו, אבל בחיים צדיך לעשות דברים גם כשלא אוהבים אותם! לדעתי ,תבחרי לך כמה דברים שאת עומדת על זה שייעשו במשותף ותגידי לו שזה לא נתון לויכוח כי בדברים אחרים את כן מוותרת לו. אין אדם שמבין אותך יותר ממני, שהייתה פעמים רבות האם הבודדה היחידה במקומות שהיו שם זוגות עם ילדים ולא עוד. הילדים שלי בערך באותם גילאים כמו שלך וזה חשוב מאוד שהם יהיו עם שני ההורים.

 

[pninaהמקורי]

למיכלי

אני חושבת שאת פשוט צריכה להעמיד אותו במקום ולקבוע כהתחלה יום בשבוע שהוא מקדיש למשפחה לבילוי שטת בוחר עם הילדים או בלעדיהם ואני חושבת שיפה שעה אחת קודם כי במצבים כאלה זה רק הולך ומחמיר ובשלב מסוים כשהילדים כבר עצמיים ותשארו הרבה לבד כאאן מתחילות הבעיות היותר גדולות

 

[seeyou]

"היכרתי אותו כזה"???../images/Emo4.gif

טעות של הרבה נשים! חושבות שאפשר לשנות את הגבר לאחר חתונה... התנהגות "טבעית" של בני אדם: -נשים רוצות לשנות את הגבר לפי הצרכים-חלומות שמעוררים במהלך הנשואים הגברים ,בדרך כלל שואפים להשאר עם אותה נערה שהכיר אותה לפני הנשואים! תגידי אם אני קונה סקודה ואני מתחיל להדביק לה סימנים של וולוו, מחליף גלגלים אקזוז מצבר .... הוא יהפוך לוולוו? A good way to change somebody's attitude is to change your own.

 

[yoyo1 המקורי]

מיכלי, הבעל "יבש"?, ל"הרטיב", ומיד!

מיכלי, הרבה סימפטיה אליך, באמת שכך. אבל אי אפשר להחליט בשבילך ובמקומך, גם לא חוכמה גדולה לתת עיצה שתעשי כך או אחרת, ולכן לא אתן לך עיצה מוחלטת בטיבה, אלא אטיל את הפתרון חזרה לפתחך. כמובן שצריך לדבר בנועם עם הבעל לנסות ואולי לשכנע שישנה דרכיו. אם זה לא עוזר, את צריכה להגיע להבנה עצמית והחלטה, כמה זה הנושא אקוטי עבורך, וכמה אם בכלל את מוכנה לעשות,על כל ההשלכות בכדי לפתור אותה על הצד הטוב עבורך, בהחלט יתכן שתגיעי למסקנה שלא שווה לך לעשות מעשה, ותחליטי להשאיר את המצב על כנו. ולמה אני אומר לך זאת ככה מיכל?, זה מפני שיש רק את הצד שלך, איני מכיר אותך ולא את בן זוגך בעלך, ואיני יודע איך חיי הזוגיות והמשפחה שלכם בכלל, והיות שיש רק את מה שאת מעלה כאן אז איך אוכל להעלות על דעתי בכלל לומר לך קטגורית (ומי השרלטן/נית שכן יכול? למרות שישנם כאן כמה), שתעשי כך בלי שיש עלי שום אחריות?.