נאדי נחמדי
New member
בעית הפליטים ../images/Emo26.gif
כתוצאה ממלחמת השחרור קלטה ישראל כ 600,000 יהודים מכל ארצות ערב, ומספר דומה של ערבים עזב את שטח ישראל שבתוך הקו הירוק. מלחמות בכל הזמנים הניבו פליטים וחילופי אוכלוסין, ובכך לא היה שום חידוש. ואולם ההיבט החדשני בסכסוך ישראל-ערב מצוי בסירובן המוחלט של מדינות ערב לקלוט ולשלב את הפליטים שלהם, על אף שטחיהן העצומים ומשאבי הנפט העשירים שלהן. ישראל, מצִדה, קלטה את הפליטים היהודים מבלי שתקבל פיצוי על הרכוש שאלה נאלצו להותיר במדינות ערב, ובלי סיוע מארגונים בינלאומיים. אילו היו מדינות ערב משתמשות רק ברכוש היהודי שנשאר בהן, הן היו מסוגלות לפתור ללא שום קושי את בעיית הפליטים הערביים אשר הן עצמן, על-פי הכרזותיהן, רואות בהן אחים. אכן, אין בהיסטוריה דוגמה נוספת לבעיית פליטים שהונצחה במשך שנים כה רבות, שכן במהלך העניינים הרגיל קלטה כל מדינה את הפליטים, שלהם שורשים אתניים משותפים לאלה של אזרחיה. על-פי נתונים של הרשות הפלשתינית, הפליטים מונים כיום למעלה מ 5 מיליון אנשים. התביעה הערבית כי ייקלטו בישראל משמעותה שישראל, על 6.4 מיליון תושביה (הכוללים מיעוט משמעותי של ערבים ישראלים, כמעט 19% מאזרחי ישראל), תחדל להיות מדינתו של העם היהודי, ובכך יבוא הקץ על המטרה שלשמה הוקמה. החלטת מועצת הביטחון 242 הכריזה על הצורך "להגיע להסדר צודק של בעיית הפליטים". ואולם היא לא אזכרה כלל את הפלשתינים. אין זו השמטה מקרית! ההחלטה נוסחה כך מתוך הכרה כי לכל צד היו פליטים. אכן, כאשר באים לדון בהסדר מוסכם צודק שיביא קץ לסכסוך, אי אפשר להתעלם מכך שבעקבות מלחמת השחרור היו גם פליטים יהודים וגם ערבים. בשנים האחרונות אנו שומעים לעתים קרובות את הטענה כי הפלשתינים הם עם נפרד ומשום כך לא אירע שום חילוף של אוכלוסין בעקבות מלחמת השחרור. ואולם, אין שפה "פלשתינית" ואין תרבות "פלשתינית" ייחודית. הפלשתינים הם ערבים, שלא ניתן להפריד ביניהם לבין הירדנים, הסורים, הלבנונים, העיראקים וכו'. הצהרתו של מר חוסייני, נציג הוועדה הערבית העליונה, לוועדה המיוחדת של האו"ם שדנה בשאלת ארץ-ישראל, מבהירה נקודה זו באופן הברור ביותר: שיקול נוסף בעל חשיבות עליונה לעולם הערבי הוא זה של אחידות גזעית. הערבים חיו בשטח רחב-ידיים המתפרש מהים התיכון ועד לאוקיינוס ההודי, דיברו שפה אחת, והיו להם היסטוריה, מסורת ושאיפות משותפות. אחדותם היתה יסוד מוצק לשלום באחד האזורים המרכזיים והרגישים בעולם. משום כך היה זה לא הגיוני שהאומות המאוחדות תאפשרנה הקמת גוף זר בתוך אותה אחידות מושרשת, מעשה העלול ליצור בלקן חדש.
כתוצאה ממלחמת השחרור קלטה ישראל כ 600,000 יהודים מכל ארצות ערב, ומספר דומה של ערבים עזב את שטח ישראל שבתוך הקו הירוק. מלחמות בכל הזמנים הניבו פליטים וחילופי אוכלוסין, ובכך לא היה שום חידוש. ואולם ההיבט החדשני בסכסוך ישראל-ערב מצוי בסירובן המוחלט של מדינות ערב לקלוט ולשלב את הפליטים שלהם, על אף שטחיהן העצומים ומשאבי הנפט העשירים שלהן. ישראל, מצִדה, קלטה את הפליטים היהודים מבלי שתקבל פיצוי על הרכוש שאלה נאלצו להותיר במדינות ערב, ובלי סיוע מארגונים בינלאומיים. אילו היו מדינות ערב משתמשות רק ברכוש היהודי שנשאר בהן, הן היו מסוגלות לפתור ללא שום קושי את בעיית הפליטים הערביים אשר הן עצמן, על-פי הכרזותיהן, רואות בהן אחים. אכן, אין בהיסטוריה דוגמה נוספת לבעיית פליטים שהונצחה במשך שנים כה רבות, שכן במהלך העניינים הרגיל קלטה כל מדינה את הפליטים, שלהם שורשים אתניים משותפים לאלה של אזרחיה. על-פי נתונים של הרשות הפלשתינית, הפליטים מונים כיום למעלה מ 5 מיליון אנשים. התביעה הערבית כי ייקלטו בישראל משמעותה שישראל, על 6.4 מיליון תושביה (הכוללים מיעוט משמעותי של ערבים ישראלים, כמעט 19% מאזרחי ישראל), תחדל להיות מדינתו של העם היהודי, ובכך יבוא הקץ על המטרה שלשמה הוקמה. החלטת מועצת הביטחון 242 הכריזה על הצורך "להגיע להסדר צודק של בעיית הפליטים". ואולם היא לא אזכרה כלל את הפלשתינים. אין זו השמטה מקרית! ההחלטה נוסחה כך מתוך הכרה כי לכל צד היו פליטים. אכן, כאשר באים לדון בהסדר מוסכם צודק שיביא קץ לסכסוך, אי אפשר להתעלם מכך שבעקבות מלחמת השחרור היו גם פליטים יהודים וגם ערבים. בשנים האחרונות אנו שומעים לעתים קרובות את הטענה כי הפלשתינים הם עם נפרד ומשום כך לא אירע שום חילוף של אוכלוסין בעקבות מלחמת השחרור. ואולם, אין שפה "פלשתינית" ואין תרבות "פלשתינית" ייחודית. הפלשתינים הם ערבים, שלא ניתן להפריד ביניהם לבין הירדנים, הסורים, הלבנונים, העיראקים וכו'. הצהרתו של מר חוסייני, נציג הוועדה הערבית העליונה, לוועדה המיוחדת של האו"ם שדנה בשאלת ארץ-ישראל, מבהירה נקודה זו באופן הברור ביותר: שיקול נוסף בעל חשיבות עליונה לעולם הערבי הוא זה של אחידות גזעית. הערבים חיו בשטח רחב-ידיים המתפרש מהים התיכון ועד לאוקיינוס ההודי, דיברו שפה אחת, והיו להם היסטוריה, מסורת ושאיפות משותפות. אחדותם היתה יסוד מוצק לשלום באחד האזורים המרכזיים והרגישים בעולם. משום כך היה זה לא הגיוני שהאומות המאוחדות תאפשרנה הקמת גוף זר בתוך אותה אחידות מושרשת, מעשה העלול ליצור בלקן חדש.