בעית האמון...

[N e l l]

בעית האמון...../images/Emo14.gif

טוב, הנה לכם דילמה חדשה, בה חלק מכם בטח נתקלו כבר פעם. תמונת המצב היא כזאת: ישנו זוג, עם חיי זוגיות מצוינים (לכאורה), ופז"מ של 4 שנים יחד. שמם, לצורך העניין:עמי ותמי. לבת הזוג יש חברת נפש, איתה היא חולקת כל דבר וסומכת עליה בעיניים עצומות. לצורך העניין נקרא לחברת הנפש הזאת...רונית. רונית מגלה לגמרי במקרה שתמי בוגדת בעמי כבר מזה זמן מה, והיא לא מוכנה שהבחור יפגע, מאחר והיא קרובה מאוד גם אליו, אבל היא לא מוכנה לספר לו את האמת כי חוששת לפגוע בתמי. לפני כמה ימים רונית שיתפה את תמי בכך שהיא מודעת לרומן שלה, ולחצה ממנה לספר לעמי או לעשות משהו בנידון. תמי סירבה בתוקף וביקשה מרונית לשמור על זכות השתיקה, אחרת החברות שלהן תפגע ואולי אף תסתיים. רונית לא מסוגלת עוד לשאת את הסוד בקרבה...מה עושים?

 

[bagal]

טוב , אז ככה....

לשמחתי הרבה לא הייתי נוכחת בסיטואציה שכזו. אבל... אני חושבת שרונית צריכה לספר לעמי על בגידתה של תמי. היחסים בין עמי ותמי מושתתים על נאמנות ואמינות , לא ? מה זאת אומרת - החברות שלהן תיפגע ואולי אף תסתיים - המצפון של רונית יכול לשגע אותה. היא בוגדת באמון השלם שעמי נותן בה בכך שהיא יודעת סוד שעשוי להשפיע על עמי - ואינה משתפת אותו בו. נכון - קיים הסיכוי שרונית תאבד את תמי - אבל אם תמי היתה חברה אמיתית ולא "כדאיניקית" אז היא היתה מבינה שכאן נמדדת חברות אמת - לא רק בשמירת סודות אלא גם בלשתף אחד את השני - גם בדברים כואבים. זו דעתי.

 

[טל קר]

זה תלוי למי נתונה נאמנותה.

אם היא חברת האמת והנפש של תמי, לדעתי היא מחויבת לשמור על סודותיה, כל עוד תמי לא עוברת על החוק, ובפעם האחרונה שבדקתי, בגידה לא נכללת בעבירה על החוק. מה עושים? שתתאפק. ככה זה כשמספרים לך סודות. צריך לשמור עליהם. מדובר במערכת היחסים של שני אנשים מבוגרים. יכול להיות שכמו שרונית שמה לב שתמי בוגדת בעמי, גם עמי שם לב, והוא מעדיף להדחיק את זה מאשר להתעמת עם זה. בתור חברה של תמי היא יכולה לתת לה עצות, להקשיב לה, לשאול אותה למה בכלל להשאר עם מישהו אם הם לא נשואים אם היא חשה צורך לבגוד וכו´ וכו´, אבל בשום אופן לא לבגוד באמונה. בקיצור, היא חברת נפש ולא משמרת הצניעות, לבגוד בחברה זה חמור מאוד, וזה מה שהיא שוקלת לעשות. אז שלא תתפלא שאם בגידתה תתגלה, היא תועף.

 

[ליאן.]

אבל זהו ש..

תמי לא סיפרה ולא שיתפה את רונית בסודה. מדוע לא סיפרה ? אולי משום שידעה שהיא תתקשה לשמור על הסוד, אולי משום שלא בטחה בה מספיק ואולי פשוט התביישה במעשיה והתכחשה להם ? בכל אופן, ברור שרונית צריכה לדאוג לאינטרסים של חברתה, אבל לבקש ממנה לשמור על סוד שהיא איננה מסוגלת באופן מצפוני לשמור עליו, לא יהיה פאייר לבקש ואם הן באמת חברות נפש, היא לא.

 

[אלדד26]

אבל לכל דבר יש שני צדדים.

אופציה נוספת לזה שתמי לא סיפרה: תמי לא רצתה שעמי ייפגע אם הסוד ייוודע לו במקרה, ולכן לא סיפרה לאף אחד. את היית רצה לספר לחברה שלך שאת בוגדת בחבר שלך? לא נראה לי. על אחת כמה וכמה אם יש קשר חברי בין החבר שלך לבין החברה שלך. ונכון, "זה לא פייר". מה יותר פייר? לתת לרונית לספר לעמי ובכך להרוס את מערכת היחסים? אם כבר, אז תמי צריכה להתנצל בפני רונית ולא לחזור על מעשיה. אבל אם היא בוחרת להמשיך במעשיה, אין לרונית מה לעשות. כמו חברה טובה (של שניהם, אגב, לא רק של תמי), רונית צריכה לבלוע את הצפרדע ולשתוק. ושוב, יש פה צד שאת אולי לא מבינה. מה יותר טוב לעמי? לדעת שאהובתו בוגדת בו, או לא לדעת? אולי תקראי לי נאיבי, אבל אני אישית מעדיף לא לדעת.

 

[ליאן.]

טעות..

רונית לא אחראית ולא תהיה לעולם אחראית לאיזשהו כשל ביחסים בין עמי ותמי (הם לא אמורים להיות אחים?..) והיא האחרונה שיהיה ניתן להאשים !! אני לא חושבת שהיא בחרה להיות מעורבת או היתה רוצה להיות מעורבת, אבל כל עוד היא מעורבת, אי אפשר לכפות עליה להלחם עם עצמה, אי אפשר לדרוש ממנה לשתוק ואי אפשר להאשים אותה בהרס היחסים. ככה זה, סודות סופם להתגלות. תמי צריכה להבין ששברו את הכלים ולא משחקים וזהו, נגמר. הגיע הזמן להיות המבוגרים ולהתוודות או לשנות דרכיה. לבקש ממנה ´להיות חברה´ ולהאבק עם עצמה מבחינה מצפונית, זה לא חברות!! אם תמי תרצה שרונית תשמור על חסיונה, היא תוכל לומר לרונית שהיא אינה חייבת לשמור על סודה כחברה ושהיא יודעת שאין לה שום זכות לבקש, אך מאוד תעריך אם היא תעשה את זה בשבילה בכל זאת. אם רונית תהיה מסוגלת לשמור סוד שכזה ותהיה מוכנה לעשות כן, אחלה לתמי. אם לא, באסה לתמי. זה הכל.

 

[טל קר]

אולי בסוף סודות עתידים להתגלות, אבל

לשם מה לדחוק את הקץ? בטח שאפשר לבקש ממנה לשתוק. היא אישה מבוגרת, היא אמורה לדעת לדחות סיפוקים. זכותה הלגיטימית של תמי להמשיך במה שהיא עושה, ולרונית אין זכות להתערב. כל עוד לא מדובר בעבירה על החוק, אין שום חובת דיווח. אם לרונית נורא קשה, אז שתתפוס מרחק מהזוג. אם הכי קשה לה, שתספר, אבל שתדע שזה קץ הקשר שלה עם עמי ותמי. אי אפשר גם לבגוד באימון של חברה, וגם לצפות שתשאר חברתך.

 

[ליאן.]

הוזכרה בתחילה ´זכות השתיקה´,

לא חובת השתיקה. וכעת הזכרת שאין שום חובת דיווח, ובכן, מן הסתם, זוהי זכות הדיווח. מכאן משתמע שאין חובה לשתוק ושהיא רשאית לדווח. אי אפשר לומר לרונית כיצד לפעול או לא לפעול. זה השיקול שלה, ושלה בלבד. אם היא תספר או לא תספר לעמי, זו אך ורק הבעיה של תמי. ואם זה הקץ של הקשר בינהם, זה לא משהו שיישב לרונית על המצפון. היא לא זו שבגדה, היא לא זו שסיכנה את הקשר בין השניים, היא לא זו שבחרה לגלות את הסוד של תמי, היא לא רצתה להתקע באמצע, והיא לא זו שצריכה לשמור סודות מסריחים מסוג זה ולהלחם עם עצמה מצפוּנית. אני לעולם לא אבקש מחברה לשמור על סוד מסוג זה.

 

[voguemaster]

אני מוכרח להסכים איתך

מן הסתם גם יש לה זכות להתערב, ולו רק בגלל שיש לה קשר קרוב עם עמי. ולו רק בגלל שהחברה שלה מעמידה אותה באחד המצבים היותר לא נעימים שקיימים. אם רונית מסוגלת לשמור על הסוד והאמון שלה נתון לחלוטין לתמי, שיהיה לבריאות, שתשתוק עד קץ הימים. אבל אם היא לא מסוגלת (מאיזושהי סיבה), יש לה את כל הזכות לספר, או ללחוץ על תמי לספר. אלי

 

[אלדד26]

חד משמעית -

אם רונית הובילה לגילוי הסוד, והסוד הרס את הקשר, אז לרונית יש יד בהרס הקשר. נכון, זה לא מוריד במאומה מחומרת המעשה של תמי. אבל בואי נניח את הדבר הבא - שתי אופציות: 1. עמי ותמי חיים באושר לנצח, באהבת אמת נצחית לעד, והם באמת אוהבים והכל טוב ויפה. את יודעת מה? תמי אפילו הפסיקה לבגוד. רונית לא סיפרה את הסוד - אז יש לה סוד בבטן, וחוץ מזה הכל בסדר. 2. עמי ותמי נפרדו בעקבות הגילוי של רונית, ואם רונית לא הייתה מגלה, אז הסיטואציה הייתה כמו בסעיף (1). במקרה כזה, חד משמעית: רונית גרמה לסיום הקשר ולהרס של קשר שאולי היה יכול להיות קשר נהדר. אם היא חברה טובה *של שניהם* (!!!) - אז עליה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי למנוע מתמי לבגוד בעתיד, אבל בטח ובטח שלא לספר.

 

[הנוטה להאמין]

אופציה שלישית...

רונית לא מגלה, נניח (מה שלדעתי תהיה שטות. אני, בתור עמי, הייתי מעריך את רונית מאוד עם הדאגה הכנה לשלומי, שלא כמו חברתי ואהובתי עאלק, תמי)... הסוד הרי יתגלה בשלב כזה או אחר... הוא תמיד מתגלה... עמי יכול לשתוק ולא לעשות כלום כי הוא כוסית, אבל הסוד יתגלה. ואז יגיעו לחברה הטובה, רונית... שידעה מכל הסיפור והעדיפה לצדד בתמי... כשתמי עלולה לחשוב (ובצדק) שהיא זאת שהסגירה אותה לעמי. כשעמי מאשים את רונית שלא עשתה משהו בנידון כשיכלה. רונית יוצאת קירחת מכאן ומכאן.

 

[אלדד26]

אתה רק שוכח דבר אחד.

הסוד לא תמיד מתגלה. זה מיתוס, ואפילו מיתוס מטופש. הרשה לי להכריז קבל עם ועדה: אני מכיר מקרוב סיפור של זוג שהיה נשוי במשך 50 שנים, והאישה בגדה בגבר במשך 20 שנה. לא היה לו מושג ממה שקורה. אז אולי הוא לא היה עירני, אבל הוא באמת לא ידע. בקיצור, הסוד לא תמיד מתגלה, ובכלל: אם עמי הוא חבר אמיתי, אז הוא לא יאשים את רונית בשום דבר, גם אם יידע שהיא ידעה. אתה יודע למה? פשוט מאוד. תחשוב על זה בצורה הבאה - נניח שאתה נבגד. נניח שאתה לא יודע ולא תדע לעולם. יש פה בעיה? לטעמי, אין פה בעיה. אם הצד השני הצליח באמת להסתיר ממני את העניין, אין לי בעיה עם זה. בשיא הרצינות. אני לא רוצה לדעת. עכשיו, לו אני עמי וגיליתי בסוף את כל מה שאמרת, לא הייתי מאשים את רונית שלא סיפרה לי שנה קודם. הייתי מבין אותה. לא הייתי מודה לה על כך, אבל בהחלט לא הייתי כועס עליה. על מה לכעוס? על בזבוז הזמן? אם נתתי את אמוני במישהי שאינה ראויה לכך - זו הבעיה שלי ושלי בלבד, ואני אשלם עליה. בקיצור, לדעתי - יש הרבה טיפוסים של "עמי" כאלו. יש כאלו שיכעסו על רונית אם היא תגלה להם ותהרוס את הקשר, ויש כאלו שיכעסו על רונית אם היא לא תגלה להם. זה משתנה מעמי אחד למשנהו. אני לא חושב שאפשר לגרוף כאן החלטה. אי לכך ובהתאם לזאת, אני עדיין חושב שרונית צריכה לשתוק - כי בכך היא משאירה את המצב על כנו *ואינה מתערבת*. אין פה עבירה על החוק ואף אחד לא מת. מה גם שאני אישית מאמין שאם בנאדם נבגד פעם על ידי בן זוג, כל היחס שלו לזוגיות משתנה - אז אם רונית יכולה למנוע מעמי שינוי כזה, אפילו אם מדובר במניעה זמנית בלבד - לדעתי זה מה שעליה לעשות.

 

[הנוטה להאמין]

אולי אני קצת פחות אוביקטיבי ממך

כי היחס שלי לכל נושא הבגידות גובל בציד מכשפות... נתקעתי, מנטלית, בסביבות המאה העשירית שהיו סוקלים אנשים על ניאוף... אני קצת בעד זה.

אז בגלל זה אצלי זה נתפס בצורה קצת מקברית... מעילה באמון, בשבילי, היא סוף העולם, פשוטו כמשמעו... זה דבר שלא ישחזר את עצמו גם כשהקשר הרגשי בשיא של כל הזמנים, מניסיון (לא של בגידה, אבל אמון). כך שאם יווצר מצב שבו חבר טוב שלי (שבהגדרה אמור להכיר אותי מספיק טוב לדעת שהנושא הזה חשוב לי מאוד) ידע על בגידה מאחורי הגב שלי מבת זוגתי ויבחר שלא לספר לי... אז הוא למעשה בחר צד מסויים, וכאילו בגד בי בעצמו. אני לא חושב שאני אראה את זה בעין יפה.

 

[אלדד26]

אתה ממש ממש מתבלבל יקירי ../images/Emo13.gif

אני עושה הפרדה בין היחס שלי לבגידה, לבין ההתנהגות הראויה והרצויה במקרה של גילוי כמו שרונית גילתה. אני על בגידה לא אמתין להסבר. אין עתיד לקשר, נקודה. אני אדם שנותן אמון מוחלט בבת זוגי, עד לרגע שבו היא מאכזבת אותי, ויכולה ללכת לחפש את החברים שלה - אני לא אאמין יותר לשום מילה שיוצאת לה מהפה. תקרא את ההודעות שלי בנידון כמה ימים אחורה. ובכל זאת, אני לא רואה "אי יידוע" בתור בגידה בי. כלל וכלל לא. כתבתי את הסיבות קודם, לא אלאה את הקוראים שוב

 

[voguemaster]

ואופציה רביעית חבר´ה

היא שרוניתוש לא מספרת ומנסה לגרום לתמי לא לבגוד יותר, אבל ללא הצלחה. כלומר, אם תמי בגדה כבר, יש סיכוי לא רע שזה נובע בגלל משהו וכל עוד המשהו הזה לא פתור, יש סיכוי גדול שהיא תבגוד שוב. ואז מה עשינו ? תראו לי כאן את הקשר המדהים והיפה שלהם.... אלי

 

[אלדד26]

פשוט מאוד.

יש שתי אפשרויות : 1. לספר - ואז היא תפגע אנושות בקשר של עמי ותמי - אולי הוא אפילו יסתיים, היא תאבד את תמי, תרכוש לעצמה אויבת, ועלולה אפילו לאבד את עמי שעלול (אם כי במידת מה של כפיות טובה) לא להכיר לה תודה על העניין. 2. לא לספר - ואז לסבול בעצמה. אני לא הייתי מספר. הייתי בא לתמי ויושב לה על הראש ומשחק אותה המצפון שלה, ומנסה לגרום לה להבין שמה שהיא עושה בסוף יפגע בעמי, ושכדאי לה להפסיק כאן ועכשיו. אגב, אני *הייתי* בסיטואציה כזו, בתור המשקיף מהצד, ובסוף הצלחתי לשכנע (למיטב ידיעתי - אני מהאנשים שמאמינים ש "פעם בוגד, תמיד בוגד") את הצד הבוגד שיפסיק לבגוד.

 

[ליאן.]

אז אתה אומר שהוא הפסיק לבגוד או לא?

 

[אלדד26]

עד כמה שידוע לי,

הוא הפסיק לבגוד. Then again, לדעתי אין כזה דבר "הפסיק לבגוד". אני פשוט לא *יודע* שהוא בוגד ולא מנסה לבדוק, כי אם אבדוק אמצא בוודאי שהוא בוגד, ואז זו בגידה גם באמוני - וכמו שאמרתי קודם, אני פשוט מעדיף לעצום עיניים בנושאים כאלה.

 

[אלדד26]

אגב, עוד סיפור,

אמא שלי הייתה "רונית" בסיפור הזה שרץ פה קודם, בין זוג ששניהם עבדו איתה באותו מקום (בסניפים שונים, לא עקרוני). היא ידעה במשך כמה זמן על הבגידה של תמי בעמי. אלא שבמקרה שלה, המאהב של תמי היה מספיק מטומטם כדי להתקשר אל תמי הביתה כל הזמן, ובסוף כמובן שהסיפור כולו נחשף. דווקא אמא שלי לא סיפרה - והיא פישרה וגישרה בין הצדדים (ובסוף זה נגמר בסדר יחסית).